ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט
הפרקים שבספר:
- מבוא
- אמרות יסוד על צדק, אמת, חוק ומשפט ופרשנות
- אחריות המדינה
- אתיקה של עורכי-דין
- בוררות
- בזיון בית-המשפט
- ביקורת
- בנקאות
- גילוי מסמכים
- הארכת מועד
- הבטחה שלטונית
- הוצאה לפועל
- הטעיה
- הפטר בפשיטת רגל
- השתק שיפוטי
- התיישנות
- זכות הגילוי
- זכות הגישה לערכאות
- זכות הטיעון
- זכות העמידה
- זכות לפרטיות
- חברות
- חובת ההנמקה
- חוזים
- חופש הביטוי
- חופש המידע
- חופש העיסוק
- חופש התנועה
- חסיון
- חקירה נגדית
- טענת קיזוז
- (ה)יועץ (ה)משפטי לממשלה
- כינוס נכסים
- כשרות משפטית
- מומחים
- מכרזים
- משפחה
- משפט עברי
- משפט קונסטיטוציוני
- מקרקעי ציבור
- מקרקעין
- ניגוד עניינים
- נזיקין
- נישואין אזרחיים
- סופיות הדיון
- סילוק יד
- סעדים זמניים
- עבודה
- עונשין והמשפט הפלילי
- עיקולים
- ערבון
- ערכאת הערעור
- עשיית עושר ולא במשפט
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
- פסלות שופט
- פרוצידורה
- פשיטת רגל
- פשרה
- קבלן ורוכש דירה
- ראיות
- שטרות
- שיהוי
- שליחות
- תום-לב
- תעבורה
- תקנת הציבור
- צרור משפטים וביטויים השזורים בפסקי-דין
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
כב' השופטת ש' נתניהו:"הרעיון שמאחורי התשלום התכוף והמטרה ששם לו המחוקק בחידוש חקיקתי זה היו להעמיד באופן דחוף לרשותו של מי שנפגע בתאונת דרכים את הסכום הדרוש להוצאותיו, ובכלל זה הוצאות אשפוז, ולדמי מחיה חודשיים לו ולבני משפחתו, עד להחלטה סופית בעניין הפיצויים המגיעים לו. המגמה היא, שהנפגע יקבל סכומים אלה מהר ככל האפשר, כדי לספק לו ולבני ביתו את הצרכים החיוניים הללו, אשר אינם יכולים לחכות עד לבירור תביעתו בדרך הרגילה, שיכולה להימשך זמן רב, ולעיתים אף שנים."
{ע"א 387/82 "קרנית" נ' ויקטור אסידו ואח', פ"ד מ(4), 213, 220-219 (1985)}
* * *
כב' השופט מ' שמגר:
"התשלום התכוף, כשמו כן הוא; מטרתו ומהותו הם תשלום להקלה מיידית של תוצאות התאונה, שנועד להקדים את החיוב העיקרי; כל שעולה ממנו הוא כי חלק מן התשלום המשולם בהתדיינות רגילה בסופם של ההליכים ועל יסוד ההכרעה במחלוקת שעלתה בהם, יוחש ויוקדם וישולם בטרם נדונה התובענה, כדי למנוע סבל מן הזכאי לתשלום. כדוגמת המזונות הזמניים אין הכוונה אלא לתרופת ביניים שאיננה באה במקום ההכרעה לגופה. המשמעות האמורה של התשלום מצאה ביטויה גם בקביעה כי החלטה בבקשה לתשלום תכוף איננה מהווה מעשה-בית-דין.
ההחלטה בקשר לתשלום התכוף אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי, כפי שהחלטה בעניין מזונות זמניים, למשל, איננה קובעת שפלוני חייב במזונותיה של פלמונית ואם כן מה שיעורם של המזונות. החלטה כאמור מאמצת מצב פתיחה ראשוני ובנויה על ההנחה - שאף היא כמובן תולדה של עיון ושיקול - לפיה יש סבירות לכאורית לטענות המועלות בתובענה, וכי קיים, על-כן, הצדק למנוע מחסור וסבל מיידיים מן התובע בתקופת הביניים עד שתתברר התביעה עד תומה."
{בש"א 816/91 אביבה בארי נ' חיים הלפרין ואח', פ"ד מה(3), 57, 60-59 (1991)}
* * *
כב' השופט א' ברק:
"עם חקיקתו של חוק הפיצויים ניצבו בתי-המשפט בפני מערכת מורכבת ועניפה של בעיות משפטיות אשר הגדרת הדיבור "תאונת דרכים" הציבה בפניהם. בעיות אלה התעוררו תחילה בעשרות רבות של פסקי-דין בבתי משפט השלום והמחוזי ברחבי המדינה.
הם הגיעו כעבור זמן מה להכרעת בית-המשפט העליון. הקושי שניצב בפני בית-המשפט העליון היה נעוץ ב"רקמה הפתוחה" של הגדרת הדיבור "תאונת דרכים". עמדתי על-כך באחת הפרשות בצייני:
'כל אחד מהיסודות המרכיבים הגדרה זו מעורר בעיות משלו. המחוקק השתמש במונחים 'עמומים' (vague), כלליים ובעלי רקמה פתוחה, היוצרים חוסר ודאות באשר לתחולתם על פרטים. לעתים חוסר ודאות זה מקורו בכך, שהמונח הסטטוטורי אינו כולל בחובו את התנאים (ההכרחיים והמספקים) לתחולתו. לעתים נעוץ חוסר הוודאות בכך, שאין לדעת אם תנאי מסויים הוא חיוני לתחולתו של מונח.
לרוב נובעת העמימות מתוך כך שהמונח חל על סוג עניינים המצוי על רצף, שאין בו נקודת חיתוך טבעית'. (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2), 844, 853 (1988)."
{רע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3), 532, 549-548 (1996)}
* * *
א' ריבלין בספרו:
"ההמעטה הכללית המצויה בראשיתה של הגדרת תאונת דרכים - 'מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה' - אין בה כדי לגרוע מן השימוש הבא לרבות את ההגדרה - אפילו אין הוא שימוש למטרות תחבורה. זהו 'ריבוי גובר'. החוק קובע מפורשות כי 'יראו כתאונת דרכים' גם מאורעות אחרים, המדגימים בחוק שימוש שאינו למטרות תחבורתיות. על-כן מאורע שאירע 'עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו', אפילו אירע תוך כדי פריקה וטעינה כשהרכב עומד, ואפילו לא בא האירוע האמור 'עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה' - עשוי לבוא בגדר תאונת דרכים...
מטרת התחבורה שוב אינה נדרשת לצורך ההכרה בצורות שימוש אלה; במקומה מוצג המבחן היעודי, 'ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי'. הוראה זו מחזירה אותנו אל מדדי מבחן היעוד כפי שנתגבשו בפסיקה אשר קדמה לתיקון מס' 8."
{א' ריבלין תאונות הדרכים (מהדורה שניה מורחבת, 1995), 113, 118}
כב' השופט א' ברק:
"נזק גוף הנגרם עקב נסיעה הוא נזק הנגרם עקב שימוש "למטרות" תחבורה.
אחד משימושי הלוואי התעבורתיים לרכב למטרת נסיעה הוא בכניסה או ביציאה מהרכב במהלך הנסיעה או בסיומה. על-כן נזק גוף הנגרם עקב כניסה לרכב או יציאה ממנו, הוא נזק הנגרם עקב שימוש ברכב "למטרות תחבורה". לעומת דוגמאות אלה, נזק גוף הנגרם תוך טיפוס על רכב, המשמש כסולם להתקנת שלטי פרסומת, אינו "למטרות תחבורה"... בדומה, כאשר הרכב הוא "דו-תכליתי", נזק גוף הנגרם בשל הגשמת התכלית הלא תעבורתית, אינו "למטרות תחבורה". על-כן נזק הגוף אשר גרם פגיעה בראשה של הניזוקה עקב הפעלת משאבה חקלאית באמצעות הכוח המוטורי של טרקטור - אינו "למטרות תחבורה".
על רקע מובן זה לדיבור "למטרות תחבורה" יש לבחון את דינה של טעינה ופריקה. נראה לי כי נזק גוף הנגרם בשל טעינת מטען על רכב אשר נועדה להעמיס המטען לצורכי הובלתו ברכב הוא "לצורכי תחבורה". הוא הדין בנזק גוף הנגרם בשל פריקת מטען שהובל ברכב. אכן, נזק גוף הנגרם בטעינה של מטען על רכב ובפריקתו ממנו, נופל לגדר המבחן התעבורתי. בעניין זה אין הבדל של ממש בין המבחן היעודי לבין המבחן התעבורתי."
{רע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3), 532, 567-566 (1996)}
* * *
א' ריבלין בספרו:
"כנוסחו היום משקף החוק תכליות נוגדות - מגמה של צמצום התחולה למאורעות שהורתם בשימוש למטרות תחבורה, מחד גיסא, וכוונה להרחיב את התחולה למאורעות שאין להם דבר עם 'השימוש התחבורתי' מאידך גיסא."
{א' ריבלין תאונות הדרכים (מהדורה שניה מורחבת, 1995), 93}
כב' השופט א' ריבלין:
"בחינה מעמיקה יותר של הסוגיה מגלה, כי לא כל ההתנגשויות בין חריג הטעינה והפריקה לבין דרכי השימוש המוכרות עשויות מעור אחד.
ישנם מקרים, שבהם, על פניו, אין הדעת סובלת, שהריבוי ייסוג בפני המיעוט.
כוונתי לאותם אירועים, שבהם השימוש המוכר הוא, באופן מובהק, בעל אופי עצמאי, ואיננו נספח, בבחינת סרח עודף, למעשה הטעינה או הפריקה.
דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בנסיבות, שבהן מתקיימים באירוע אחד הן חריג הטעינה והפריקה והן הריבוי של הידרדרות או התהפכות של הרכב.
לגבי "דרכי שימוש" אחרונות אלה - הידרדרות או התהפכות - ברי, בדרך-כלל, כי הן נושאות אופי מובחן, ונהיר כי אף אם התרחשו בשעה שנתבצעה פריקה או טעינה, אין הן חוסות בצילה."
{רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב, פ"ד נט(3), 541, 558-557 (2004)}
* * *
כב' המשנה א' ריבלין:
"נקבע, כי מתיר השימוש ברכב, כתובע בגין פגיעתו-שלו בתאונה, זכאי לפיצויים מקרנית מקום בו הוא לא ידע, ולא סביר היה שידע, על היעדרו של הכיסוי הביטוחי...
יסוד האשם, שמצדיק את הפקעת זכותו לפיצויים של מתיר השימוש ברכב שלא דאג לביטוח, הוא אשר מצדיק גם את קיומה של זכות החזרה כלפיו. בהישמט אותו יסוד, שבה הזכות לפיצוי על כנה, וכתמונת ראי, נשללת זכות החזרה של קרנית.
כל תוצאה אחרת, לא זו בלבד שיהא בה כדי לסתור, באורח חזיתי, פסיקה קודמת אלא שאין היא מתיישבת עם שיקולי המדיניות הראויים."
{ע"א 7580/03 "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יהושע צורדקר, תק-על 2007(1), 402, 407 (2007)}
* * *
כב' השופט א' ריבלין:
"עם חקיקת חוק הפיצויים, זנח המחוקק את עיקרון האשם בכל הנוגע להסדרי האחריות והפיצוי של נפגעי תאונות דרכים, וקבע במקומו הסדר סטטוטורי, הנשען על שלושה יסודות עיקריים ... היסוד הראשון - הטלת אחריות מוחלטת ומלאה - אחריות ללא אשם - על המשתמש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, ובצידה, קביעת מנגנון של ביטוח אחריות, המכסה את בעל הרכב והנוהג בו מפני כל חבות שהם עשויים לחוב בה עקב התאונה; היסוד השני, ביטוח סטטוטורי, באמצעות קרן הממומנת על-ידי ציבור המבוטחים (היא, היום, "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: הקרן)), המבטיחה פיצוי לנפגעים שאין בידם לתבוע פיצוי מאת מבטח האחריות, מאחר שהאחראי לתאונה אינו ידוע או שאין בידו ביטוח, או מאחר שהמבטח עצמו נמצא חדל פרעון ... והיסוד השלישי, הטלת חובת ביטוח אישי, המכסה את המשתמש ברכב מפני נזק גוף שנגרם לו בתאונה.
ביסודו של הסדר הפיצוי של נפגעי תאונות דרכים מונחת תכלית סוציאלית... התכלית החברתית של חוק הפיצויים משתקפת במשטר האחריות המוחלטת ובגיבוי הביטוחי הניצב בצידו. משטר האחריות המוחלטת, הקובע את אחריותו של המשתמש ברכב, ללא קשר למידת אשמו, או למידת אשמו של הנפגע, מרחיב את מעגל הנפגעים הזכאים לפיצויים; ביטוח האחריות והביטוח הסטטוטורי מבטיחים כי ימצא לנפגעים מקור פיצוי, בלא קשר לאמצעים העומדים לרשות הנוהג האחראי; והביטוח האישי - הכפוי - נועד להבטיח כי ימצא כיסוי לנזקי הגוף שהוסבו לנוהג, אם נפגע בתאונה בעצמו. מנגנון הביטוח מעביר את הנטל אל ציבור המזיקים בכוח - הוא ציבור המשתמשים בכלי-רכב, באמצעות תשלום פרמיות למבטחות המסחריות. בכך, נמנעים נזקים נוספים, על הנזק הבסיסי שהוסב, נזקים הכרוכים בקושי בגיוס משאבים להטבתו.
התפישה חברתית האמורה מצאה ביטוי גם בגישה הפרשנית הליברלית המעדיפה ליתן פיצוי לניזוק - תוך פיזור הנזק על הציבור - על פני פתרון השולל מן הנפגע את הפיצוי..."
{רע"א 9121/00 יורם ירוחם לוי נ' "מנורה" - חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2003(2), 3042, 3046 (2003)}
* * *
כב' המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור:
"אין די בכך שהפרת ההגבלה הקבועה ברישיון יוצרת סיכון בטיחותי כלשהו. חשובה גם עוצמת הסיכון הבטיחותי אותו יוצרת ההפרה. רק כאשר הפרת התנאי או המגבלה ברישיון הנהיגה יוצרת סיכון בטיחותי חמור במיוחד, תעלה ההפרה כדי נהיגה ללא רישיון..."
{דנ"א 10017/02 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(5), 639, 647-646 (2004)}