botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

עבודה

קרל מרקס:
"בשם כוח העבודה או כושר העבודה אנו כוללים את כל הכשרונות הגופניים והרוחניים, הקיימים בגופו של אדם, באישיותו החיה, שהוא מפעיל אותם כל אימת שהוא מייצר ערכי שימוש מכול סוג שהוא."

* * *
כב' השופט חיים ארמון:
"כל עוד מעמדם של נציגי הציבור בבית-הדין נותר כפי שהוא - אין מקום לייחס לפסק-דין של בית-הדין הארצי, שניתן בדעת-רוב על-ידי שני נציגי ציבור ושופט אל מול דעתם החולקת של שני שופטים אחרים - משקל נמוך יותר ממשקל כל פסק-דין אחר שניתן בבית-הדין הארצי לעבודה (או לפחות - משקל נמוך יותר מכל פסק-דין שניתן בדעת רוב בבית-הדין הארצי)...
הערה נוספת שברצוננו להעיר טרם בחינת ההלכה אותה יש ליישם, היא שלמרות שהלכת התקדים המחייב איננה חלה על בית-הדין לעבודה (סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה לא הוחל על בית-הדין לעבודה), הרי שברור לנו כי אין כל טעם שנפסוק פסק-דין המנוגד חזיתית לפסק-דין שניתן בערכאה אשר יש בכוחה להביא לביטולו של פסק דיננו (כלומר - בית-הדין הארצי לעבודה בדרך של ערעור ובית-המשפט הגבוה לצדק - בדרך של עתירה).
לפיכך, ברור שהלכה שנקבעה בבית-המשפט העליון אמורה להביא אותנו לפסוק בהתאם לה, שכן גם אם נסבור אחרת - הרי מי שפסיקתנו לא תהיה לרוחו, יוכל לפנות בערעור עליה לבית-הדין הארצי לעבודה ואם שם לא יתהפך פסק-דיננו - יהיה ניתן לעתור כנגד כך לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק."
{ב"ל (נצ') 1506/99 טוני מימון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2000(3), 388 (2000)}

* * *
כב' השופטת נילי ארד:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה...
זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו...
"חופש אקדמי" אינו מילת קסם הנועלת את שערי הטיעון והשימוע מפני מי שהעסקתם עומדת להכרעה. אין לשים גבולות לערכי היסוד של שיטתנו המשפטית. תחולתם היא אוניברסלית ומשתרעת על כל גוף הנתון לביקורת שיפוטית. עניין אחר הוא המשקלות והאיזונים המתחייבים ממהותו של הגוף ומאופיו המיוחד, במהלך התקיימותה של הביקורת השיפוטית על פעולותיו, או החלטותיו. או אז יינתן המשקל המתאים להתנגשות בין זכויות היסוד השונות, אם וככל שאין מתקיימת הרמוניה ביניהן. ברוח זו, הכריע בית-המשפט העליון, עת באו לבחינתו סוגיות מתחום בטחון המדינה והסדר הציבורי."
{ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, תק-אר 2003(1), 1, 3, 5 (2003)}

כב' השופט ס' אדלר:
""סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמה, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסויימת, רשימת לקוחות מסויימת, תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן."
{ע"ע 164/99דן פרומר ואח' נ' רדגארד בע"מ, תק-אר 99(2), 115, 127 (1999)}

* * *
כב' השופטת נ' ארד:
"כלל הוא, כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא-אם-כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין.
בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות."
{ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים ת"א נ' יצחק צויזנר, תק-אר 2001(2), 713, 735 (2001)}


כב' השופט שמואל צור:
"חילופי מעבידים אינם דבר של מה בכך ולא ניתן לעשותם כלאחר יד בלא הסכמה מודעת של העובד. מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשניה. עובד אינו אבן על לוח המשחק של מעבידו. ניהול עסק באופן שהעובד נע ונד בין גופים שונים לפי נוחיות המעסיק. בבחינת היום פה ומחר שם - אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום-הלב המוטלת על המעסיק, זהו עירוב נכסים ושימוש לרעה במסך ההתאגדות. במיוחד נכונים הדברים באשר כל הגופים הללו נכשלים בעסקיהם והעובד מוצא עצמו מול שוקת שבורה. בנסיבות שכאלה, יש מקום לקבוע שהמעסיק האמיתי של העובד הוא לא חברה א' או ב' או ג' אלא גם - ובמיוחד - מי שעמד מאחורי כל אותן חברות."
{ע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין, תק-אר 2006(2), 367, 372 (2006)}

* * *
ח' הרדוף בספרה:
"הרעיון העומד מאחורי הוראות חוק עבודת נשים, חוק הגנת השכר, חוק דמי מחלה, וכן הוראות דומות נוספות, הוא שקיימת זיקה בין העובד לבין "מקום העבודה". זיקה זו היא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח כי זכויותיו על-פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה...
עובד העובר ביודעין למעביד חדש, רואים אותו כמי שהסכים לעבור, גם אם לא נתן את הסכמתו המפורשת לכך; בהתנהגותו קיבל העובד את הצעת המעביד החדש להעסיקו, וכך נכרת חוזה עבודה בין השניים...
כאמור, הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה, נשמרות זכויותיו, ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות... מקום בו העובד מודע לכך שהעסק הועבר לידי מעביד אחר והוא ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה במשך תקופה ארוכה, יש להניח, כי בכך הוא הביע הסכמתו לקיום יחסי עובד-מעביד בינו לבין הבעלים החדש של העסק..."
{ח' הרדוף זכויות עובדים בחילופי מעבידים, בפירוק חברה ובכינוס נכסים (תל-אביב, 1988) 25,22, 38, 607-606}