ניגוד עניינים

1. כללי
כב' השופט א' ברק:
"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תפסק אותה "שרשרת" של ניגוד עניינים? תשובתי היא פשוטה: השרשרת תקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיבי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי-עובדתי, אלא נורמטיבי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית-אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו. הם נגזרים בכל הנוגע לעובדי ציבור, מרצונה של החברה לשמור על אמון הציבור ברשויות השלטון. בהצבתו של הגבול יש להתחשב כמובן בנסיבות כל עניין ועניין. כאשר הנושא הינו התקשרות חוזית עם המדינה, יש להתחשב בהליכי ההתקשרות ובתוכן החוזה... בקביעת ההתנהגות הראויה, אין להציב אידיאלים שאינם ברי-השגה. סופם של אלה אינה אלא אכזבה. אין להטיל מגבלות ואיסורים לשמם בלבד...
אכן, עלינו להיות מציאותיים. אך אין לזהות דרישה זו עם הורדת רמת הציפיות. להיות מציאותי אין פירושו לרדת לרמה הנמוכה ביותר.
היא צריכה להדריך את ההתנהגות החברתית, על-פי הרמה הראויה הניתנת להשגה.
בהציבי תפיסות אלה לנגד עיני, הנני סבור כי יש לפסול החלטתה של ועדת מכרזים, אשר זיכתה במכרז חברה פלונית, כאשר בין אותה חברה פלונית לבין יועץ מקצועי לחברי הוועדה קיים קשר עסקי-כלכלי, גם אם קשר זה הוא עקיף בלבד."
{בג"צ 202/90 י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים ואח', פ"ד מה(2), 265, (1990)}

2. ניגוד אינטרסים בין בנק-לקוח
כב' השופט אורי גורן:
"על בעל הרישיון מוטלות חובות אמון וזהירות כלפי הלקוח, ובין חובותיו ניתן למנות את החובה לכרות הסכם בכתב שיימסר ללקוח טרם מתן הייעוץ, להתאים את השירות לצורכי הלקוח, גילוי נאות בכל הקשור לעסקה המוצעת או לייעוץ, שניתן על ידיו, לרבות הודעה ללקוח בדבר סיכון מיוחד הכרוך בעסקה, כמו גם ניהול רישומים של כל פעולות הייעוץ שנערכו ודיווח שנתי עליהם לרשות...
יש פה מצב של ניגוד אינטרסים ברור - נטיה שלילית לרצות את המעביד על חשבון טיב הייעוץ ללקוח באשר להשקעתו. הציות למעביד הופך להיות להפרת אמונים ללקוח."
{(ה"פ (ת"א-יפו) 431/01 איגוד הבנקים בישראל נ' הרשות לניירות ערך, תק-מח 2002(3), 14800 (2002)}

3. ניגוד עניינים בנבחרי ציבור
כב' השופט א' ברק:
"אין להחמיר עם עובדי הציבור לשם החמרה בלבד. יש לקחת תמיד בחשבון את השיקול כי עובד ציבור מוכשר ויעיל הוא גם עובד ציבור המעורה בחיי קהילתו, והמפתח לעיתים פעילות כדין מחוץ לתפקידו כעובד הציבור. יש גם לקחת בחשבון את העובדה כי חלק מעובדי הציבור הם נבחרים, כאשר בחירתם באה לעיתים דווקא בשל קרבתם לאינטרסים האחרים עליהם הם מופקדים. הדינים על איסור ניגוד עניינים אינם עומדים בסתירה למציאות מורכבת זו. נהפוך הוא: הדינים הללו משתלבים יפה במציאות זו, ולוקחים אותה בחשבון."
{בג"צ 595/89 שמעון נ' דנינו, פ"ד מד(1), 409 (1990)}
כב' השופטת ד' דורנר:
"לא כל ניגוד עניינים פוסל את ההחלטה המינהלית. פסלותה של ההחלטה היא פועל יוצא מעוצמתו של ניגוד העניינים. על-כן, ניגוד רחוק המקים חשש תיאורטי להשפעה של אינטרסים זרים על ההחלטה, אינו מספיק לפסילת ההחלטה... המבחן לניגוד עניינים בין עניין ציבורי לבין עניין פרטי הוא מבחן החשש הסביר. על-פי מבחן זה, עובד הציבור יהיה מנוע מלדון בנושא שבו יש לו עניין פרטי, אם מתקיים חשש סביר כי ההחלטה תושפע מעניינו הפרטי, וזאת אף אם חשש זה אינו עולה כדי אפשרות ממשית."
{בג"צ 3132/92 עלי מוהנא מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון, פ"ד מז(3), 741, 748-747 (1993)}

* * *
המשנה לנשיא מ' אלון:
"נמנה אני על בעלי השיטה הסוברים שבמקרה של התנגשות אפשרית בין שני אינטרסים שלטוניים אצל עובד ציבור המכהן בשני תפקידים - להבדיל ממקרה של התנגשות בין אינטרס שלטוני לאינטרס פרטי - על עובד הציבור להימנע מלכהן בשני התפקידים בעת ובעונה אחת, רק כאשר הוא עלול להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים. בסוגיה עקרונית וחשובה זו דעתי היא כי לא כל החמרה יתרה מוצדקת היא, ויש ושכר הזהירות היתרה יוצא בהפסד קבלת שירותם של עובדי ציבור שנבחרו על ידו והממלאים את תפקידם באמונה, כאשר החשש לאפשרות של תקלה כתוצאה מניגוד העניינים יכול ויבוא על תיקונו בדרכים אלטרנטיביות שונות, ולאו דווקא בפסילת עובד הציבור מלכהן בתפקידו. ובכגון דא יפה הוא הכלל הגדול שבפיהם של חכמינו שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא-אם-כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה."
{בג"צ 244/86 אברהם רביבו נ' יחיאל בנטוב, פ"ד מב(3), 183 (1988)}
כב' השופט א' ברק:
"מקום שקיים ניגוד עניינים בין שני תפקידים ציבוריים, יש לבחון בראש ובראשונה אם אין לאפשר המשך התפקיד בשני התפקידים תוך "ניטרול" הניגוד על-ידי הימנעות מהשתתפות והצבעה בעניין המצוי בתחום הניגוד. רק כאשר "ניטרול" הניגוד הוא גם "ניטרול" לפעילות משמעותית בתפקיד, יש מקום לפסול עובד הציבור מעצם כהונתו הציבורית. הנה-כי-כן, התוצאה המתבקשת מהמצאות במצב של ניגוד עניינים צריכה להתאים עצמה להיקף הניגוד, לאינטנסיביות שלו ולמרכזיותו בתפקידי עובד הציבור. אם הניגוד הוא מקרי בתחום צר של תפקידים שוליים, ניתן להסתפק בכך שבעל התפקיד יימנע מלהשתתף בדיון, או בהצבעה או בביצוע של התפקידים הנוגדים, תוך שיוכל להמשיך לבצע את יתר התפקידים הכרוכים בכהונתו. ניתן גם לחשוב, במקרים מתאימים על אצילת הסמכות או נטילתה. הטעם לכך הינו כי המקריות, הצרות והשוליות של הניגוד מותירה תחום נרחב לפעילות נקיה מכל ניגוד. לעומת זאת, אם הניגוד הוא מתמיד ובתחום נרחב ומרכזי, מחייב הדבר פסילת העובד מהמשך כהונתו, שכן כל חלופה אחרת לא תקיים את מטרות הכלל בדבר ניגוד עניינים."
{בג"צ 595/89 משה שמעון ואח' נ' שלום דנינו ואח', פ"ד מד(1), 409, 419-418 (1990)}

* * *
כב' השופטת ש' נתניהו:
"חובת ההגינות ותום-הלב פעולת הרשות הציבורית תוך מצב של ניגוד אינטרסים אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם חובת ההגינות ותום-הלב, שקיומה חייב לא רק להתקיים אלא גם להיראות. חובה זו הינה יסוד מוסד של המינהל התקין."
{בג"צ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הבטחון ואח', פ"ד לז(2), 505 (1982)}
כב' השופט א' ברק:
קיים החשש כי כוח ללא פיקוח וריסון יביא לידי שימוש לרעה באותו כוח. מטרתם של כללי האמון היא, בין השאר, ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכוח בהפעלתו של הכוח. עובד הציבור, הממלא תפקיד ציבורי, נופל למסגרתו של מבחן זה. בידי עובד הציבור הופקד כוח, וניתנה לו סמכות. השימוש בכוח זה והפעלתה של סמכות זו לא באים לשרת את ענייניו של עובד הציבור, אלא את האינטרסים שהכוח והסמכות באו להגשימם...
כללי הצדק הטבעי מזה וכללי האמון מזה, הם המביאים לגיבושו של הכלל, כי עובד ציבור אסור לו להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בין האינטרס הקשור בביצוע סמכותו וכוחו, לבין אינטרס אחר כלשהו שאף עימו הוא קשור."
{בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית נ' מועצת עיריית פתח תקוה , פ"ד לד(2), 566, 571-570 (1980)}

* * *
כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:
"מעשה השוחד הינו מעשה חמור מאין כמוהו. יש בו כדי להשחית את מערכת המינהל הציבורי, ולהסיטה לפעול שלא על-פי קריטריונים ענייניים, לא על-פי הנורמות הראויות למינהל ציבורי תקין ולא על-פי חוק. מעשה השוחד משחית את מידות עובדי הציבור ופוגע בריקמה העדינה של מערכת היחסים בין הפרט לבין עובדי הציבור, המושתתת על הגינות, ענייניות, אי-משוא-פנים, שיוויון ועוד. הוא נוגס בתשתית המבנה החברתי. הוא פוגע באמון הציבור במינהל שהוא יסוד הכרחי לקיומה של חברה תקינה."
{רע"פ 5905/98 אליהו רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 728, 736-735 (1999)}

* * *
כב' השופט צ' ברנזון:
"המציע שוחד מיזמתו, בלי שנדרש לתת על-ידי עובד הציבור, חטאו גדול ואולי כפול. לא זו בלבד שהוא עובר עבירה חמורה, אלא שהוא גם מבקש להדיח את עובד הציבור למעול בתפקידו למענו ולטובתו. אם לא יהיו מפתים, לא יהיו מתפתים, ואם לא יהיו נותנים, לא יהיו גם מקבלים או מבקשים. השוחד הוא כמו סרטן בגוף החברתי-ציבורי, ואם אין מצליחים לעצור בעדו בצעדיו הראשונים, הוא עלול להתפשט במהירות לכל עבר ולהרוס כל חלקה טובה שנותרה בשירות הציבורי."
{ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' אריה ויטה, פ"ד כז(2), 610 ,612 (1973)}

* * *
כב' השופט ת' אור:
"שאלה מורכבת וקשה היא השאלה אימתי האינטנסיביות של ניגוד עניינים מגיעה לדרגה הדורשת התערבות. שאלה זו מתעוררת בענייננו. אין ספק כי לא די לעניין זה בחשש רחוק או תיאורטי... כאשר האינטרסים המתנגשים הם אינטרס פרטי וציבורי, הדעה המקובלת היא כי די בקיומו של חשש סביר להתנגשות כזו. כאמצעי עזר לבדיקת קיומה של דרגת החומרה, ניתן לבחון את הנתונים הבאים: א. מהי מידת האיטנסיביות של המגע בין התפקיד הציבורי לבין העיסוק הפרטי. ב. סוג הנושאים לגביהם קיימים ניגודי עניינים. ג. כמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד כזה... אכן, הסוגיה הקשה ביותר בנוגע ליישום הכלל מתעוררת בהקשר לתחימת הגבול. קיים רצף של דרגות חומרה בנוגע לחשש מפני ניגוד עניינים ולא תמיד ניתן לקבוע בנקל אימתי עוצמתו של חשש זה מגיעה כדי אותה דרגה המצדיקה התערבות...
מידת החשש מפני ניגוד עניינים אינה עניין סטטי. מדובר ברצף הנע לאורך סקאלה של דרגות חומרה שונות. לשאלה היכן יש למקם מקרה ספיציפי זה או אחר לאורך סקאלה זו, לא תמיד ניתן למצוא תשובה פשוטה. המיקום ייקבע לאחר בחינת העובדות וכלל הנסיבות במשקפיים מציאותיות, בתהליך של איזון ושקילה בין מכלול של שיקולים. ברי, כי אין זה מן הראוי להתגדר בגבולות שהם בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה."
{בג"צ 7279/98 חבר הכנסת יוסי שריד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נה(1), 740, 758-757 (1999)}

* * *
כב' השופט שמואל צור:
"אמת-המידה האובייקטיבית לקיומו של ניגוד עניינים מחייבת איפוא לבחון את סוגיית ניגוד העניינים גם מן ההיבט של מראית פני הדברים. היבט זה בוחן - מעבר לבחינת האפשרות הסבירה לקיומו של ניגוד עניינים - גם את השתקפותה של מציאות מסויימת בעיניו של האזרח הסביר המשקיף על פעולת המינהל. בהיבט זה יש צורך להראות לא רק שפעולת המינהל אינה נגועה בניגוד עניינים אלא גם שכלפי חוץ אין היא נראית ככזו... מראית פני הדברים נועדה אף היא - כחגורת בטחון נוספת - לחיזוק תדמיתו של המינהל בעיני הציבור כגוף הפועל ללא דופי ולחיזוק אמון הציבור בפעולותיו והחלטותיו."
{ע"ע 583/06 שני רם נ' מט"ב - עמותה לטיפולי שירות ורווחה ואח', תק-אר 2007(1) 676, 684 (2007)}

* * *
כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"הרשעת עובד בסדרת עבירות של הפרת אימונים כלפי השירות, במסכת אירועים העולה כדי שיטה, תוך פגיעה חמורה באימון שניתן בו, מצדיקה בדרך-כלל פיטורין מהשירות הציבורי כאמצעי ההולם את תכלית דין המשמעת... רק נסיבות חריגות ומיוחדות תצדקנה תוצאה אחרת. בית-הדין התחשב, בד-בבד, גם עם נסיבות מקילות עם המערער, והורה על תשלום מלוא זכויותיו הממוניות. בכך איזן איזון ראוי בין הטעמים לחומרה והשיקולים לקולא תוך מתן עדיפות ברורה לאינטרס הציבורי בהגנה על טוהר המידות בשירות הציבורי ונקיון כפיהם של עובדיו."
{ער"מ 9449/06 מרדכי זזון נ' עיריית ירושלים, תק-על 2007(4), 459, 463 (2007)}

* * *
כב' השופט א' ברק:
"כלל יסוד הוא בשיטתנו המשפטית כי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים (conflict of interest). לכלל זה מקורות מספר, אשר החשובים שבהם הם כללי הצדק הטבעי מזה וכללי האמון מזה. על-פי כללי הצדק הטבעי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של משוא-פנים או דעה משוחדת... תחום פעולתו העיקרי של כלל זה הוא לעניין עובד ציבור המבצע תפקיד שיפוטי או כעין שיפוטי. אך אין הכלל מוגבל למצבים אלה בלבד. כל גוף ציבורי, יהא תפקידו אשר יהיה, חייב לבצע את תפקידו ללא דעה קדומה ומשוחדת, ללא פניות וללא משוא-פנים."
{בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקווה נ' מועצת עיריית פתח-תקווה, פ"ד לד(2), 566, 569-570 (1980)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ניגוד עניינים