botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

שטרות

י' זוסמן בספרו:
"הנתבע הטוען זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זוייפה, אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על-פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו."
{י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית), 337}

* * *
ש' לרנר בספרו:
"הקדשת סעיף מיוחד לזיוף חתימה, להבדיל מזיוף אחר בשטר, נובעת ממרכזיותה של החתימה בדיני השטרות. בהיעדר חתימה לא נוצרת כלל חבות שטרית, ולכן יש לקבוע את השלכותיה של חתימה מזוייפת. ואמנם אם מתברר כי חתימה מסויימת היא מזוייפת, נחסמת התביעה השיטרית כלפי מי שנחזה כחתום, ולא נבחנית שאלת היקפה של חבותו...
סעיף 23 מורה, כי חתימה מזוייפת אינה מעבירה את הקניין בשטר. הווי אומר, כתוצאה מהחתימה המזוייפת, הגנב וכל מי שבא מכוחו, אינם הופכים לבעלי קניין בשטר, ואינם זכאים לתבוע את המושך שחתם עליו לפני שזוייפה חתימתו של שמעון. הגנב ומי שבא מכוחו אינם אוחזים בשטר במובן דיני השטרות, שהרי לא קיבלו את השטר כתוצאה משרשרת היסבים תקינה, וגם החזקתם בשטר אינה כדין. לסיכום, התוצאה העולה מסעיף 23 לפקודת השטרות היא, ומי שמחזיק מכוח חתימה מזוייפת, קרי - הגנב או הבאים מכוחו, אינם זכאים לתבוע בעילה שטרית את מי שחתם על השטר קודם לחתימה המזוייפת..."
{ש' לרנר דיני שטרות (ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין, 1999), 457}

* * *
י' זוסמן בספרו:
"אין דנים בשאלה, מי ומי נושא בנטל השכנוע אלא-אם-כן עניין פלוני שנוי במחלוקת בין בעלי הדין וקמה ביניהם פלוגתה; אין פלוגתה קמה במשפט אם אין הנתבע מקים אותה על-ידי טענתו בכתב ההגנה...
לגבי פלוגתה שכזאת, מקום שהראיות שהובאו לפני בית-המשפט מאפשרות לו לקבוע ממצא לכאן או לכאן, כגון שחתימתו של פלוני אמיתית היא או שהיא מזוייפת, שוב אין חשיבות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע. בלשון בית-המשפט העליון: אם מאפשר חומר הראיות לשופט לקבוע ממצא עובדתי, אין זה חשוב כלל מי מבעלי הדין נושא בנטל ההוכחות; כמו-כן אין זה חשוב אם הראיות שהיו נאמנות על השופט הובאו על-ידי התובע או על-ידי התובע או על-ידי הנתבע. רק בתום גביית העדויות, אם נשאר ספק בליבו של השופט, לאחר ששקל בדעתו את כל חומר הראיות, כי אז - ולא קודם לכן - מתעוררת השאלה: "מי מבעלי הדין יסבול, ומי ייהנה מן הספק". בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע, סובל, ויריבו נהנה."
{י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה חמישית, 1975) 258-256}

* * *
י' זוסמן בספרו:
"המשפט המקובל לא הכיר בעבירות של חוב אבל הוא הכיר בכך שבעליו של חפץ יכול למוכרו, למשכנו, ולמוסרו לידי אחר ככל העולה על רוחו. אם נלביש חוב באיצטלה של חפץ, על-שום-מה לא יהא הוא ניתן להעברה כחפץ ממש? מדוע לא ינהגו כלפי חוב זה, על-פי דיני הקניין שבהם העברת נכס מיד ליד אינה בעיה? בעוד המשפט בשלו ואינו מתיר העברת חוב, תפסו הסוחרים את הרעיון, שאם יתנו לחוב תכונות של חפץ, תבוא השאלה של העברת החוב מיד ליד על פתרונה."
{י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה 4), 4}