botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

חקירה נגדית

י' קדמי בספרו:
"משנמצא בעל דין נמנע מלחקור את המומחה של הצד שכנגד, יש ובית-המשפט מקבל בשל כך את עדות המומחה ורואה בהימנעות זו גילוי-דעת של בעל הדין שהוא מאמץ לו את דברי המומחה."
{י' קדמי על הראיות, חלק שני, 828}

* * *
כב' השופט ג' קלינג:
"אחת מתכליותיה של החקירה שכנגד היא ערעור מהימנותו של העד. אין ספק שלתכלית זו יש חשיבות כי המידע שבידי היריב לא ייחשף בפני יריבו. כך, למשל, דו"ח של חוקר שעקב אחרי תובע בתביעה על נזקי גוף, ואשר על-פיו נראה התובע מבצע פעולות שלטענתו אינו מסוגל לבצען. יש חשיבות רבה לכך כי התובע לא ידע את תוכן הדו"ח בהעידו על מגבלותיו. לחשיפת שקריו בעניין זה השלכה על מהימנותו, כאשר על בית-המשפט לבחון טענותיו ועדותו לגבי מגבלותיו הבאות לביטוי בחדרי חדרים, ואשר אינן נחשפות לעיני החוקרים מטעם הנתבעת. בשיקול בית-המשפט כל אלה, עליו ליתן את הדעת גם על-כך, שאין מדובר אך ורק בעשיית צדק בין בעלי הדין שלפניו, אלא גם על-כך שפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מעיקים על כיסו של הציבור בכללו, המממן את הפרמיות הנגזרות מכלל הפיצויים המשולמים לנפגעי תאונות דרכים. כדי להגן על הציבור, מן הראוי להעמיד לרשות המבטחים כלים יעילים לחשיפת האמת בבית-המשפט."
{ת"א 1056/91, פ"מ תשנ"ג(ג), 419, 426 - צוטט ב- רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1), 515 (1999)}
נ' זלצמן במאמרה:
"לחקירה שכנגד מעמד מיוחד במסגרת כללי התדיינות שמעמידה שיטת הדיון האדברסרית לרשות בעלי הדין המתדיינים. צורת חקירה זו נחשבת לאמצעי הדיוני היעיל והחשוב ביותר לבירור האמת במשפט, שכן היא מקנה לבעל הדין החוקר את הכלים הדרושים לברור נכונותם של הפרטים העובדתיים המרכיבים את תוכן העדות, ולבחינת כנות העד במסירת אותם פרטים בבית-המשפט.
ברור אמיתות הפרטים המרכיבים את תוכן העדות ייעשה בדרך של בדיקת כל אחד מן היסודות הנדרשים לשם קביעת יכולתו האובייקטיבית של העד למסור נכונה את פרטי האירוע באמצעות חושיו; השני, יכולתו של העד לספר או לתאר בבית-המשפט את הפרטים, כפי שהם זכורים לו ממה שקלט בשעת האירוע. תפקיד החקירה הנגדית הוא לחשוף לפני בית-המשפט כל ליקוי או פגם שנפל באחד ממרכיבים אלה ובכך להקטין את מידת אמינותה של העדות הנמסרת, או אפילו למוטט את יסודותיה כליל. בהיעדר חקירה שכנגד לא ניתן לבחון, בשיטת הדיון האדברסרית, בדרך חילופית כלשהי, את טיבו של כל אחד ממרכיבים אלה, כך שלבית-המשפט מוגשת במקרה כזה גרסה, אשר נכונותה העובדתית לא נבדקה. הסתמכות על גרסה זו כהוכחה לאמיתות האמור בה, אינה אלא בגדר הערכה ספקולטיבית ביחס לנכונותה.
בחינת כנות העד במסירת הדברים בבית-המשפט נועדה לבדוק את מהימנותו ואת מידת האמון שיש ליתן לדבריו.
חשיפת העד לחקירת שתי וערב מאפשרת בחינת התנהגותו מעל דוכן העדים, בירור אפשרות קיומו של מניע נפסד או פסול למסירת העדות וחשיפת אופיו השלילי או עברו הפלילי של העד. פרטים אלה אינם שייכים במישרין להוכחת השאלה שבמחלוקת, אך בחינתם הינה חיונית לצורך התרשמותו הבלתי-אמצעית של בית-המשפט והערכת מהימנותו במסירת הדברים. בירורם של פרטים אלה לא ייתכן - אלא באמצעות כליה המיוחדים של החקירה שכנגד."
{נ' זלצמן "גביה מוקדמת של עדות, אימרה בכתב והחקירה שכנגד בהליך פלילי", עיוני משפט ח' 584, 587-586}

* * *
כב השופט ש' אגרנט:
"החקירה שכנגד רואים אותה במכשיר היעיל ביותר שהומצא עד היום והמשמש בידי בעל דין לשם גילוי האמת במשפט ולדעת ויגמור... מהווה אמצעי זה - ולא המוסד של חבר המושבעים - התרומה העולה בחשיבותה ובערכה על כל תרומה אחרת שהרימה היורוספרודנציה האנגלו-אמריקאית לשיפור סדרי הדין... הפועל היוצא הוא שלא פעם עלול היעדר חקירה נגדית להקשות על בית-המשפט לקבוע ממצאים."
{בג"צ 124/58 היועץ המשפטי נ' השופט המנהל את החקירה המוקדמת, פ"ד יג 5 24-23 (1959)}

* * *
כב' הנשיא מ' שמגר:
"שאלת אמינותו של עד היא נקודת המשען הארכימדית, עליה נשענת העדות כולה. זו גם מטרתה של החקירה הנגדית, ובשל כך מייחסים בשיטתנו חשיבות כה רבה לחקירתו של העד נוכח פני בית-המשפט.
למותר להוסיף, כי בבתי-המשפט שלנו יש לא אחת ניצול לרעה של זכות זו, שביטויו בהתמשכותן היתרה של חקירות מעל ומעבר למידה המקובלת במקומות אחרים בהם נוהגת שיטת משפט דומה, אולם החשש מפני ניצול לרעה אינו יכול להוליך לקביעת מחסום מראש בפני חקירה, שענייניותה ונגיעתה לעניין גלויות על פניהן. השאלה, אם עד פלוני תיאר מהלך עניינים מסויים, הנוגע לנושא שבמחלוקת, בצורה שונה מזו בה הוא מתאר אותו כנושא בדיון אחר, יכולה להיות בעלת נגיעה למהימנותו."
{ע"פ 199/85 יורם אליעז נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 80 (1985)}

* * *
י' קדמי בספרו:
"ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי-הבאת ראיה, לאי-השמעת עד, לאי-הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית... התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קויימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו יש למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."
{י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת, התשנ"ט-1999), 1391}

* * *
א' הרנון בספרו:
"אם בעל דין מתכוון לבקש מבית-המשפט שלא להאמין כלל לעד של הצד שכנגד, או שלא לקבל חלק מגרסתו, הרי מן הראוי שבעל הדין, יחקור את העד חקירה שכנגד ביחס לאותה גרסה בלתי-מהימנה או שלפחות יהיה ברור לעד כי בעל הדין מסכים לסיפורו. ואם בכל זאת נמנע בעל דין מלחקור, יצדק בית-המשפט, בדרך-כלל, אם ייחס משקל לעובדה זו."
{א' הרנון דיני ראיות, חלק ראשון, 110}

כב' השופט י' מלץ:
"אין להעלות על הדעת שמסקנת השופט לגבי האמינות והמהימנות של נאשם תיגזר באופן בלעדי מהשאלה אם נחקר חקירה נגדית על גרסתו או לא. עם זאת, הרי של הימנעות מלחקור חקירה שכנגד יכול שתיוחס משמעות במסגרת שקלול מכלול הראיות והתרשמותו של השופט מן העדים ומן הנאשם שלא נחקר. במקרים בהם יתרשם השופט כי הגנתו של נאשם נפגעה מכך שלא נחקר נגדית על גרסתו יוכל לייחס לכך משקל רב, ואילו במקרים בהם הנאשם לא נחקר נגדית עקב תקלה, מצב המונע קיום חקירה שכנגד או בגלל היעדר תועלת בחקירה שכנגד, כבמקרה שלנו, כאשר "התועלת" היחידה שתוכל לצמוח ממנה תהיה בזבוז זמנו של בית-המשפט, השופט לא ייחס לכך משקל. שאלת המשקל אותו יש לייחס להימנעות מלחקור חקירה נגדית את הנאשם תיקבע על-ידי השופט הרואה ושוקל את מכלול הראיות בתיק לאור הנסיבות הספציפיות של הדיון שהתנהל בפניו.
{ע"פ 2603/90 אליאס אלפאר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3), 799, 808-807 (1991)}

* * *
כב' שהופט ש' לוין:
"בעיקרון זכותו של בעל דין שמורה לו - מכוח חוק חרות - לקיים חקירה שכנגד של יריבו, בין כשהמדובר בהליך העיקרי ובין כשהמדובר בהליכי ביניים; והוא - בסייגים הקבועים בחוק, כגון כשבית-המשפט שוכנע שהחקירה אינה רלבנטית. אכן, כשהמדובר בהליכי ביניים נותר שיקול-דעת בידי בית-המשפט להגביל את היקף החקירה ואין להפוך את החקירה שכנגד בהליכים אלה לחזרה כללית לקראת המשפט. עם זאת, מקום שהגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד של תצהירי יריבו, בין כדי לערער את גרסתו של הלה ובין כדי לאמת באמצעות החקירה את גרסתו של החוקר."
{רע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3), 26, 36-35 (1998)}