botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

עיקרי טיעון (תקנה 446 לתקנות)

1. הדין
תקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"446. עיקרי טיעון (404א) (תיקונים: התשמ"ו (מס' 2), התשנ"ז (מס' 2), התשנ"ח (מס' 2), התשס"א (מס' 3))
(א) נקבע מועד לדיון בערעור, יגיש המערער לבית-המשפט את עיקרי טיעונו, וימציא עותק למשיבים, ארבעה-עשר ימים לפחות לפני מועד הדיון; המשיב יגיש לבית-המשפט את עיקרי טיעונו, וימציא עותק לבעלי הדין האחרים, שבעה ימים לפחות לפני מועד הדיון, והכל אם לא הורה בית-המשפט אחרת.
(ב) עיקרי טיעון יכללו בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד בנקודות שהוא רשאי לטעון על-פי תקנות אלה, ואת האסמכתאות שבדעתו להסתמך עליהן, ליד כל טענה בנפרד. היתה האסמכתא פסק-דין שלא פורסם בדפוס בפרסום רשמי, יצרף הצד לעיקרי הטיעון צילום מפסק-הדין.
(ג) ביום הקבוע לדיון יהיה כל צד רשאי לטעון בפני בית-המשפט על סמך עיקרי הטיעון, ואם רצה להוסיף טענה נוספת או להביא אסמכתא נוספת יוכל לעשות זאת רק ברשות בית-המשפט, זולת אם היתה זו תשובת המערער לעיקרי הטיעון של המשיב.
(ד) בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת."

2. המועד להגשת עיקרי טיעון
תקנה 446(א) לתקסד"א קובעת כי לאחר שנקבע מועד דיון בערעור, על המערער להגיש לבית-המשפט את עיקרי טיעון מטעמו, תוך העברת עותק מעיקרי הטיעון למשיב וזאת 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון שנקבע.

רוצה לומר כי מכוח תקנה 446(א) לתקסד"א מוטלת חובה על בעל דין להגיש עיקרי טיעון, רק לאחר שנקבע תאריך לדיון בערעור, ולא ניתן להטיל חובה להגיש עיקרי טיעון בשלב מוקדם יותר לרבות שלב הדיון המקדמי. דא עקא, שלפי תקנה 445(א) לתקסד"א הוסמך שופט בית-המשפט העליון, שנתמנה על-ידי הנשיא למטרה זו, לנהל דיון מקדמי "לצורך הכנת הערעור, במגמה לייעל את הדיון בערעור, לפשטו, לקצרו ולהחישו". ופשיטה הוא, שאם נראה לשופט המנהל את הדיון המקדמי, שיש מקום לתת הוראה המקדמת את המטרות האמורות, יתן את ההוראה המתאימה, בין ההוראות, שהשופט רשאי לתת בגדר תקנה 445(א) לתקסד"א, כלולה גם ההוראה להגיש עיקרי טיעון, אם הוא סבור, שבנסיבות האינדיבידואליות של התיק שלפניו יש מקום ליתן את ההוראה האמורה {ע"א 158/84 סמי צאדק צביח נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1), 406, 407 (1988)}.

לאחר קבלת עיקרי הטיעון מטעם המערער, על המשיב להגיש את עיקרי הטיעון מטעמו, תוך המצאת עותק לבעלי הדין האחרים וזאת 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון שנקבע.
נציין כי על-פי תקנה זו, בסמכותו של בית-המשפט לקבוע מועדים אחרים להגשת עיקרי טיעון.

הגשת עיקרי הטיעון שלא במועד ואפילו קרוב מאוד למועד הדיון בערעור לא יביא להפעלת הסנקציה הנקובה בתקנה 446(ד) לתקסד"א, מקום שלעיצומו של עניין לא נגרם עיוות-דין למי מן הצדדים. במקרה כזה בו משיבים נאלצו להגיש את עיקרי הטיעון שלהם בדוחק, יאפשר בית-המשפט השלמת עיקרי הטיעון.

טעות נפוצה היא במקרה והמערער נמנע ו/או לא מגיש את עיקרי הטיעון מטעמו. במקרה שכזה, נמנע אף המשיב מלהגיש את עיקרי הטיעון מטעמו. הפרשנות הנכונה לתקנה 446(א) לתקסד"א היא כי אין באי-הגשת עיקרי טיעון מטעם המערער, כדי לפטור את המשיב מלהגיש את עיקרי טיעוניו במועד שכן, החובה להגיש עיקרי טיעון אינה מותנית בהגשתם על-ידי בעל הדין האחר {ע"ר (מחוזי חי') 9948-07-09 אמנון לוי נ' מרדכי ברקון, תק-מח 2009(4), 5566 (2009); ראו גם ת"א (שלום נת') 1404-07 חג'ג' אליהו נ' שמעון לפידות, תק-של 2009(1), 45743, 45746 (2009)} ובמילים אחרות, חובת הגשת עיקרי הטיעון על-ידי המשיב בערעור היא חובה עצמאית ואינה מותנית בהגשת עיקרי טיעון במועד על-ידי המערער {ע"א (מחוזי ת"א) 2564/03 מיני גולף בפארק הירקון בע"מ נ' בר-חיים חן, תק-מח 2006(4), 5522, 5524 (2006)}.

3. אופן ניסוח עיקרי הטיעון והחובה לצרף פסק-דין שלא פורסם בדפוס רשמי
תקנה 446(ב) לתקסד"א קובעת מפורשות כי על עיקרי טיעון, המוגשים מטעם בעל דין, להיות מנוסחים בצורה תמציתית תוך ציון האסמכתאות שבדעתו להסתמך עליהן, ליד כל טענה בנפרד. זאת ועוד. תקנה זו קובעת מפורשות כי במידה ובעל דין מסתמך בעיקרי הטיעון מטעמו על פסק-דין שלא פורסם בדפוס בפרסום רשמי, עליו לצרף, לעיקרי הטיעון כאמור, צילום מפסק-הדין.

צד המבקש להסתמך על פסקי-דין שלא פורסמו, מן הדין שינהג על-פי תקנה 446(ב) לתקסד"א, ויצרף העתק הימנו, על-מנת שגם בית-המשפט יוכל לקראו ולהתרשם ממנו. אי-צירופו של פסק-הדין, נוטל את עוקצן של המובאות ואינו מאפשר הסתמכות עליהן {ה"פ 135/98 א.מ.י. אולמות מסעדות יזמות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פדאור 99(8), 291 (1999)}.

4. הטיעון יהא על סמך עיקרי הטיעון שהוגשו לבית-המשפט
תקנה 446(ג) לתקסד"א קובעת כי ביום הקבוע לדיון בערעור, יהיה כל צד רשאי לטעון בפני בית-המשפט על סמך עיקרי הטיעון שהגיש. במידה וצד רוצה ומעוניין להוסיף טענה נוספת או להביא אסמכתא נוספת, יוכל לעשות זאת רק ברשות בית-המשפט, זולת אם היתה זו תשובת המערער לעיקרי הטיעון של המשיב.

5. הסנקציה בשל אי-הגשת עיקרי טיעון
תקנה 446(ד) לתקסד"א קובעת למעשה סנקציה בשל אי-הגשת עיקרי טיעון. על-פי תקנה זו, בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע בתקנה 446(א) לתקסד"א או במועד אחר שקבע בית-המשפט, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון בערעור, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת.

על בית-המשפט להקפיד שההוראות הדיוניות תבוצענה הלכה למעשה, וסדר הזמנים שנקבע בתקנה 446 לתקסד"א לעניין מועדי הגשת עיקרי הטיעון של בעלי הדין, נועד לאפשר הכנה ראויה לדיון בערעור הן מצד בעלי הדין והן על-ידי בית-המשפט.

יחד עם זאת, כאשר בית-המשפט נתקל בבעלי דין שאינם מקיימים את הוראת תקנה 446 לתקסד"א לעניין עיקרי הטיעון, רשאי בית-המשפט לבור לעצמו את הדרך הראויה להגיב על כך, והסיפא של תקנה 446(ד) של תקסד"א מלמדת על כך ששיקול-הדעת כיצד להגיב מסור לבית-המשפט.

נעיר כי תקנה 446 לתקסד"א "החדשה" מחתה במחי יד את כל הפסיקה הקודמת וקבעה בהוראה חד-משמעית סנקציה ברורה על-ידי הוספת תקנת-משנה (ד) לפיה "בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת"{ע"א 1150/85 לב נוסברג נ' קנדה בר גרא (לא פורסם)}.

מתקין התקנות השווה דינם של בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע (תקנה 446(ד) לתקסד"א) ובעל דין שלא הגיש סיכומיו בכתב במועד הקבוע (תקנה 448(ג) לתקסד"א), לדינו של בעל דין שלא התייצב לדיון בערעור (תקנה 450 לתקסד"א).

ביחס לבעל דין שלא הגיש את עיקרי טיעונו נקבע כי על בית-המשפט לשקול אם להרשות לו להשמיע את טענותיו חרף מחדלו {ע"א 768/80 לחם ואח' נ' פורמרץ ואח', פ"ד לה(3), 527 (1981); ע"א 73/88 רג'ינה זינגר נ' רשם המקרקעין נתניה, פ"ד מו(5), 114 (1992)}. הנטיה הראשונית היא להימנע מלנעול את שערי בית-המשפט {א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 518} בפני קיום דיון לגופו של עניין, ולתת לבעל דין את יומו בבית-המשפט, בהנחה שמחדלים דיוניים ניתנים, לעיתים, ולאחר בחינת כל מקרה לגופו, לריפוי על-ידי הוצאות.

בעניין זה, יש מקום להבחין בין איחור בפתיחת ההליך גופו ובהליכים מקדימים כגון הפקדת ערבון, כמהווים תנאי-סף לפתיחת ההליך. במקרים אלו המדיניות נוקשה יותר שכן על הפרק עומדת זכותו של בעל הדין הפותח בהליך להישמע בפני בית-המשפט, לעומת זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד וליהנות מעיקרון סופיות הדיון.

כאשר הערעור כבר התגבש ועלה על מסלול הדיון גוברת הנטיה לאפשר דיון לגופו של עניין. מובן, עם זאת, כי גם במצב זה לא ניתן להתגבר על כל מחדל שהוא, ועל בית-המשפט לבחון את מכלול השיקולים, כגון מהות הטעם שניתן למחדל, מידת הפגיעה בבעלי הדין האחרים וכדומה.

בית-המשפט יהא גמיש כלפי בעל דין שסטה מסדרי הדין כאשר אין מדובר בזלזול מכוון בבית-המשפט אלא בחוסר מעש שנבע, ככל הנראה מלחץ עבודה חריג {ע"א 8708/96 יוסף שיר נ' יחזקאל שיר, פדאור 00(3), 588 (2000)}.

בין שיקוליו ישקול בית-המשפט את התוצאה שבנקיטת כל אחת מן החלופות וכן שיקולים הקשורים לעניין הספציפי אשר עומד לדיון: האם מדובר בערעור ברשות או בערעור בזכות; מהו ההסבר אשר ניתן על אי-הגשתם של עיקרי טיעון; אם רק צד אחד נמנע מהגשת עיקרי טיעון, מיהו צד זה, האם המערער או המשיב; האם אי-הגשת עיקרי הטיעון היא תופעה בודדת, או שמא יש בה ביטוי, אחד מבין נוספים, לזלזול בקיום החובות הדיוניות או בניצול לרעה של זמנו של בית-המשפט {ר"ע 551/83 דפנה ברגר ואח' נ' חיים ונטורה ואח', פ"ד לח(1), 266 (1984); ע"א 3/04 טלפארמה בית המרקחת הישיר הראשון (1991) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פדאור 04(12), 417 (2004)}.

ומכל מקום, העניין מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט הדן במקרה הספציפי, אשר בו מתעוררת השאלה. למותר להוסיף. כי הכרעה שלא לנעול דלתותיו של בית-המשפט ולדחות את הדיון או לשמוע טיעון ללא עיקרי טיעון מן הראוי שתמצא ביטויה בהוצאות, המוטלות על-ידי בית-המשפט. כאשר שני הצדדים לוקים בקיום חובתם, מן הראוי לאפשר הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה {ר"ע 551/83 דפנה ברגר ואח' נ' חיים ונטורה ואח', פ"ד לח(1), 266, 278 (1984); ע"א 3/04 טלפארמה בית המרקחת הישיר הראשון (1991) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פדאור 04(12), 417 (2004)}.

ב- ה"פ 135/98 {א.מ.י. אולמות מסעדות יזמות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פדאור 99(8), 291 (1999)} קבע בית-המשפט כי לא יהיה זה צודק לקבל את הערעור לפי תקנה 446(ד) לתקסד"א לאור העובדה כי התוצאה בערעור אינה מתיישבת עם קבלתו. לפיכך, בית-משפט שלערעור לא נעתר לבקשה לקבל את הערעור מחמת האיחור בהגשת עיקרי הטיעון {ראה גם ע"א 15/05 גל גדרה בניה והנדסה בע"מ נ' עומר מערכות גידור בע"מ, פדאור 05(23), 501 (2005)}.

ב- ע"א (מחוזי מר') 22584-03-10 חבוש בע"מ נ' גיל דן החברה לבנין בע"מ, תק-מח 2010(2), 14348 (2010)} המערערת לא הגישה עיקרי טיעון מטעמה כפי שנקבע. כב' השופט אילן ש' שילה קבע במקרה דנן כי בהתאם לתקנה 446(ד) לתקסד"א, יש לראות את המערערת כמי שלא התייצבה לשמיעת הערעור ולכן הורה על מחיקת הערעור.