botox
הספריה המשפטית
ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט

הפרקים שבספר:

כשרות משפטית

1. טובת הילד
כב' השופט מ' שמגר:
"אין ספק כי להורים הזכות לבחור לעצמם בדת ובאורח החיים הרצוי והמתאים להם, ואין גם ספק כי להורים הזכות לחנך את ילדיהם כראות עיניהם. אולם, משמעורבים ומושפעים הילדים מבחירת הוריהם, על ההורים לקחת בחשבון כי לא כל שינוי, הרצוי וטוב להם, משרת גם את טובת הילד והאינטרסים שלו. כנקודת מוצא, זכותו של הורה לגדל ולחנך את ילדו בהתאם לתפיסת עולמו היא בלתי-מוגבלת. כך גם זכותו להעניק לילדו חינוך דתי. אולם, במקביל להחלטותיו שלו, על ההורה לקחת בחשבון גורמים הקשורים לזכויותיו העצמאיות של הילד, וגורמים הקשורים לטובתו, כגון יציבות, וודאות או חריגה מן הנורמה. כאשר ההורים מסוכסכים ונדרשת הכרעה בין גישותיהם הסותרות, תתערב המדינה, דרך מערכת בתי-המשפט. במצב זה בית-המשפט יאזן בין זכויות הילד וזכויות ההורים. וכשמדובר בזכויות הנובעות מיחסי ההורות, יתכן כי בית-המשפט ימצא שעליו לאזן בין הנזק שעלול להיגרם לילד כתוצאה מיצירת פער בין אורח חייו שלו ושל הורהו או הוריו, לבין הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מטלטולים רבים מדי. ההכרעה תמיד נסמכת על טובת הילד או על זכויותיו. לכן, אף באחד מן המקרים אין בית-המשפט מכריע על-סמך סגולותיה של דת זו או אחרת, או על-פי עמדתו כלפי אורח חיים זה או אחר. שיקולים אלו הדריכו אותנו בהענקת המשמורת הרוחנית לאב."
{ע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני, פ"ד מט(1), 221, 262-261 (1995)}
כב' השופט א' ברק:
"טובת הקטין היא שיקול דומינאנטי, וכי זכות ההורים היא שיקול משני, אין אנו מעמידים את האחד כנגד האחר. כל שאנו מדגישים, כי אם כפות המאזניים מעוינות. ויש פנים לכאן ולכאן, וטוב לו או רע לו לקטין באותה מידה אצל הוריו הטבעיים או אצל המבקשים לאמצו, כי אז יש ליתן משקל לזכות ההורים, ויש לאפשר להם לחזור בהם מהסכמתם. הטעם לכך הוא, שבנסיבות אלה שוב אין הגורם הדומינאנטי של טובת הקטין מצביע על כיוון זה או אחר והריהו אדיש לאפשרויות שונות. במצב דברים זה יש ליתן משקל לזכותם של ההורים הטבעיים... זאת ועוד: אפילו ההעדפה, מבחינת טובתו של הקטין , לטובת המבקשים לאמצו היא קלה בלבד, הרי אין בה כדי לאזן את "כוח המשיכה הטבעי" של ההורים. לפיכך, אם מבחינת טובת הקטין אין הבדל, לבד מהבדל ארעי שערכו מבוטל, בין הוריו הטבעיים לבין הוריו המאמצים, כי אז יש ליתן עדיפות לזכותו של ההורה הטבעי."
{ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1), 461, 472-471 (1984)}

2. אימוץ
כב' השופט מ' חשין:
"קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות: דיני נפשות הם, גם של גדולים גם של קטנים גם של קטני-קטנים שלא ידעו ולא הבינו. "הבה-לי בנים ואם-אין מתה אנכי" (בראשית, ל, א [א]) ביכתה רחל את מר גורלה לפני אישה. "ויחר-אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר-מנע ממך פרי-בטן " (שם, ל, ב [א]), כך במתת בן ובת לאם ולאב, וכך בניתוק בת ובן מאם ומאב. התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם? הנה זו אם השולחת ידיה לפנים ומבקשת כי יושב בנה אליה. ומי הוא אשר לב לו ולא ייענה לה לאם? ואם לא יוכל להיענות לה, כיצד זה לא יסב פניו אל צדו? "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז" (ברכות, ד, א [ב]). ולוואי והותר לו לשופט לומר איני יודע. אלא שמחוקק כפה עלינו הר כגיגית, אסר ידינו בנחושתיים וציווה עלינו: אמור אשר תאמר, אך אמור."
{דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, תק-על 1995(3), 2156, 2179 (1995)}

* * *
כב' השופט ש' ז' חשין:
"זכותם המושרשת הטבעית של הורים היא לפקח על זרעם, יוצא-חלציהם, לטפל בו, להטיל מרותם עליו, לגדלו ולחנכו כרצונם ולהשפיע עליו מהודם ומכוחם. זוהי זכות עילאית שהוכרה אף בחברה הפרימיטיבית ביותר, והמדינה ומוסדותיה אינם רשאים לקפחה ולשללה מאת הורים שלא חטאו ולא פשעו, ולהעבירה לבני אדם זרים, גם אם קיפוח זה והעברה זו יביאו תועלת חומרית מרובה לילד. אין להרוס את עולמם של ההורים כדי לבנות על הריסותיו את עולמו של הילד."
ש' ז' חשין ילדי אימוצים (מסדה, התשט"ו), 56}

* * *
כב' השופט א' ברק:
"המבחן הדומינאנטי, על-פיו נמדדת שאלת חזרתו של הורה מהסכמתו לאימוץ, הוא מבחן "טובת המאומץ". מבחן זה שייך למשפחת "טובת הילד", המשתרעת על ענפי משפט שונים. עם זאת, כל ענף משפטי ובעייתו שלו. לא הרי "טובת הילד" כאשר הצדדים לסכסוך הם הורים טבעיים בעלי זכויות, כהרי "טובת הילד" כאשר הצדדים לסכסוך הם ההורים הטבעיים מזה והמדינה מזה. לא הרי "טובת הילד" כאשר המחלוקת היא משמורת הקטין , שאין בה ניתוק מלא של הקטין מהוריו הטבעיים, כהרי "טובת הילד" כאשר המחלוקת היא אימוץ, שיש בו ניתוק מלא של הקשר בין הקטין להוריו הטבעיים. כפי שראינו, "טובת הילד" היא שיקול ולא עילה, ועל-כן היקפו של אותו שיקול נקבע, מטבע הדברים, על-פי מהותה של העילה. ניטיב, אם כן, אם נימנע מהכללות אוניברסליות על דבר טובת הילד בדרך-כלל ונתרכז בטובתו של ילד אשר מבקשים לאמצו, ואף זאת בהקשר המיוחד בו אנו עוסקים, כלומר חזרת ההורה הטבעי מהסכמתו לאימוץ."
{ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1), 461, 472-471 (1984)}

3. כוחו של האפוטרופוס
כב' השופטת עדנה ארבל:
"הכוח הנתון בידיו של האפוטרופוס רב. הוא שולט על ענייניו של החסוי ומנהלם, ולעיתים רבות קיימים יחסי קרבה בינו לבין החסוי. אופיו זה של הקשר, המתאפיין ביחסי כוחות בלתי-שוויוניים ובהפקדתו של אחד על ענייניו של האחר, מצדיק כי נבחן אותו מתוך הנחה כי מדובר במערכת יחסים שיסודותיה תלות ואמון של החסוי באפוטרופוס, בשיקול-דעתו ובדאגתו הכנה לעניינו של החסוי ... דא עקא, הכוח הרב שבידו של האפוטרופוס עשוי לעורר חששות וספקות בשני הקשרים עיקריים: האחד, כי יבקש להפיק טובה לו או לאחר מהכוח שניתן בידו ולא יביא לנגד עיניו אך את טובת החסוי. השני, כי יפעיל שיקול-דעת מוטעה בניהול ענייניו של החסוי באופן שיגרום לו נזק כבד ויפגע ברווחתו."
{ע"א 4377/04 גל גורן-הולצברג נ' אביבה מירז, תק-על 2007(3), 848 (2007)}