נימוקי הערעור (תקנה 414 לתקנות)

תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"414. נימוקי הערעור (385)
כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי."

כתב ערעור המוגש לבית-המשפט חייב שיכיל את נימוקי הערעור כשהם כתובים בצורה תמציתית ושלא על דרך הוויכוח או הסיפור, כאמור בתקנה 414 לתקסד"א, ואל להם להפריע לערעור ולסבך אותו, כאמור בתקנה 417 לתקסד"א.

נשאלת השאלה מהי אותה התמצית הנדרשת? כיצד יקבע אימתי הודעת ערעור ארוכה היא יתר על המידה או שאין היא ערוכה בתמציתיות הנדרשת?

מתקין התקנות קבע במספר הקשרים כי כתבי בי-דין חייב שיהיו ערוכים בצורה מסויימת. כך, למשל, תקנה 413 לתקסד"א, קובעת מה יהא תוכנו של כתב הערעור; תקנה 68 לתקסד"א קובעת כי כתב הטענות צריך להיות מודפס; תקנה 70 לתקסד"א קובעת חובת מתן כותרת לכתב הטענות; חובת תיארוך וחתימה על כתב הטענות.

המשותף להסדרים אלו, ודומים להם, הוא היותם מבוססים על איזון בין שתי מגמות עיקריות. מחד, נקודת המוצא היא כי אין בית-המשפט "עורך על" של כתבי הטענות, וכל צד יישא בנטל כתבי הטענות אותם בחר להגיש בעל הדין – ובא-כוחו – הם הקובעים את מסגרת הדיון ובידם החירות העקרונית להחליט מה יטען וכיצד יטען. כך ככלל, כך גם במסגרת ערעור {ע"א 502/00 רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון בקרה בע"מ, תק-על 2001(1), 1736 (2001)}. בעל הדין הוא שמחליט אם חפץ הוא לפתוח בהליך משפטי והוא הקובע את גדרי מסגרתו ותוכנו. יש להיזהר איפוא מ"מניעה מוקדמת" ופגיעה בזכות הטיעון.

יחד עם זאת, חירות זו של טיעון אינה בלתי-מוגבלת. לא פעם יש לאזנה, מאידך, כנגד אינטרסים חשובים אחרים. כך, למשל, חובת בעל הדין ובא-כוחו לשמור בכתבי הטענות על לשון שאינה מבישה ואינה פוגעת שלא לצורך בכבודו של הצד שכנגד או בית-המשפט; כך, למשל, בחובות שונות הקבועות במסגרת סדרי הדין בכל הנוגע למועד הגשת כתבי בי-דין וצורתם. הוראות אלו אינן טכניות בלבד, אלא שבאות הן להגשים, בין היתר, את חשיבות השוויון בין הצדדים להליך ואת האינטרס הציבורי בניהול יעיל והוגן של ההליך השיפוטי.

על רקע זה יש לבחון גם את הדרישה האמורה לפיה ערעור המוגש יכלול את נימוקי הערעור כשהם כתובים באופן תמציתי, כאמור בתקנה 414 לתקסד"א, ואינם כוללים דברים העלולים להפריע לדיון או לסבך אותו, כאמור בתקנה 417 לתקסד"א. גם בהקשר זה נקודת המוצא – והכלל – יהא כי בית-המשפט לא יהא עורך על של כתבי הטענות, ברצותו יאריך וברצותו יקצר. חובה זו מוטלת היא על בעל הדין ומהווה היא חלק מחירותו לנהל את ההליך.

יחד עם זאת, היקף כתב הערעור ונוסחו אינם בלתי-מוגבלים. זכות הטיעון של בעל הדין בכתב הערעור מוגבלת היא לשם שמירה על מספר אינטרסים חשובים אחרים. כך, ראשית, שמירה על זכויותיו של הצד שכנגד כך שיוכל לדעת ידוע היטב מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן.

בהקשר זה נקבע כי כתב הערעור אינו מקום לפתוח בו ויכוח על פסק-הדין שמערערים עליו, והנמקת הערעור אינה דרושה אלא כדי להעמיד את המשיב על המשמר ולהזהירו באיזו מידה הוא יידרש בעת הדיון להגן על פסק-הדין.

כתב הערעור, להבדיל מסיכומים בכתב, מטרתו אינה הרצאת טענות מטעם המערער בכל תג ותג, אלא תחימת המחלוקת לטובת המשיב. ממילא, כעניין שבעיקרון, כתב הערעור אינו אמור לכלול ציטוטים נרחבים מן ההלכה המשפטית או מן המסמכים שבתיק, אלא רק להפניות ולעיקרי דברים.

חובת התמצות של כתב הערעור מבטאת גם איזון עם אינטרס שני, והוא השוויון בין בעלי הדין. ברגיל, כתב הערעור מוגש לבית-המשפט והצד שכנגד אינו משיב לו בכתב. צו לסיכומים בכתב, כאמור בתקנה 448 לתקסד"א חל באופן שווה על כל הצדדים ואינו מביא בחשבון בדרך-כלל את כתב הערעור. ממילא, כתב ערעור רחב היקף יכול שיביא ליתרון למערער על פני המשיב, יתרון שאין לו הצדקה. יש בכך משום יתרון לבעל הדין שאינו רק דיוני אלא אף מהותי.

חובת התמצות של כתב הערעור באה להגשים אינטרס נוסף, והוא הניהול היעיל של ההליך, לטובת הצדדים להליך עצמו כמו גם התפקוד התקין של מערכת השפיטה בכלל. כתב הערעור קובע את גדרי המחלוקת ותוחם את יריעת הערעור. ממילא טענה שלא פורטה במסגרת נימוקי הערעור לא תישמע בהמשך, כאמור בתקנה 415 לתקסד"א.

כתב הערעור צריך שיהא מתומצת, על-כן, שכן בכך יוכל בית-המשפט להכריע ביעילות בשאלות השנויות במחלוקת. כתב הערעור צריך לכלול על-כן את עיקרי הטענות שכן טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה לפני בית-המשפט בסיכומים, דינה כדין טענה שנזנחה ובית-המשפט אינו חייב לדון בה.

מן האמור לעיל, עולה כי את דרישת מתקין התקנות בתקנה 414 לתקסד"א – דרישת התמצות – יש לפרש כנותנת בידי בעל הדין את חירות הבחירה של היקף הערעור ותחימת נקודות המחלוקת. ברגיל לא ישמש איפוא בית-המשפט "עורך על" של כתב הערעור, וממילא השימוש בסמכות המחיקה של טענות מכתב הערעור תהא "מזערית".

בה בעת ניתן לסרב לקבל לרישום כתב ערעור שבשל אורכו או נוסחו ניתן לקבוע כי הוא אינו מאפשר לצד שכנגד לדעת כראוי בשלב זה את גדרי המחלוקת או כתב ערעור שניתן לראות באורכו משום הפרה של עיקרון השוויון בין בעלי הדין שכן מהווה הוא תוספת לטיעון שאין הצד השני זכאי לה או כתב ערעור שבשל אורכו או תוכנו אין הוא תוחם את גדרי המחלוקת ובכך אין הוא מאפשר לבית-המשפט ניהול יעיל של ההליך והכרעה בשאלות השנויות באמת במחלוקת.

אמת, לא ניתן – ואף אין זה רצוי – לקבוע גדרות ומסמרות בעניין זה, באופן שמספר מסויים של עמודים יחשב ככתב ערעור מתומצת ומעבר לו לא יתקבל הערעור לרישום. כך, שכן בכל תיק ותיק מתעוררות נסיבות שיש בהן מטבע הדברים להשפיע על היקף היריעה.

אין דין ערעור על נקודה משפטית כערעור על נקודה עובדתית; אין דין ערעור התוקף את כל בסיס ההכרעה כדין ערעור התוקף נקודה אחת. אין ערעור על פסק-דין ארוך ומורכב כערעור על פסק-דין קצר ופשוט. יש חשיבות גם לשאלה אם נשמעו ראיות בערכאה הראשונה, אם הסוגיה מורכבת, אם יש בה חידוש וחדשנות וכיוצא בזה. כל מקרה על-פי נסיבותיו.

יחד עם זאת, נראה כי בדרך-כלל די יהיה בכתב ערעור המשתרע על מספר בודד של עמודים, בלא ציטוטים, הפניות ואסמכתאות. כתב הערעור אינו נדרש להיות תמציתי מדי, נדרש הוא לבטא איזון ראוי בין זכות הטיעון של בעל הדין מזה, ואינטרסים אחרים מזה. איזון ראוי זה עניינו הדרישה לתמציתיות ולמניעת סרבול של הדיון, כאמור {ע"א 1501/05 זאב כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב, פדאור 05(11), 714 (2005)}.

ואולם, בסיכומו של דבר, המדיניות הינה, כי פרט למקרים חריגים, לא בנקל ימחוק בית-המשפט הודעת ערעור. ניתן לסכם עניין זה ולהפנות לדברים שנאמרו לגבי השימוש בתקנה 414 לתקסד"א, ולפיהם השימוש בתקנה זו הוא "מיזערי". דומה, כי הגישה העומדת ביסוד מדיניות זו היא שמירה על חופש הטיעון של בעלי דין – ככל שאין בו כדי לשבש את מהלך הדיון, להכביד עליו, לפגוע בכבודם של בעלי הדין.

התערבות יתרה בשלב זה עלולה לחבל בטיעוני הצדדים ולפגוע בטענות מהותיות על בסיס טעמים צורניים. מטעמים אלה, בית-המשפט אינו אמור לשמש "עורך-על" של כתבי בי-דין, לקצרם ולנסחם לפי שיקול-דעתו. ייתכנו כמובן מקרים בהם תתקיים הצדקה מלאה לשימוש בסמכות זו – כך, לדוגמה, כאשר כתב הערעור שהוגש אינו קריא ואינו מובן או כאשר הוא משמש כסות להטחת חרפות ועלבונות בצדדים או בבית-המשפט.

אין משמעות הדבר, כי בעל דין שהאריך בטיעוניו יתר על המידה, עירב עיקר וטפל או נקט לשון או סגנון שאינם ראויים יזכה מן ההפקר. הערכאה הנדרשת לגוף ההליך רשאית להביא אירועים אלה לתשומת-ליבה ובמידה שתמצא לנכון – גם לחייב את בעל הדין בהוצאות או אף להורות על נקיטת הליכים משמעתיים או פליליים כנגדו. אולם, ככלל, דומה, כי מוטב להימנע מ"מניעה מוקדמת" ומהגבלת זכות הטיעון {כב' הרשם א' זולטי ב- ע"א 1252/00 חייק נ' ארזי, דינים עליון נח 46; ע"א 10632/02 יואש שפירא נ' המועצה המקומית גבעת שמואל, פדאור 03(1), 384 (2003)}.

ב- ע"א 3288/09 {בני פורת נ' מפעלי תחנות בע"מ, תק-על 2009(3), 2154, 2156 (2009)} נקבע על-ידי כב' הרשמת גאולה לוין כי במקרה דנן "עיון בהודעת הערעור מעלה כי היא אכן מפורטת, אולי אף מפורטת יתר על המידה. הודעת הערעור מחזיקה 24 עמודים, רקע כללי, פירוט ההליכים בבית-המשפט קמא ופירוט הטענות ועילות התביעה השונות מתחום החוזים. יתכן כי ניתן היה לנסח את הודעת הערעור בצורה תמציתית יותר. הניתוח המפורט של הסוגיות המשפטיות שיתבררו במסגרת הערעור, צריך שימצא את מקומו בסיכומים בכתב. עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על קיצור כתב הערעור בשלב זה של הדיון. משיבה 1 לא טענה כי היא מצויה במצב בו היא אינה יכולה להתגונן כראוי מפני הערעור. אכן, מקריאת הודעת הערעור עולה באופן ברור המחלוקת בין הצדדים, ואין לומר כי כתב הערעור אינו תוחם את גדרי המחלוקת בין בעלי הדין. יש להתחשב בטענת המערערים כי הערעור מופנה נגד שתי החלטות ביניים ופסק דין רחב יריעה, וכי השתלשלות העניינים הנוגעת לערעור משתרעת על פני כעשרים שנה. על רקע זה, אין לומר כי היקף הטיעון חורג במידה ניכרת מן המקובל בהליכים מן הסוג הנדון."

ב- ע"א 9849/08 {רות ירדן נ' משה ליפשיץ, תק-על 2009(2), 906 (2009)} נדונה בקשה שלא לקבל את הערעורים לרישום במזכירות בית-המשפט וזאת בטענה כי הודעת הערעור מנוסחת על דרך הויכוח והסיפור ובניגוד לתקנה 414 לתקסד"א. כב' הרשמת גאולה לוין קיבלה את הבקשה תוך שהיא מציינת כי ניתן יהיה להגיש הערעורים כשהיקפם לא יהא יותר מ- 35 עמודים וברווח כפול.

במקרה דנן, הודעת הערעורים החזיקו למעלה מ- 60 עמודים וכוללים תיאורים עובדתיים מפורטים, וניתוחים משפטים מפורטים, אשר בחלקם מנוסחים על דרך הויכוח עם האמור בפסק-הדין. בנוסף, קשה לומר, במקרה דנן, כי נימוקי הערעור מובחנים בתוך הודעת הערעור והגם שיש להתחשב בכך שהערעורים מופנים כנגד פסק-דין ארוך ומורכב, שקבע הלכות בסוגיות משפטיות מורכבות וחדשניות, הדבר אינו מצדיק הגשת הערעורים במתכונת בה הוגשו.

במקרה זה, הניתוח המשפטי המפורט של הסוגיות המשפטיות שיתבררו במסגרת הערעור, צריך שימצא את מקומו בסיכומים בכתב, באופן שיישמר השוויון הדיוני בין הצדדים. צמצום היקף הודעות הערעור לא יפגע פגיעה ממשית בזכויות הדיוניות של מי מהמערערים וביכולתם להציג את טיעוניהם לפני בית-המשפט אשר ממילא דן בהליך, על יסוד כתבי הסיכומים. נהפוך הוא. צמצום הודעות הערעור עשוי דווקא לסייע במיקוד הדיון בשאלות העומדות להכרעה בערעורים, כך שקיימת הצדקה להפעיל את הסמכות הבלתי-שגרתית להורות על תיקון הודעות הערעור.
ב- בש"א (מחוזי יר') 6037/07 {גן הורים "ניצנים" נ' דר' מרדכי ורטהיימר, תק-מח 2007(3), 8823 (2007)} כב' השופט משה רביד קיבל הבקשה הנסמכת על תקנה 414 לתקסד"א בקובעו כי "הודעת הערעור, המשתרעת על-פני 43 עמודים צפופים, כוללת 3 עמודי מבוא כללי, 27 עמודים שעניינם נימוקי ערעור הנוגעים לתביעה שכנגד וכן 13 עמודים שעניינם נימוקי ערעור הנוגעים לתביעה העיקרית. לבד מאורכה הבלתי סביר בנסיבות העניין של הודעת הערעור, מצאתי כי תוכנה של הודעת הערעור מנוגד להוראות הדין, כפי שהותוו בהלכה הפסוקה."

במקרה דנן, נימוקי הערעור הובאו על דרך הפירוט וההרחבה, תחת הצגתם על דרך של הרצאת הטענות והפניה לעיקרי הדברים. בהודעת הערעור ציטוטים נרחבים הן מפסק-דינו של בית-משפט קמא, הן מפרוטוקולי הדיון, הן ממסמכים שבתיק (כתבי בי-דין, חוות-דעת מומחים, תצהירים, חוזה חכירה וכיו"ב) והן מההלכות המשפטיות, לרבות סיכומי ביניים למכביר ודומה כי הודעת הערעור נוסחה כסיכומים בכתב.

כב' השופט משה רביד, במקרה דנן, הורה להגיש הודעת ערעור מצומצמת מזו שהוגשה.

ב- בש"א 10184/01 {אברהם זילברשץ נ' דב טיקוצקי, פדאור 01(2), 530 (2001)} נדונה בקשה לאורכה על בסיס היקפו הרב של החומר. בית-המשפט בקבלו את הבקשה קבע כי "הבקשה הוגשה תוך תקופת המועדים הקבועה בדין להגשת ערעור. נראה לי, כי עולות ממנה נסיבות אשר עשויות להצדיק מתן ארכה קצרה לשם הכנת הודעת ערעור. אומנם, הודעת ערעור אמורה לכלול נימוקי ערעור תמציתיים בלבד (תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין מדובר בכתיבת הנמקה משפטית סדורה על דרך הסיכומים. בכך יש כדי לקצר (יחסית) את תהליך הכנתה של הודעת ערעור. עם זאת, היקפו הרב של החומר בתיק עשוי להיות רלבנטי גם להכנת הודעת ערעור, שכן מטבע הדברים נדרשת, לשם הכנת הודעת ערעור, למידתו של פסק-הדין נשוא הערעור על רקע החומר שבתיק."

ב- ע"א 6929/05 {איבון מגיריש נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פדאור 06(2), 252 (2006)} כב' הרשם יגאל מרזל בדחותו את הבקשה קבע כי הבקשה למחיקה על-הסף הוגשה הוגשה קרוב ל-4 חודשים מיום הגשת הערעור ומעל חודשיים מיום שניתן צו לסיכומים בהליך ולכן ובשים-לב למועד הגשת הבקשה, דין הבקשה להידחות.

ב- ע"א 7230/00 {י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' רמי סלנט, עורך-דין, פדאור 01(1), 103 (2001)} נדונה בקשה להורות על תיקון הודעת הערעור. כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ קבעה כי נוסח הערעור בחלקים שונים שלו אינו תמציתי והוא גולש לעיתים לניתוחים המתאימים יותר לסיכומים, ופירוט העובדות מובא בחלקו באופן שיש בו מן הווכחנות.

אף-על-פי-כן לא מצאה כב' השופטת הנכבדה לחייב את המערערים בתיקון הערעור מן הטעם שגם אם ראוי היה לנסח חלקים מהודעת הערעור באופן שונה, אין הדבר אופייני לערעור כולו, וחלקים ניכרים ממנו אינם חורגים מהוראות התקנות, וודאי שאין בהם חריגה בוטה.

ב- ע"א 502/00 {רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ, פדאור 00(2), 534 (2000)} נדונה בקשה למחיקה על-הסף של הודעת ערעור שהגישה המשיבה, ולחלופין – לצמצום היקפה או להרחבת היקף סיכומי המבקשת. לטענת המבקשת, הודעת הערעור שהגישה המבקשת חורגת מן המותר והדרוש בהיקפה – (שלושים ואחר עמודים, להם צורפו 9 נספחים וכרך אסמכתאות) ובתוכנה (פתח דבר, פירוט העובדות, שאינן שנויות במחלוקת, הצגת ההלכה בסוגיה והנמקת חשיבותו של הדיון בערעור).

לפיכך, ממשיכה המבקשת וטוענת, עומדת הודעת הערעור בניגוד להוראות תקנה 414 לתקסד"א. משום כך, ובהתאם להוראות תקנה 421, לא היה מקום לקבל לרישום את ערעור המשיבה. לטענת המבקשת, הפגם הנטען על ידה אינו רק צורני אלא גם מהותי – נוכח העמדת היקף הסיכומים על שבעה עמודים לכל צד נמצאת המבקשת מקופחת בהידרשה להציג את טיעוניה בהיקף שהוא פחות מחמישית ההיקף העומד לרשות המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה נוסחה הודעת הערעור כדין וכראוי – בהתחשב באופיה הכללי והעקרוני של הבקשה. מכל מקום, המשיבה אינה מתנגדת להרחבת מסגרת הטיעון שתעמוד לרשות המבקשת.

עוד טוענת המשיבה, כי בית-משפט היה נכון לקבל בעבר הודעות ערעור העולות בהיקפן על היקף הודעת הערעור שהוגשה על ידה וכי מכל מקום הסעד של מחיקת הודעת ערעור מחמת אורכה או היקפה הוא סעד דרסטי וחמור ביותר שיינתן (אם בכלל) בנסיבות חריגות ביותר – שאינן מתקיימות כאן. בית-המשפט דחה הבקשה.

ב- ע"ר (שלום אש') 15-09 {פרויס הסגיל נ' פרקליטות מחוז דרום, תק-של 2010(2), 138713, 138714 (2010)} קבעה כב' השופטת אורית חדד כי "עיקרו של כתב ערעור חייב ויכיל התייחסות מפורשת באשר לפגמים אשר נפלו בהחלטה נשוא הערעור. כתב הערעור כפי שנוסח מתפרס אמנם על פני עמודים רבים אולם ולמעשה מתקשה אנוכי לדלות ממנו נימוקים סדורים כאמור. כתב זה מנוסח באופן המנוגד לטעמי להוראת סעיף 414 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 המחייב, פירוט תמציתי של נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים וזאת כשלא על דרך הויכוח או הסיפור. כתב זה מנוסח אף באופן המקשה לדלות הימנו את הרלוונטי וכאמור - את הנימוקים אשר יצביעו על הכשל בהחלטתה של כב' הרשמת. ניסוח זה דומה יותר לבקשה לעיין מחדש בהחלטה שניתנה, ובניגוד לנדרש למעשה."

ב- ע"א 2997/10 {יוסף הוכמן נ' גורדי פרויקטים (1995) בע"מ, תק-על 2010(2), 3873, 3875 (2010)} נדונה בקשה להורות על מחיקת הודעת הערעור ולחילופין החזרתה למערער לצורך תיקונה. כב' הרשם גיא שני קבע במקרה דנן כי לאחר שעיין בפסק-דינו של בית-המשפט קמא ובכתב-הערעור על נספחיו, לא ראה לנכון להורות על צמצום היקפו של כתב-הערעור ועל מחיקת טענות הכלולות בו שכן, "ההליך נסב על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי שעסק בשאלת תוקפם של הסכמי קומבינציה לבניית מרכז מסחרי בעתלית. פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי אורכו 21 עמודים, והוא כולל תיאור נרחב של הרקע העובדתי כמו-גם ניתוח משפטי מנומק. כתב-הערעור משתרע על-פני 22 עמודים ומחצה. אפשר כי ניתן היה לנסח את כתב-הערעור בצורה תמציתית יותר. כתב-הערעור אכן כולל פירוט נרחב למדי של המסכת העובדתית וכן ציטוטים מתוך מסמכים המצויים בתיק. עם זאת, בשים-לב למדיניות הנוהגת בכגון דא, ולאור נסיבות העניין, איני סבור כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית-המשפט באופן ניסוחו ועריכתו של כתב-הערעור. בהקשר זה ראוי לציין את מורכבותם של הסכמי הקומבינציה נשוא ההליך (מורכבות שעליה עמד אף בית-המשפט קמא); את העובדה שמערכת היחסים החוזית בין הצדדים השתרעה על-פני תקופה ארוכה; ואת היקפו של הערעור מבחינה מהותית. זאת ועוד, לא מצאתי כי כתב-הערעור מסורבל ומקשה על הבנת גדר המחלוקת בין הצדדים ועל יכולתם של המשיבים להתגונן מפני הטיעונים המועלים כנגדם. יצויין גם כי נימוקי הערעור זכו להתייחסות נפרדת וממוקדת בכתב הערעור, בהיקף שאינו חורג מן המקובל... אף הטענה בדבר פגיעה בשוויון בין בעלי הדין אין בה כדי לשנות ממסקנתי זו."

ב- עש"א (מחוזי חי') 33808-05-10 {אריה אור נ' מיכאל מישל ביתן, תק-מח 2010(2), 13766 (2010)} נקבע מפי כב' השופט יצחק כהן כי "פסק דינה של כב' המפקחת על רישום המקרקעין, עליו הוגש הערעור, מונה שלושה עמודים וחצי. הודעת הערעור שהוגשה מטעם המערערים מונה 130 סעיפים, והיא מתפרשת על פני 16 עמודים. נראה כי נעלמה מעיני בא-כוח המערערים הוראת תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כך יצא, שמרוב עצים קשה מאוד לראות את היער."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נימוקי הערעור (תקנה 414 לתקנות)