botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

מיהו משיב (תקנה 424 לתקנות)

תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"424. מיהו המשיב (381)
כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור."

על-פי תקנה 424 לתקסד"א, כל מי שהיה בעל דין בתובענה בפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור. לעניין זה אין נפקא מינה אם מדובר בתובענה שהוגשה מעיקרה נגד מספר משיבים או על תובענה שהיא פרי האיחוד של מספר תובענות {בש"א 1770/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ברנע, פ"ד מה(5), 875 (1991)}.

באותה רוח נפסק גם בהחלטת כב' הרשם ש' צור ב- ע"א 584/89 {לה טלמכניק אלקטריק נ' יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ, פ"ד מד(2), 820 (1990)} שם, אוחדו שתי תובענות בבית-המשפט המחוזי. הערעור הופנה על-ידי התובעת באחת התובענות כנגד הנתבעים באותה תובענה. לא התבקש בגידרו סעד נגד הצדדים לתובענה האחרת שהתנהלה במאוחד בבית-המשפט המחוזי. ברם, נקבע מפורשות, כי בעובדה זו אין כדי "לגרוע מחיובה של המערערת העיקרית לצרף את כל בעלי הדין הללו המשיבים לערעור."

פסיקה זו משקפת לא רק את לשון תקנה 424 לתקסד"א, אלא גם את תכליתה היסודית של תקנה זו. בהקשר זה נפסק, כי תכלית התקנה היא לידע את בית-משפט שלערעור, מי הם בעלי הדין אשר להם נגיעה עניינית לדיון שהגיע לשלב הערעור, ואשר הערעור עשוי לא אחת להשליך גם על עניינם.

זאת ועוד. המערער אינו רשאי להחליט אם להשמיט שמו של המשיב מהודעת הערעור. מחובתו להביא בפני בית משפט שלערעור את שמות כל בעלי הדין, שהיו צדדים לדיון בערכאה דלמטה ובשום מקרה אין פוטרים מערער מלעשות את מי שהיה בעל דין למשיב בערעור {דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(2), 346 (1993)}.

לשיקולים כאמור מצטרף האמור בתקנה 423 לתקסד"א הקובעת כי "תובענות שאוחדו וניתנה בתובענה המאוחדת החלטה אחת, רשאי כל בעל דין לערער על ההחלטה, ואין צורך להגיש ערעור נפרד לכל אחת מן התובענות שאוחדו".

תקנה זו מקנה לכל בעל דין בהתדיינות בה אוחדו תובענות אחדות, זכות ערעור על פסק-הדין שניתן בסופה, בכפוף להיותו "נפגע" מפסק-הדין, בלא קשר לשאלה מהי התובענה המקורית אשר לכתחילה היה בה בעל דין. תקנה זו מלמדת על תפיסת מתקין התקנות את הדיון בתובענות שאוחדו, כדיון שהוא בבחינת מקשה אחת. תקנה זו מקרינה על תקנה 424 לתקסד"א, ומצביעה אף היא על הצורך, במסגרת תקנה 424 לתקסד"א, לצרף לערעור את בעלי הדין בכל התובענות שהדיון בהן אוחד בערכאה הדיונית.

מטרת תקנה 424 לתקסד"א היא ליידע את בית-המשפט שלערעור לגבי זהות בעלי הדין העלולים להיפגע על-ידי הערעור. צירופם של המשיבים שהיו בעלי דין בערכאה הקודמת מקנה להם זכות טיעון {בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' משה ברזילי ואח', פ"ד נה(5), 357, 357 (2001)}.

גם אם שומה על המערער מלכתחילה לצרף את כל מי שהיה בעל-דין בתובענה לפני הערכאה הדיונית, הרי מחיקה של בעל דין לאחר הגשת הערעור על-פי החלטה של בית-משפט אינה פוגמת בערעור. מחיקה זו אפשרית לפי תקנה 412(ב) לתקסד"א, ואם תתקבל הטענה כי המחיקה סותרת את הוראת תקנה 424 לתקסד"א, יינטל ערכה המעשי של תקנה 412 לתקסד"א {ע"א 8495/00 מנשה ואביגיל ברזילי ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד נה(4), 721, 728 (2001)}.

תקנה זו יש לקרוא הן כ"חזקה מרבה" והן כ"חזקה ממעטת". כל מי שהיה צד לתובענה המקורית ורק מי שהיה צד לה (ואינו המערער) יהיה משיב בערעור. מטעם זה, נדרשה התקנתה של תקנה 425 לתקסד"א המאפשרת "צירוף משיב שלא היה בעל דין" {ע"א 5826/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' אלי מזרחי, פדאור 00(3), 34 (2000)}.

לכל בעל דין נתונה הזכות לטעון טענותיו בפני ערכאת הערעור, אף אם הוא מוגדר כ"משיב פורמאלי" {ע"א 483/86 בירנבך נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, פ"ד מב(3), 228 (1988); ע"א 9063/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-על 2003(3), 2578 (2003); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (1995) 810; ח' בן-נון, הערעור האזרחי (תשס"ד) 354; בש"א 8794/05 אינסופקו הספקה לתעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל, פדאור 05(30), 374 (2005)}.

ואולם, כתב הערעור יהא פגום אם ישמיט ממנו המערער את שמו של אחד הנתבעים, והנתבע שכלפיו הוגש הערעור יוכל להתנגד לשמיעתו מחמת הפגם ואפילו להשיג ביטול הערעור על אתר. כדי למנוע תקלות בדיון בערכאת הערעור, מוטלת על המערער החובה להביא לפניה, בתור משיבים, כל מי שהיה בעל דין בדרגה ראשונה והוא אינו מערער {י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 810; ע"א 1451/00 אחמד קאסם זבידאת נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פדאור 05(1), 62 (2005)}.

נדגיש כי אין מדובר בתקנה טכנית, הואיל ואם בעל הדין העשוי להיפגע מתוצאות הערעור לא יצורף, יכול שתגרמנה תקלות חמורות בהליך, כגון שתוצאת פסק-הדין לא תחייב אותו. מטרת התקנה האמורה היא ליידע את בית-המשפט שלערעור לגבי זהות בעלי הדין העלולים להיפגע על-ידי הערעור {השופט ש' לוין ב- בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ברזילי, פ"ד נה(5), 357 (2001); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תל-אביב, מהדורה שביעית, התשס"ג-2003) 511; בר"ע 413/04 האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי הקדש גליציה נ' "אגודה עטרה ליושנה בירושלים", פדאור 04(22), 417 (2004)}.

ראוי להדגיש כי סילוק ערעור על-הסף בשל מחדל דיוני (אי-צירוף בעל דין כמשיב לערעור), צריך להשתמש בו בזהירות ראויה ואין בו תחליף לדיון ממשי בערעור. סילוק הליך על-הסף הוא בבחינת אמצעי הננקט בלית ברירה, פתרון ענייני של המחלוקת לגופה עדיף {ע"א (מחוזי נצ') 27/08 גדעון רוה נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2009(2), 16838, 16841 (2009)}.

כאשר הליך הערעור קשור להודעה לצד ג', הרי שגם הצדדים להליך העיקרי הם בבחינת מי שהיו בעלי דין בבית-המשפט קמא לעניין תקנה 424 לתקסד"א {רע"א 10386/08 אופק אטיאס נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תק-על 2008(4), 4419 (2008); בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל נ' ברזילי פ"ד נה(5), 357 (2001); ע"א 8867/07 נורד ריצ'רד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2008(4), 4326 (2008)}.

ב- ע"א 2975/09 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חיים דראל, תק-על 2010(2), 3552 (2010)} קבעה כב' הרשמת דנה כהן-לקח כי לעניות-דעתה יש להורות על צירוף הכנ"ר כמשיב לערעור שכן, עיון בחומר שבתיק מגלה כי הכנ"ר הגיש סיכומים בכתב בהליך שהתקיים בבית-המשפט המחוזי והוא אף צויין כמשיב בפסק-הדין המחוזי נשוא הערעור שבכותרת. בנסיבות אלה, ובהתאם להסדר הקבוע בתקנה 424 לתקסד"א, היה על המערער לצרף את הכנ"ר מלכתחילה כמשיב לערעור ובשים-לב כי נטען כי הכנ"ר לא צורף מחמת שגגה. לאור הנ"ל, הפעילה כב' הרשמת את סמכותה כאמור בתקנה 524 לתקסד"א והורתה על תיקון הפגם שנפל בהליך על דרך צירופו של הכנ"ר כמשיב לערעור.