botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

זכות העמידה

כב' השופט מ' חשין:
"לא כימים ההם ימינו אלה. אכן, קנקן בימינו הוא כקנקן של אותם ימים: רק עותר בעל "זכות עמידה" יבוא בשערי בית-המשפט - כך רשום על הקנקן מלבר - אלא שתוכו של קנקן נשתנה, וקהל בעלי זכות העמידה הפך ממניין לעם רב: הנחל הפך נהר והנהר נשפך אל ימה. אפשר נדייק יותר אם נאמר, כי ביקורת בשערי בית-משפט כמעט שהוסרה לעניינן של עתירות ציבוריות ראויות, ונמצא המעמד, בתורת שכזה, אינו עוד בעל-מעמד כבימים עברו. על כל אלה נדע אם נעיין בספרו החשוב של ד"ר זאב סגל, זכות העמידה בבית-המשפט הגבוה לצדק (מהד' שניה, פפירוס, התשנ"ד-1993), בייחוד בפרק השנים-עשר בו: "על מעמדה של זכות העמידה, 1993". אכן, בעוד אשר בעבר שאלו עותר שעל-מיפתן: "מאין באת" - מה היא זכותך ותישמע - הנה בימינו שואלים עותר הבא בשערי בית-המשפט: "לאן אתה הולך" - לאן מועדות פניך, מה עוולה מבקש אתה לתיקון. כיום מכירים אנו, להלכה ולמעשה, ב"עותר ציבורי" כבעל זכות מעמד לתבוע את עלבון הפרת החוק, ובלבד שלא נראה בו טרדן-לתיאבון שאין עתירתו אלא לטורח על הציבור. ליבי שלם עם הלכה כל-מרחיבה זו, ואינני חושש מעם-רב זה של בעלי זכות עמידה. יש בכלל מאתיים מנה, ואין בכלל מנה מאתיים. הרחבנו את זכות העמידה ונוכל לבור את הבר מן התבן; לו הצרנו אותה כי אז אפשר היינו מוצאים עצמנו חסרי-אונים בעתירות ראויות."
{בג"צ 2148/94 גלברט אמנון, עו"ד נ' כב' נשיא בית-המשפט העליון ויו"ר ועדת החקירה לבדיקת אירועה טבח בחברון, השופט מאיר שמגר, פ"ד מח(3), 573, 600-599 (1994)}
כב' השופט ת' אור:
"זכות העמידה הנטענת נשענת על טענה בדבר פגיעה בזכות העותרים על-פי חוק התכנון והבניה להגיש התנגדות לתכנית... ברגיל, טענה לפגיעה שלא כדין בזכות זו על-ידי הרשות השלטונית מקנה זכות עמידה לפנות לערכאות בהליך נגד הרשות השלטונית... הגשת עתירה היא הדרך היחידה, במצב הדברים האמור, בה ניתן '...להביא למצב שבו יוכלו לממש את זכותם החוקית להגיש לרשות המוסמכת התנגדות לתכנית, להופיע בפניה ולנסות לשכנעה נגד עצם קבלת התכנית או לפחות לתקנה ולשנותה'.
ביסוד גישה זו עומדת ההכרה בחשיבותו של מוסד ההתנגדות. ההתנגדות היא המכשיר באמצעותו ניתנת לאזרח זכות טיעון בפני הרשות עובר לפגיעה בו בגדריה של תכנית. בהקשר זה, תכליתה המרכזית של זכות זו היא '...לעשות צדק עם בני אדם שהאינטרס שלהם עשוי להיפגע מההחלטה'... אכן, תכניות נועדו לקדם לא רק נושאים פיזיים, כי אם גם 'מטרות חברתיות, כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות'... אך לצד תועלת כלל חברתית זו, פוטנציאל הפגיעה של תכניות בפרטים הוא רב. לא פעם, הגשמתן של מטרות כלל חברתיות רצויות על-ידי השלטון עלול להסב פגיעה קשה לפרטים החיים במעגל ההשפעה של פעולות אלה. זכות ההתנגדות מאפשרת לאותם פרטים לנקוט פעולה אקטיבית כדי למנוע פגיעה בלתי-נחוצה בהם או להקטינה. היא משפרת גם את תהליכי קבלת ההחלטות התכנוניות בדרך של שיתוף האזרחים הנפגעים מהן. מבחינה זו, מאפשר מכשיר ההתנגדות 'לחדד ולגבש, בדרך של יצירת 'סכסוך' ((lis בין גורמים מעוניינים שונים, את עיקר הבעייתיות, באופן שהגוף המחליט יוכל לראות את הבעיה על השלכותיה השונות ובכך, להגיע להחלטה ראויה ומאוזנת'.... ניתן לסכם, איפוא, ולומר כי מדובר ב'...זכות דיונית חשובה מאד, שיש לשמור עליה מכל משמר'... התוצאה היא, כי טענה המלמדת לכאורה על שלילה שלא כדין של זכות זו מצדיקה הכרה במעמדו בדין של הטוען."
{ע"א 2962/97 ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב, פ"ד נב(2), 362, 380-379 (1998)}