בוררות

1. אובייקטיביות הבורר
ס' אוטולנגי בספרה:
"אחד הכישורים היסודיים ביותר הנדרשים מהבורר הוא יכולתו להיות אובייקטיבי. דרישת האובייקטיביות משתרעת על פני כל שלבי הבוררות, החל משלב המינוי ועד מתן הפסק. אם תוך כדי הליכי הבוררות יתגלה חוסר אובייקטיביות מצידו - תהא זו טענה טובה לתמוך בבקשה להעבירו מתפקידו; אם יתגלה חוסר האובייקטיביות רק לאחר מתן הפסק - תהא זו עילה לבקש את ביטול הפסק."
{ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל א' (מהדורה רביעית) 438}

2. כישורי הבורר
כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"הבורר הוא אדם אשר הצדדים מינו בהסכמה להכריע בסכסוך ביניהם. החלטתו תחייב אותם ותהווה מעשה-בית-דין לגביהם. הליך הבוררות מהווה תחליף להליך שיפוטי בבית-המשפט והוא מתנהל על-פי כללים מוגדרים שמקורם בהסכם הבוררות ובחוק הבוררות הבורר אינו נדרש על-פי חוק להיות בעל כישורים מוגדרים או השכלה פורמאלית מסויימת, אולם מצפים ממנו כי יהיה בעל הבנה בתחום בו הוא מתבקש להכריע וכי יפעל בנאמנות ובאובייקטיביות מלאה כלפי בעלי הדין. הוא נדרש לרמת הגינות גבוהה ולפעולה מתוך נאמנות מלאה לבעלי הדין ולתפקידו כמכריע בסכסוך, ומצווה לנהוג בתום-לב, ביושר, באובייקטיביות והיעדר משוא-פנים. הבורר שואב את סמכותו מבעלי הדין או מטעמם, והוא נושא באחריות כלפיהם."
{רע"א 6830/00 אריה ברנוביץ נ' משה תאומים, תק-על 2003(2), 2943, 2945 (2003)}

3. אין לעודד מינוי בוררים אשר יש להם קשר קודם - מקצועי או חברי עם מי מבעלי הדין
כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"הכלל הנוהג הוא כי על בורר לדון ולפסוק בעניין הנתון להכרעתו בלא משוא-פנים. עם זאת, בורר המקובל על שני הצדדים כאשר יש לו קשר עם מי מן הצדדים - בין קשר עבודה ובין קשר ידידות - אינו בהכרח פסול לתפקיד, והוא - אם ידוע מראש לשני הצדדים על מערכת יחסים כזו והם הסכימו לכך, ובנתון לכך שיחסים אלה לא יביאו בסופו של דבר לידי משוא-פנים של הבורר כלפי אחד הצדדים...
אין לעודד מינוי בוררים אשר יש להם קשר קודם - מקצועי או חברי עם מי מבעלי הדין. מינוי כזה מועד ליצור ביום מן הימים תחושת קיפוח בלב בעל הדין אשר ידו תצא על התחתונה בסיום הבוררות והוא - גם אם הסכים מלכתחילה למינוי הבורר בידיעה על קיום הקשר הקודם בינו לבין בעל הדין שכנגד. אולם, בהינתן הסכמה כזו מדעת, מביע צד לבוררות את אימונו בבורר חרף ידיעה על דבר קשר קודם בינו לבין בעל הדין האחר, ויקשה עליו לבסס מאוחר יותר בקשה לביטול הבוררות בטענה של משוא-פנים עקב קשר קודם כזה. מכל מקום, נראה כי יצטרך להביא בפני בית-המשפט נתונים ספציפיים החושפים קיומו של משוא-פנים מעבר לקשר מקצועי או חברי קודם."
{רע"א 2118/00 שמעון ברגמן, ד"ר נ' שמואל שפר, ד"ר, תק-על 2000(2), 265, 267 (2000)}

4. נדרשת הסכמת כל הצדדים לאישיותו של הבורר
ס' אוטולנגי בספרה:
"מצב שכיח הוא, שהצדדים ממנים בעצמם את הבורר. כאשר מדובר בבוררות יחיד, נדרשת הסכמת כל הצדדים לאישיותו של הבורר. הם צריכים למנות אדם שהם סומכים על הגיונו ועל כושרו השיפוטי, נותנים בו אמון מלא ואינם חוששים ממשוא-פנים או מפניה חד-צדדית מצידו. מינוי הצדדים כבורר אדם שהיה קשור בעבר לאחד הצדדים והם יודעים על-כך - לא תישמע מפיהם לאחר-מכן הטענה בדבר חשש לחד-צדדיות מצידו."
{ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל, כרך א' (מהדורה רביעית מיוחדת, 2004),394-393}

5. חובה לא להימצא בניגוד עניינים
משה הירש בספרו:
"על-אף שאין חולק בדבר חובת הבורר שלא להימצא במצב של ניגוד עניינים, לא כולל חוק הבוררות הוראה על-כך... את המקור לחובת הבורר שלא להימצא בניגוד עניינים עם תפקידו ניתן לראות בסעיף 30 לחוק הבוררות המורה: 'בורר שהסכים למינוי חייב לנהוג כלפי הצדדים בנאמנות' וחובה זו כוללת ללא ספק את החובה שלא להימצא בניגוד עניינים."
{משה הירש "ניגוד עניינים אצל בוררים" משפטים כב 169 (התשנ"ג-השתנ"ד)}

6. דחיית בקשה להעברת בורר מתפקידו
כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז:
"במצב בו בחרו בעלי דין בורר בשל בקיאותו בנושא הסכסוך, או כאשר נבחר בורר מתוך היכרות קודמת, עלול הדבר להוות עקב אכילס של פסק הבוררות. דווקא משום שתקיפתו של הפסק קשה, יעמוד הצד שאינו מרוצה מתוצאת הפסק בפני "פיתוי" לייחס לבורר ניגוד עניינים ומשוא-פנים במסגרת העילה לביטול הפסק...
זאת, בהתעלם מהאמון וממכלול השיקולים שהניעוהו לבחירת הבורר. בנסיבות אלה לא בנקל תתקבל בקשה לביטול הפסק, בטענה של ניגוד עניינים."
{המ"פ (מחוזי ת"א) 545/97 נ' עמית תעשיות 1993 בע"מ נ' ק' ר' רוחמה תעשיות בע"מ, תק-מח 97(3), 1230, 1233 (1997)}

7. ככל שבקשה לפסלות בורר נטענת בשלב מוקדם יותר, בית-המשפט יטה לייחס לה משקל רב יותר
השופטת ר' שטרנברג-אליעז:
"האיסור המוטל על בורר להימצא במצב של ניגוד עניינים מבוסס על עיקרון היסוד של פסיקה נטולת פניות... היעדר משוא-פנים הוא תנאי התופס מקום של בכורה בעיקרי הצד הטבעי... על-מנת להביא לפסלותו של בורר או לביטול הפסק... לא די בחשש המתעורר אצל אדם סביר אלא על בית-המשפט להשתכנע, בהתחשב במכלול הנסיבות, כי קיים חשש ממשי למשוא-פנים, שכן יש להיזהר מפני ריבוי פסילות של פסקי-בוררות. יש להבחין בעיתוי להעלאת טענת פסילה המהווה צעד חמור ופגיעה בכבודם של בוררים. ככל שנטענת הטענה בשלב מוקדם יותר של הבוררות, בית-המשפט ייטה לייחס לה משקל רב יותר. ואולם אם נטענת הטענה בשלב מוקדם יותר של הבוררות, בית-המשפט ייטה לייחס לה משקל רב יותר. ואולם אם נטענת הטענה בדבר פגיעה במראית פני הצדק לאחר מתן הפסק, בית-המשפט יעבירנה במבחן קפדני יותר מחשש לניצול לרעה של מצב אובייקטיבי להשגת יתרון סובייקטיבי. לא מראית פני הצדק תהא נפגעת כאן כי אם אינטרס הציבורי השואף ליציבות וכיבוד פסיקתם של בוררים."
{ה"פ 865/97 דריה אינג'ינירינג נ' חירם לנדאו בע"מ, פ"מ תשנ"ט(א), 865, 866 (1998)}

8. ביטולו של פסק בורר
כב' מ"מ הנשיא מ' שמגר:
"ביטולו של פסק של בורר הוא סנקציה חמורה, שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד-משמעי. זאת ועוד, הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות, ולא די בכך, שהתקלה שנגרמה היא תוצאה של טעות של המשיבה, ובבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית-המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל."
ע"א 785/82 איתמר גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, תק-על 83(2), 1713, 1717 (1983)

9. עילת ביטול
ס' אוטולנגי:
"אין עילת ביטול קמה לבעל דין אלא מקום שהיה מצד הבורר מיאון שלא כדין ליתן את ההזדמנות, ולא כבענייננו, שההזדמנות הייתה נתונה ורק צריך היה ליטול אותה, והטוען לא נטלה מתוך שיקוליו שלו... כאשר הטוען מעצמו נמנע מהבאת ראיה ומהשמעת טענה, והוא מניח לדברים להתגבש בדרך שהוצגו על-ידי הצד שכנגד, אין לדבר כלל על הזדמנות שלא ניתנה, כלשון החוק, ואפילו לא על הזדמנות שלא הייתה, אלא על הזדמנות שהוחמצה."
{סמדר אוטולנגי "על העילות לביטול פסק בורר" עיוני משפט ב (התשל"ב-התשל"ג) 71, 86}

10. חובתו של הבורר
כב' השופט צ' ברנזון:
"אין זה מחובתו של הבורר לדרוש הבאת ראיות. זה עניינם של בעלי-הדין, ומשנמנעו מכך, אין להם להלין על הבורר. "
{ע"א 584/72 מרדכי ציפלוביץ נ' נתן קפלן, פ"ד כז(2), 705, 709-708 (1973)}

11. אין לצפות מפסק בורר לפרוש יריעה רחבה, לעיתים לצורך ולעיתים ללא צורך, בבתי-המשפט
כב' השופט ד"ר ג' קלינג:
"כאשר באים לבחון טיבה של הנמקה יש ליתן את הדעת על-כך שחוג הבוררים רחב הוא ואין עניין ציבורי לצמצמו. יש והבורר הוא יודע דין אך יש ובעלי הדין ימסרו ההכרעה לסוחר, למי שמכובד בחוג שעליו נמנים בעלי הסכסוך, או למי שבקי במערכות היחסים שהולידו את העניין שבו הם חלוקים. אין לצפות מאלה שאינם אמונים על דרכיו של בית-המשפט, ושאינם בקיאים בהלכות בתי-המשפט לעניין משמעותה של הנמקה, כי ינסחו הנמקתם כפי שבית-המשפט היה עושה. אם כך ייאמר, יביא הדבר לריבוי המקרים שבהם יהיה על בית-המשפט להיעתר לבקשות לביטול פסקי בוררות, ונמצא ציבור הנזקקים לבוררות ניזוק, שכן ימצאו שטרחה שטרחו וזמן שהוציאו היו לבטלה, באשר הבורר, שאין המשפט אומנותו, לא היטיב לנמק את פסק הבוררות. מי שחפץ ביקרו של מוסד הבוררות, חייב לשקול זה מול זה את הנזק שבהנמקה חסרה, לעומת נזקם של פסקי בוררות המבוטלים על-ידי בתי-המשפט, והמחזירים את בעלי הדין לתחילת הדרך, לאחר שיגעו והשקיעו ממונם וליבם בהבאת המחלוקת לידי גמר. אין לי ספק שהערמת פסקי בוררות מבוטלים, שכל שניתן לעשות בהם הוא לצור על-פי צלוחית, תרחיק את הציבור מהיזקקות לבוררות, יותר משירחיקום פסקי בוררות שהנמקתם חסרה.
כל זאת אמרתי בהנחה שאכן צודק בא-כוח המבקשת בטענתו כי לקתה הנמקתו של הבורר, אולם איני סבור כך. נראה לי שהפונים לבוררות אינם מצפים כי פסק הבורר יפרוש יריעה רחבה כזו שנפרשת לעיתים, לצורך ולעיתים שלא לצורך, בבתי-המשפט. שם נתון פסק הדין לבחינתה של ערכאת ערעור, מה שאין כן בבוררות ההנמקה בעניין שבפנינו מגלה בצורה ברורה את הלך מחשבתו של הבורר, הלך מחשבה שהוליכו למסקנות שבפסק הבוררות. די בהנמקה שבפסק הבוררות כדי לאפשר לבית-המשפט לבחון אם התקיימה אחת מעילות הביטול שבחוק הבוררות."
{ה"פ (מחוזי ת"א) 1678/92 פרי תנובה בע"מ נ' ישרארון פוד בע"מ , תק-מח 92(4), 348, 352 (1992)}

12. בית-משפט אינו משים עצמו כערכאת ערעור על פסיקת בורר
ס' אוטולנגי בספרה:
"הכלל הוא, כידוע, שבדונו בפסק בוררות אין בית-המשפט משים עצמו כערכאת ערעור על פסיקת הבורר. טענות היפות לערעור על פסק-דינו של בית-המשפט אינן יפות כל-עיקר לתקיפתו של פסק בוררות, ובקשה לביטולו של פסק בוררות יכולה להתגדר רק בתחום מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות."
{ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, התשנ"א-1991), 426-425}

13. ביסוס פסק הבוררות על אמות-מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור
כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"מושכלות-יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית-המשפט. מערך זה מקל על העומס הגדול הרובץ על בתי-המשפט ויש בכך כדי לשרת אינטרס ציבורי חשוב. הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם, ובכך הוא עונה גם לאינטרס פרטי חשוב של בעלי הדין. במסגרת הבוררות יכולים הצדדים להשפיע במידה רבה על עיצוב תוכן הבוררות ומסגרת הסמכויות הנתונות לבורר וכן על האופי הדיוני של הבירור, והדבר מאפשר הכרעה בלא כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין, ולכללי הראיות. הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות, שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט, ומאפשרת השגת פתרונות מעשיים צודקים למחלוקת... מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מירבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינות וטוהר הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה, ואת ביסוס פסק-הבורר על אמות-מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור."
{רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים - כפר שיתופי, תק-על 2003(3), 1531, 1535 (2003)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בוררות