ציתות לציטוט - מבחר אמרות חכמה, אמרי שפר וניסוחי לשון מיוחדים לעולם המשפט
הפרקים שבספר:
- מבוא
- אמרות יסוד על צדק, אמת, חוק ומשפט ופרשנות
- אחריות המדינה
- אתיקה של עורכי-דין
- בוררות
- בזיון בית-המשפט
- ביקורת
- בנקאות
- גילוי מסמכים
- הארכת מועד
- הבטחה שלטונית
- הוצאה לפועל
- הטעיה
- הפטר בפשיטת רגל
- השתק שיפוטי
- התיישנות
- זכות הגילוי
- זכות הגישה לערכאות
- זכות הטיעון
- זכות העמידה
- זכות לפרטיות
- חברות
- חובת ההנמקה
- חוזים
- חופש הביטוי
- חופש המידע
- חופש העיסוק
- חופש התנועה
- חסיון
- חקירה נגדית
- טענת קיזוז
- (ה)יועץ (ה)משפטי לממשלה
- כינוס נכסים
- כשרות משפטית
- מומחים
- מכרזים
- משפחה
- משפט עברי
- משפט קונסטיטוציוני
- מקרקעי ציבור
- מקרקעין
- ניגוד עניינים
- נזיקין
- נישואין אזרחיים
- סופיות הדיון
- סילוק יד
- סעדים זמניים
- עבודה
- עונשין והמשפט הפלילי
- עיקולים
- ערבון
- ערכאת הערעור
- עשיית עושר ולא במשפט
- פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
- פסלות שופט
- פרוצידורה
- פשיטת רגל
- פשרה
- קבלן ורוכש דירה
- ראיות
- שטרות
- שיהוי
- שליחות
- תום-לב
- תעבורה
- תקנת הציבור
- צרור משפטים וביטויים השזורים בפסקי-דין
חסיון
כב' השופט א' ברק:"הדין מכיר במצבים של חסיון, בהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת במשפט. ביסוד החסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים - מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת - אשר מן הראוי להגן גם עליהם. על רקע זה הוכרו, למשל, חסיון משיקולים של בטחון המדינה ושלום הציבור... עיתונאי ... אכן, לעיתים נדרש איזון בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת אינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חסיון. אין לומר כלל כי תתגלה האמת, גם אם יחרב העולם (על משקל: JUSTICIA FIAT ET EREAT MUNDUS). עם זאת, הגישה כלפי החסיון הינה חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החסיון. מן המפורסמות הוא שהיום מצמצמים את מקרי החיסוי עד כמה שאפשר...
הכרה בחסיון הלכתי חדש מחייבת. עריכתו של איזון עדין. על הכף האחת מונחים השיקולים השוללים את החסיון. אלה הם השיקולים הכלליים הקשורים בחובת בית-המשפט לגלות האמת; אלה הם השיקולים המיוחדים הקשורים בזכות החולה לדעת מה נעשה בגופו. על הכף השניה מונחים שיקולים התומכים במתן חסיון, והסובבים סביב הקשר בין הכרה בחסיון ובין תפקודן וקיומן של ועדות פנימיות לבדיקות איכות בבתי חולים... הבסיס העובדתי המונח ביסוד שיקולים אלה של מתן חסיון הוא רעוע. במצב דברים זה - ועל רקע המשקל הכבד שיש להעניק לשיקולים של גילוי האמת וזכות החולה לדעת - אין מנוס מהמסקנה כי ידה של הכף הגורסת גילוי על העליונה. פתרון זה שומר על הרמוניה בהסדרים החוקיים. הוא מונע דיסהרמוניה אשר הייתה נוצרת אילו המשפט הישראלי היה מכיר בנשימה אחת: מחד בזכותו של החולה לקבל מידע על הטיפול הרפואי שנעשה בו; ומאידך בחסיון המוענק לרופא ולבית החולים מפני מתן מידע זה לחולה."
{רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עפרה גלעד, פ"ד מט(2), 516, 524-523, 528 (1995)}
* * *
כב' השופט צ' א' טל:
כל חסיון מפני הצגת ראיה רלבנטית במשפט - הוא פגיעה בעשיית משפט. בהיותה רלבנטית עשויה הראיה להשפיע ואף להכריע, ומניעתה עלולה להוציא "משפט מעוקל". אף-על-פי-כן ראה המחוקק הישראלי, כמו בשיטות משפט אחרות, לדחות עשיית משפט צדק, מפני ערכים אחרים, ובהם גם ערכים כחובת סודיות מקצועית.
לפי מקורותינו, כל אדם מצווה על שמירת סוד. כך אנו מוצאים אזהרה בספר משלי (כ"ה ט'):
"ריבך ריב את רעך - וסוד אחר אל תגל." לאמור, גם לצורך הריב עם רעך, כתובע או כנתבע, אל תגלה סודו של אחר. מגלה סוד קרוי "הולך רכיל" (שם י"א י"ג). ומעשה בתלמיד שגילה לאחר עשרים ושתיים שנה דברים שנאמרו בהתייעצות הדיינים ועל דבר זה הוציאוהו מבית המדרש וקראו עליו זה מגלה סוד (סנהדרין ל"א ע"א ).
יתירה מזו אמרו חכמים "כל מה שאומר אדם לחברו הריהו "בבל יאמר", עד שיאמר לו: לך אמור". (יומא ד' ב').
אף-על-פי-כן, מצווה ועומד כל אדם שנדרש על-ידי בעל דין להעיד לו בבית-הדין, להגיד כל עדות אפקטיבית שהוא יודע לו, שנאמר:
"אם לוא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה' א'). בשולחן ערוך יורה דעה סימן רכ"ח ל"ג, בהגהה, מובא:
"ואפילו נשבע על איזה דבר שלא לגלותו ואחר כך נתנו עליו חרם - חייב להגיד" ("חרם" - שמחרימים כל מי שיודע עדות אם לא יגיד).
חובת עשיית הצדק וחובת הגדת עדות מכריעות את חובת הסודיות. בנימוקי הר"ר מנחם מירזבורק (אשכנז (המאה ה- 14 הובא בסוף שו"ת מהר"י וייל) מובא שעדים שנצטוו לשמור בסוד דברים שסיפר להם אדם על אשתו, חייבים אף-על-פי-כן להעיד בבית-הדין, ש"דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין"?! כלומר דברי הבעל שהוא בבחינת "תלמיד" נדחים מפני המצווה של הגדת עדות.
בשו"ת רבינו יעקב וייל (אשכנז, המאה ה- 15) סימן מ"ב מובא:
"אם שום עד יאמר שאינו רשאי להגיד העדות מחמת שקיבל עליו שלא לגלות, אז ר"ח ובנו ר' ישראל (= בעלי הדין) יתירו לאותו עד לגלות הסוד"."
{רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ניצה ג'רבי, פ"ד מז(5), 764, 781-780 (1993)}
* * *
כב' השופט א' ברק:
"על רקע הצורך לאזן בין אינטרסים שונים (של הפרטים בינם לבין עצמם, ובין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל) נוצרו במשך השנים מספר "חסיונות". הם מאפשרים חסיון מפני גילוי ראיה בהליך השיפוטי, גם אם בגילוי הראיה יהיה משום קידום גילוי האמת, וזאת מקום שקיים ערך חברתי המצדיק זאת. דוגמה לכך היא החסיון הניתן לראיה אשר גילויה עלול לפגוע בבטחון המדינה... דוגמה אחרת היא החסיון הניתן לעיתונאי מפני גילוי מקורותיו על-מנת לקדם את חופש הביטוי... חסיונות אלה ואחרים הם לרוב "יחסיים". הם פרי איזון בין ערכים מתנגשים. היקפם נקבע על-פי דרישותיו של איזון זה. אין הם מעניקים חסיון "מוחלט" לראיה, אלא מתנים את החסיון באיזון בין התועלת לנזק אשר יצמחו והגילוי הראיה. הפעלתם בכל מקרה ספציפי מחייבת - בצד האיזון "העקרוני" שנעשה בגיבוש החסיון עצמו - עריכת איזון "קונקרטי". בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובגדריו של השיקול הקונקרטי מתחשבים, בין השאר, במידת חיוניותה של הראיה במשפט ובקיומן של ראיות חלופיות. אכן, הכלל הוא האמת והצורך בגילויה, החסיון הוא החריג, "חייב לפיכך להימצא להצדקתו שיקול רם ונכבד יותר שבטובת הכלל. הדבר מצריך איזון והכרעה בין שיקולים שונים שבטובת הכלל, מצב המציג תמיד דילמה בין שתי רעות, הפרת אמון וסודיות מחד, ודיכויה של האמת הדרושה למשפט צדק, מאידך" (ש' נתניהו, "על התפתחויות בסוגית החסיונות המקצועיים" ספר זוסמן (דף-חן, תשמ"ד) 298 ,297)."
{רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4), 54, 61-60 (1995)}
* * *
כב' השופט י' טירקל:
"עוד אעיר כאן כי אינני שותף לחששו של המבקש כי העיון של השופט במסמך עלול להשפיע על גיבוש עמדתו לגבי התוצאה, אפילו יגיע למסקנה שעל המסמך חל חסיון, או שהמסמך אינו יכול לשמש ראיה במשפט מכוח הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992. כפי שנאמר, 'השופט, אשר השפיטה היא מקצועו וייעודו, מחנך עצמו ומפנים בתוכו את היכולת להבחין בין מידע קביל לבין מידע שאינו קביל. הוא מסוגל לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השימוש בה במשפט' (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5), 329, 334 (1997))."
{רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת - סוכנות ביטוח בע"מ, פ"ד נה(3), 661, 664-663 (2001)}
כב' השופט מ' שמגר:
"בבחנו מהותו של החסיון ואת גבולותיו, על בית-המשפט לתת דעתו לכך שבפניו שני אינטרסים בעלי חשיבות, אשר, למרבה הצער, לא אחת, במקרה קונקרטי זה או אחר, מנוגדים זה לזה וסותרים זה את זה. כדברי לורד פרקר שצוטטו לעיל, כל חסיון וזכות יתר בעניין מסירת עדות קושרים כאילו אזיקים על ידיהם של מי שעוסקים בעשיית המשפט ומגבילים את האפשרות לגלות את האמת, והם, על-כן, בגדר מחסום בפני עשיית המשפט והצדק בהיקפם המלא. מול שיקול זה ניצב, כמתואר, האינטרס החשוב של הזרימה החופשית של המידע אל העיתונות, שהוא תנאי להגשמתה של חירות הביטוי בכלל ושל חופש העיתונות בפרט. במילים אחרות, מצד אחד עומד האינטרס של הציבור בכך שייעשה צדק בריבו של פרט אחד עם רעהו או במחלוקת בין הפרט והרשות; מנגד עומדת הזכות החוקתית לקיומה של חירות מרכזית מבין חירויות היסוד.
כאמור כבר, המסקנה המתבקשת מן האמור היא פשוטה וברורה; החסיון אינו יכול להיות אבסולוטי אלא חייב לכפוף עצמו לסייגים שמגמתם הכללית עולה מן האמור לעיל. אף הסמכות לכוף את פלוני לגלות את מקורות המידע שלו אינה אבסולוטית וצריכה גם כן להיות כפופה לסייגים, שעוד יפורטו ואשר אף מגמתם הכללית עולה מן האמור לעיל."
{ב"ש 298/86 בן ציון ציטרין, יפעת נבו נ' בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין ואח', פ"ד מא(2), 337, 360-359 (1987)}