ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט
הפרקים שבספר:
- מבוא
- אמרות יסוד על צדק, אמת, חוק ומשפט ופרשנות
- אחריות המדינה
- אתיקה של עורכי-דין
- בוררות
- בזיון בית-המשפט
- ביקורת
- בנקאות
- גילוי מסמכים
- הארכת מועד
- הבטחה שלטונית
- הוצאה לפועל
- הטעיה
- הפטר בפשיטת רגל
- השתק שיפוטי
- התיישנות
- זכות הגילוי
- זכות הגישה לערכאות
- זכות הטיעון
- זכות העמידה
- זכות לפרטיות
- חברות
- חובת ההנמקה
- חוזים
- חופש הביטוי
- חופש המידע
- חופש העיסוק
- חופש התנועה
- חסיון
- חקירה נגדית
- טענת קיזוז
- (ה)יועץ (ה)משפטי לממשלה
- כינוס נכסים
- כשרות משפטית
- מומחים
- מכרזים
- משפחה
- משפט עברי
- משפט קונסטיטוציוני
- מקרקעי ציבור
- מקרקעין
- ניגוד עניינים
- נזיקין
- נישואין אזרחיים
- סופיות הדיון
- סילוק יד
- סעדים זמניים
- עבודה
- עונשין והמשפט הפלילי
- עיקולים
- ערבון
- ערכאת הערעור
- עשיית עושר ולא במשפט
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
- פסלות שופט
- פרוצידורה
- פשיטת רגל
- פשרה
- קבלן ורוכש דירה
- ראיות
- שטרות
- שיהוי
- שליחות
- תום-לב
- תעבורה
- תקנת הציבור
- צרור משפטים וביטויים השזורים בפסקי-דין
חופש התנועה
כב' השופט מ' זילברג:"ברור ונעלה מספק, ואין צורך להרבות במילים על-כך כי ענייני בטחון המדינה קודמים לכל דבר, וכי אף החשש - החשש הכן והרציני לפגיעה בעניינים אלה עשוי לדחוק לקרן זווית כל שיקול אחר ויהא משקלו אשר יהא...
חירות התנועה של האזרח מן הארץ אל מחוץ לה, היא זכות טבעית, מוכרה, כדבר מובן מאליו, בכל מדינה בעלת משטר דמוקרטי - וארצנו היא אחת מהן - ואין האזרח נזקק לשום הכשרה מיוחדת, כדי לזכות ב"הענקה זו."
{בג"צ 111/53 קאופמן נ' שר הפנים, פ"ד ז 534, 536 (1953)}
* * *
כב' השופט מ' אלון:
"זכות יסוד זו לשלמותו ולשלומו הגופניים והנפשיים ולבחירת הטיפול הרפואי הנראה לו לשם קיומם שמורה לו לאדם, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי אלא כאשר הדבר מחוייב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו, או כאשר מצויה על-כך הוראה מפורשת בדין. ומאחר שכך, משמבקשים שלטונות בית הסוהר לשלול מן העצור או מן האסיר זכות זו, חובת ההוכחה וההנמקה מוטלת עליהם, כי שלילה זו טעמה ונימוקה עמה ובדין יסודה."
{עע"א 4/82 מדינת ישראל נ' אבריאל בן אריאל תמיר, פ"ד לז(3), 201, 205-204 (1983)}
כב' השופט ג' בך:
"זכות זו לעזוב את ארץ המגורים ולחזור אליה הוכרה כזכות יסוד אף במספר ניכר של אמנות והצהרות בין-לאומיות, והדברים ידועים... אמנם נאלצים השלטונות המוסמכים בישראל, בשל האילוצים הביטחוניים המיוחדים בהם המדינה עדיין נתונה, להגביל לעיתים את הזכות הבסיסית האמורה של אזרחים מסויימים, על-ידי מתן צווים... אך צריכה להיות מודעות לכך, כי זהו רע הכרחי, אשר אין לעשות שימוש בו אלא במקרים בהם הדאגה לבטחון המדינה באמת מחייבת זאת...
במסגרת הפגיעה בחופש התנועה ישנן הבחנות ודרגות של חומרה, המחייבות שימוש במבחנים שונים. הוצאת צו מינהלי להגבלת חופש התנועה של אדם בתוך המדינה, היינו מעצר מינהלי במקרים החמורים ביותר ואיסור על יציאתו מתחומו של איזור מוגדר במקרים יותר קלים, מהווה פגיעה דרסטית יותר מאשר מתן צו המונע את יציאת החשוד משטח ישראל לחו"ל, שכן נכלל איסור אחרון זה ממילא בתוך צו מגביל כאמור. הנובע מכך הוא, שבכדי להצדיק מתן צו מרחיק לכת כנ"ל דרוש חשד רציני יותר והמבוסס על ראיות משכנעות יותר, מהחשש הנדרש כדי לאפשר צו איסור יציאה מהארץ. הבחנה זו הוכרה גם בפסיקה בארה"ב...
מצד שני מוענק לרשות המוסמכת שיקול-דעת רחב עוד יותר, כאשר בא הוא לאסור את יציאתו של אזרח מישראל לארץ אוייב... הווה אומר, שהנורמה היא, כי אין האזרח רשאי לבקר בארץ עויינת כאמור, אלא-אם-כן קיבל היתר מיוחד. זאת להבדיל מהיציאה לארץ רגילה, שהיא מותרת, אלא-אם-כן נאסרת היא במפורש בשל חשש לפגיעה בבטחון המדינה כאמור."
{בג"צ 448/85ב עו"ד כמאל דאהר נ' הרב יצחק פרץ, שר הפנים, פ"ד מ(2), 701, 716-713 (1986)}