botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

אתיקה של עורכי-דין

1. כללי
כב' השופט צ' ברנזון:
" "אמונה" פירושה אמת ויושר, ו"מסירות" פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך-הדין."
{על"ע 7/73 עורך-דין פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו, פ"ד כח(1), ,679 684-683 (1974)}

2. ייצוג שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים
לפני כב' מ"מ הנשיא ח' כהן, וכב' השופטים מ' שמגר, ד' בכור:
"החובה המוטלת על עורך-הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך-הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם."
{על"ע 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד לד(4), 707 (1980)}



3. מסירות עורך-דין
כב' השופט ש' אשר:
"אם מוצאים האחראים למקצוע הנכבד של עריכת-דין שנוהגי עבודה קיימים אינם תואמים עוד את דרישות הזמן ואת התפתחות המקצוע, עליהם לנסח ולהפיץ ברבים הוראות מתאימות שתחייבנה מהיום להבא. אין זה מתפקידם של בתי-דין משמעתיים, ואין להטיל עליהם את התפקיד של יצירת כללי עבודה חדשים עקב פירוש מושגים כלליים כגון "אמונה" או "מסירות", ולהטיל את תחולתה " למפרע". הגמישות האפשרית שבפירוש מושג כגון "מסירות" גדולה ביותר, וניתן להרחיב בדרך זו את חובותיו של עורך-דין במידה כזו שתפגע באופן רציני באפשרותו להתפרנס ממקצועו. קל לומר שהמסירות חייבת להיות "סבירה", אך המונח סביר עצמו אינו מדוייק במידה מספקת וניתן לפירושים מצומצמים או מרחיבים, ושוב אין עורך-הדין יודע איך עליו לנהוג במקרה מסויים."
{על"ע 7/73 עורך-דין פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו, פ"ד כח(1), 679, 685-684 (1974)}

4. יחסי עורך-דין-לקוח עם צד שלישי
כב' השופט א' ריבלין:
"חובת הזהירות הוחלה על עורך-הדין לא רק ביחסים שבינו לבין לקוחו, כי אם גם ביחסיו עם צד שלישי. במקרה זה האחרון, מבוססים היחסים המיוחדים בין הניזוק לעורך-הדין, והסתמכותו של הראשון על דברי האחרון, לא על חוזה בינם - חוזה אשר אינו בנמצא - כי אם על אופיו המיוחד של המקצוע המשפטי, ועל חובות ההגינות בהן חב עורך-הדין לציבור כולו. כיוון שהציבור כולו מסתמך על מקצועיותו ועל יושרו של עורך-הדין, הוא חב בחובת זהירות לא רק כלפי מרשו, אלא גם כלפי יריבו וכלפי הציבור כולו... הדברים אמורים במיוחד כאשר הניזוק היה צד לא מיוצג לעסקה, אשר בה שימש המזיק כעורך-הדין של הצד שכנגד...
אחד התנאים, ליצירתה של החובה בגין מצג השווא הרשלני, הוא, כאמור, קיומה של הסתמכות סבירה. זהו גם יסוד מרכזי להטלת חובת הזהירות על עורך-דין. קיומה של חובת זהירות , מצד עורך-דין, כלפי הצד שכנגד, הוכר מקום בו נטל על עצמו עורך-הדין חיוב כלפי אותו הצד. כך נקבע, כי קמה לו חובה בעת נטילת אחריות בקשר לרישום זכותו של הצד שכנגד, אף כשזה לא היה לקוחו... בנוסף לכך "יכול גם שתיווצר אחריות מושגית כלפי מי שאינו לקוחו של עורך-דין, הפונה בבקשה או עצה אל עורך-הדין"."
{ע"א 2625/02 סילביו נחום - עו"ד נ' רחל דורנבאום, פ"ד נח(3), 385, 408-407 (2004)}

5. הסכם בין עורך-דין ללקוחו
כב' השופט ד' לוין:
"הבסיס העיקרי לחבותו של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך-הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך-הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר טרחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה היא כי לעורך-הדין המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח עשויים לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו."
{ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4), 446 (1990)}
6. יחסי אמון בין עורך-דין-לקוח
כב' מ"מ הנשיא חשין:
"היחס שבין עורך-דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מיצרים, הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו."
{על"ע 9/55 עורך-דין פלוני נ' יושב-ראש וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 1730 (1956)}