botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

מומחים

1. מינוי מומחה
כב' השופט מ' שמגר:
"משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, הרי בית-המשפט הוא המחליט אלו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש כי בית-המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות-דעתו של השמאי שמונה על ידיו. בית-המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדוייקת ומלאה, ואם חוות-הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית-המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה."
{ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1), 133, 140-139 (1987)}

2. הערכת השמאי
כב' השופט מ' שמגר:
"קבלת הערכתו של השמאי כראיה היא, כידוע, חריג לכלל האוסר קבלת עדות סברה כראיה בבית-המשפט. השמאי מגיע לאומדנה, שהיא כמובן תוצאה משוערת, על-סמך נתונים שאסף, ובית-המשפט מקבל שומתו זו משום שהוא מכיר במומחיותו של השמאי. מומחיות זו המעוגנת ביכולת להעריך מכלול של נתונים ולערוך חישובים המביאים בחשבון את המערכת העובדתית כולה, לרבות כל חישובי ההתאמה וההשוואה לסוגיהן, היא ההופכת את השערתו לקבילה כראיה. על כל הערכת שמאי - כמו גם על כל הערכה אחרת - ניתן לחלוק ולערער. אולם במה דברים אמורים. הצגתה של דרך חישוב חילופית לא די בה כדי לערער כוחה וסבירותה של עדות של מומחה מוסכם ויחיד שהביאה בחשבון מכלול של שיקולים שהתייחסו למועד ולמקום הקונקרטיים, אם זו לא נתערערה בחקירתו. יש לזכור כי הערכת שמאי היא בדרך-כלל בגדר סיכום של מערכת נתונים מורכבת והשגה על פרט זה או אחר אינה מצביעה עדיין על-כך שהנתונים המשולבים המולידים את ההערכה הסופית והמסכמת, אינם מבטאים את הערך של המקרקעין כהווייתה. זאת ועוד, הצגת התיזה הנגדית המלאה בפני העד המומחה כדי לבקש הערותיו ותגובתו היא אף חיונית במקרה כגון זה שבפנינו בו רוצים להעלות תיזה חילופית כאמור, שהוצגה בעת הטיעונים של המערערת בלבד, לגדר תחליף לחוות-דעת מומחה."
{ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט(4), 185, 191-190 (1985)}

3. מומחה רפואי
כב' השופט ת' אור:
"כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור..."
{ע"א 5779/90 (רע"א 4377/90) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77, 83-82 (1991)}

4. מומחים בענייני קטינים
כב' השופט מ' חשין:
"כולנו נסכים כי בית-המשפט - או בית-הדין - הוא שיכריע מה היא טובתו של ילד פלוני, ובהכריעו כך יוסיף ויחליט לאן ילך הקטן, מה חינוך יזכה לו, היכן יגור ומה תהא דרכו. ואולם, על דרך הכלל - וברובא-דרובא של המקרים - לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות-דעתם של מומחים - מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי: רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים - בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים-שבעובדה. מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם - על דרך הכלל - אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו - בעיקרם של דברים - חוות-דעת של מומחים."
{בג"צ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, תק-על 98(3), 443, 447 (1998)}

* * *
כב' השופט מ' חשין:
"הכרעה בעניין טובתם של ילדים - ובמקום שההורים אינם דרים תחת קורת גג אחת, ההכרעה אם יחזיק בהם האב או אם תחזיק בהם האם - הינה קשה מכל קשה, והרי לא תחת אלהים הוא השופט. קשיים אלה בהכרעה, דווקא הם, חייבים להוליך למסקנה שבית-משפט יבקש לשמוע עוד ועוד אודות טובתו של ילד, מפי מומחים לדבר ואחרת. אכן, בית-משפט אינו קשור בחוות-דעתם של מומחים - האחריות להכרעה בית-המשפט נושא בה, והיא בצד סמכות ההכרעה שבידיו - ואולם כמי שאמור להכריע בסמכות ובאחריות, יבקש בית-משפט לאסוף חומר רקע ככל הניתן כדי להזין את שיקול-דעתו. ודומים הדברים לדרכי פעולתה של הנאותות של רשות מינהלית, שעד שהיא מחליטה בנושא שלפניה חייבת היא לאסוף חומר שלעניין והוא בתשתית ההחלטה."
{בג"צ 1842/92 נעמי בלויגרונד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מו(3), 423, 438-437 (1992)}