היטלים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965

1. היטלי פיתוח
ב- עת"מ (חי') 534-08 {מגרסות יופי נוף בע"מ נ' עיריית קרית אתא (ב.ע.) ואח', תק-מח 2009(2), 3088 (26.04.2009)} נדונה עתירת התובעת לבטל את דרישות התשלום בגין רשימה ארוכה של היטלים שנדרשו לשלם במסגרת תנאי היתר הבניה. בית המשפט קבע כי:

"נעבור כעת לבחון את ההיטלים השונים.

היטל סלילת רחובות ומדרכות
23. העותרת נדרשה לשלם היטל כבישים בסך של 193,483 ש"ח והיטל מדרכות בסך של 69,082,260 ש"ח. היטלים אלו חושבו לפי שטח הקרקע (6,936 מ"ר) ולפי סכום ההיטל שנקבע לכל מ"ר.

24. על-פי חוק העזר לסלילת רחובות, החייבים בהיטל הם בעלי הנכס הגובלים בעת התחלת הסלילה או לאחריה (סעיף 4(א)). סעיף 4(ב) קובע חיוב בהיטל גם בגין בניה נוספת לנכס קיים, אולם הואיל והדרישה מהעותרת התייחסה לחיוב בגין הקרקע ולא בגין כל עבודת בניה נוספת אין כל רלבנטיות להוראה זו.

25. העותרת חייבה על-פי שטח הקרקע בהתאם להוראת סעיף 5(ב)(5) לחוק העזר הקובע:
'בשטחים המשמשים לתעשיה או למלאכה או להחסנה וכיוצא בזה, אשר בהיעדר תקנה לא ניתן לחשב את נפחם - לפי שטח הקרקע ולפי נפח הנכס, ולצורך כך יראו את גובהו 3 מטרים'
הואיל ולא מדובר במבנה כלשהו, חוייבה העותרת לפי שטח הקרקע בלבד.

26. מועד תשלום ההיטל קבוע בסעיף 6 לחוק העזר הקובע:

'(א) ראש העיריה ישלח הודעה בכתב לבעלי הנכיסם החייבם בהיטל ויודיע בה את מועד התחלת הסלילה ויפרט בה את שיעורי ההיטל.
(ב) ההיטל ישולם תוך 30 ימים מיום שנשלחיה ההודעה לפי סעיף-קטן (א).
(ג) מועד תשלום ההיטל לפי סעיף 5(ב)(6), (7) ו- (8) יהיה בעת מתן היתר בניה.
(ד) על-אף האמור בסעיפים-קטנים (א) עד (ג), בכל מקרה שבעל נכס גובל מבקש מהעיריה תעודה או אישור על סילוק חובותיו לעיריה לפי חוק-עזר זה או לפי כל דין אחר, יוקדם מועד תשלום ההיטל למועד מתן תעודה או האישור, ובלבד שהוחל באותו מועד בעבודות הסלילה.'

המועד לתשלום הינו על-כן כאמור בסעיף-קטןק 6(ג), בעת מתן היתר הבניה.
העותרת מקשה וטוענת כי "היתר הבניה" אשר בעקבותיו על בעל המקרקעין לשלם הינו רק היתר בניה קבוע ולא היתר בניה זמני. לגישתה הואיל וניתן היתר לשימוש חורג מוגבל בזמן על-כן היתרי הבניה לגידור ולמילוי החלקות אינם מהווים "היתר בניה" במובן הוראת סעיף 6 הנ"ל.
לטענה זו אין בסיס. "היתר בניה" מוגדר בסעיף 1 לחוק העזר "היתר לבניה שניתן לפי כל חיקוק שבתוקף בעת נתינתו". לשון ההוראה אינה מבחינה בין סוגי ההיתרים. זאת ועוד, היתר הבניה כשלעצמו אינו היתר זמני, אלא הזמניות נובעת מההיתר לשימוש חורג. היתר הבניה שניתן לעותרת הינו ככל היתר בניה אחר שניתן על-פי חוק התכנון והבניה.

אין גם כל טעם להבחין בין היתר בניה שניתן במסגרת היתר זמני לשימוש חורג לבין היתר בניה אחר שניתן על-פי יעודם של המקרקעין. כאמור לעיל, לא נדרשת זיקה מדוייקת בין היקף השירותים והשימוש בתשתיות הציבוריות לבין השימושים שעושה בעל המקרקעין בנכס. ההיתר רק מגדיר את מועד החיוב בהיטל ולכן גם אם מדובר בהיתר לשימוש בזמן מוגבל הרי שמתן ההיתר הוא הגורם "המפעיל" את מנגנון החיוב.

27. צריך לזכור כי גם בשטח חקלאי יחוייב בעל המקרקעין בהיטל, אף אם מדובר בהיטל מופחת (סעיף 5(9) לחוק העזר). העותרת בקשה לעשות שימוש בשטח החקלאי ליעודים אחרים ועל-כן אין כל פסול כי חוייבה בתשלום היטל על-פי השימושים שיבוצעו בפועל. נזכיר שוב, גם אם בעל המקרקעין מפסיק את השימוש או משנה אותו, בין ביוזמתו ובין בשל הוראת דין, אין בכך כל רלבנטיות, שהרי לא נדרשת זיקה עובדתית מלאה.

28. מאותם נימוקים אין גם כל בסיס לטענות בנוגע להיטל סלילת המדרכות, שהרי אין חולק כי לצידי הכביש הגובל במקרקעין הותקנו מדרכות. השאלה האם לצרכי עסקה של העותרת צפוי כי עוברי אורח ישמשו במדרכה אם לאו אינה רלבנטית לחיוב בהיטל.

היטל תיעול לפי חוק-עזר לקריית אתא (תיעול), התשמ"א-1981
29. העותרת חוייבה בהיטל תיעול בסך של 86,977.40 ש"ח שחושב לפי היטל בסך של 12.54 ש"ח למ"ר ועל-פי שטח קרקע של 6,936 מ"ר.
סעיף 2 לחוק העזר לתיעול קובע את חובת העיריה לפרסם את ההחלטה בדבר התקנת תיעול לכל בעלי הנכסים הנמצאים באזור האיסוף.
סעיף 3 לחוק קובע:

'(א) בעל של נכס שביחס אליו נמסרה או נתפרסמה הודעה כאמור בסעיף 2, ישלם לעיריה היטל תיעול בשיעורים שנקבעו בתוספת.
(ב) ההיטל ישולם תוך שלושה חודשים מיום שנמסרה לבעל הנכס הודעה על סכום ההיטל המגיע ממנו, או תוך 30 יום מיום התחלת התקנת התיעול, לפי המאוחר; תעודה מאת המהנדס בדבר מועד תחילת העבודה תשמש ראיה בדבר.
(ג) נוספה בניה לנכס לאחר שנמסרה או נתפרסמה הודעה כאמור בסעיף 2, ישלם בעל הנכס, בשעת קבלת היתר הבניה, היטל תיעול נוסף לכל מ"ר משטח הבניין הנוסף ובשיעורים שנקבעו בתקנות.'

העותרת חוייבה כאמור בהיטל על-פי הוראת סעיף 3(א) לחוק העזר תיעול ולא לפי סעיף 3(ג) לחוק. אין חולק כי המקרקעין מצויים באזור האיסוף של תעלות הניקוז ואין חולק כי בקרבת המקרקעין הותקנו תעלות ניקוז (ראה נספח יד' לתשובת המשיבה).

הואיל ואין חולק כי היטל התיעול לא שולם עם פרסום ההודעה ולא בסמוך להתקנת התיעול אין כל מניעה שהמשיבים ידרשו את התשלום כעת, בעת מתן היתר הבניה ובהתאם להוראות סעיף 145(3) לחוק התכנון והבניה.

היטל מים - חוק העזר לקרית אתא (אספקת מים) התשמ"ב-1981
30. העותרת חוייבה בהיטל פיתוח מים בסך של 5,929 ש"ח בגין מגרש בשטח עד 500 מ"ר ובהיטל נוסף בסך של 102,589.80 ש"ח שחושב לפי 15.94 ש"ח למ"ר עבור יתרת השטח.

סעיף 4 לחוק העזר - מים קובע:

'(א) בעלו של נכס או המחזיק מטעמו, אשר אין מסופקים לו מים ישלמו לעיריה היטל פיתוח מפעל מים בשיעורים שנקבעו בתוספת.
(ב) היטל פיתוח מפעל מים ישולם לעיריה לפני מתן היתר בניה שנתבקש לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וכשאין בקשה למתן היתר בניה - עם הגשת בקשה לחיבור מים לפי סעיף 3(ב), לפי המועד המוקדם יותר; לא שולם ההיטל במועד כאמור וקיים חיבור למפעל מים שנעשה ללא היתר, ישולם ההיטל בעת שייודע למנהל דבר החיבור או בעת מתן תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות להעברת הנכס בלשכת רישום המקרקעין, לפי המועד המוקדם יותר.
(ג) קיים חיבור למפעל מים והוגשה בקשה להיתר בניה או לבניית בניין חדש בנכס, ישולם לעיריה לפני מתן היתר בניה בהתאם לחוק, היטל פיתוח מפעל מים בשיעורים שנקבעו בתוספת לגבי הבניה שבעדה נתבקש ההיתר האמור.'

מטענות העותרת עולה כי לגישתה מדובר בקרקע חקלאית שחוברה למערכת המים ואין מקום לדרוש כעת כל היטל פיתוח חדש.

31. כדי להבין את הטענה יש לפנות לסעיף 3(ג) לחוק העזר - מים המתייחס לבעל מקרקעין שמחוברים למערכת המים ומבקש לבצע בו עבודת בניה.

'(ג) בעל נכס שיש לו אספקת מים לנכס והוא עומד להקים בו בניין חדש או להוסיף בניה לבניין קיים, או שעומד לבצע בפועל בניה בנכס כאמור, יגיש למנהל בזמן הגשת הבקשה להיתר בניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בקשה לחיבור נוסף למפעל מים כאמור בסעיף-קטן (ב); המנהל רשאי, במקום לעשות חיבור נוסף, להתקין מד-מים, או לאשר שימוש בחיבור הקיים, לפי שיקול-דעתו.'

רואים אנו שהוראה זו מטילה על כל מי ש"עומד לבצע בפועל בניה" במקרקעין חובה לבקש חיבור מים מחודש ובהתאם מחוייב הוא בהיטל פיתוח.
היקף השימוש במים על-ידי המחזיק אינו רלבנטי ודי בהגשת בקשה להיתר לביצוע עבודות בניה כלשהן כדי להטיל על המבקש חובה לשלם היטל פיתוח מים.
אין חולק כי העותרת בקשה היתר לעבודת בניה וכי הינה מבצעת עבודות בניה בנכס ועל-כן מוטל עליה לפעול על-פי סעיף 3(ג) לחוק העזר, ובהתאם לשאת גם בתשלום היטל פיתוח המים.

היטל הביוב
32. אין חולק כי על-פי חוק רשויות מקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, הסמכות לדון בערר על הטלת היטל ביוב מסורה לוועדת הערר. כפי שפרטתי לעיל, לא מדובר בשאלה עקרונית רחבת היקף, או בשאלה הנוגעת לשורש הסמכות ועל-כן איני סבור שיש לדון בטענות אלו במסגרת העתירה הנכחית. העותרת תפנה טענותיה לוועדת הערר שתבחן האם יש מקום לחיוב העותרת בהיטל על-פי הדין הרלבנטי.

סוף דבר
33. העותרת העלתה טענות פרוצדוראלית שונות לגבי אופן ניסוח הדרישה, החותמים על הדרישה וכו', אולם בכל אלו אין כל צורך לדון, שכן בסופו-של-דבר העתירה התבררה לגופן של טענות.

34. בשים-לב לכל האמור הנני דוחה את העתירה."

2. המרת תשלומים בגין היטלי פיתוח בערבויות
ב- עת"מ (ת"א) 54201-01-16 {הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ (חלצ) נ' עיריית רמת השרון, תק-מח 2016(2), 9491 (04.05.2016)} נדונה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על המשיבה, עיריית רמת השרון (להלן: "העיריה" או "המשיבה"), לחלט את הערבות הבנקאית שנמסרה לה על-ידי העותר, כפר הנוער הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול (להלן: "הכפר הירוק" או "העותר"). הערבות הוצאה לאור קבלת היתר בניה לעותר, עבור חיוב בהיטלי סלילה ופיתוח.

בדחותו את הבקשה קובע בית-המשפט כי:

"28. בנסיבות מצאתי כי אין מנוס מלדחות את הבקשה ולבטל את הצו הארעי.

29. כתב הערבות מנוסח כדלקמן:

'לפי בקשת הכפר הירוק... הרינו ערבים בזה כלפיכם ערבות מלאה ומוחלטת בערך של 345,420 ש"ח להבטחת תשלום מלא של היטלי פיתוח סלילה תיעול ואגרות בניה עם קבלת היתר בני למבנה פנימייה... ערבותנו זו הינה ערבות אוטונומית בלתי-תלויה ואנו נשלם לכם תוך 7 ימים מתאריך קבלת דרישתם הראשונה בכתב.. מבלי שתצטרכו לנמק דרישתם, או לבסס אותה, או לתת לנו כלל הסברים בקשר לכך...' (ההדגשות הוספו - א.ב).

מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, המהווה חיוב עצמאי הניתן למימוש על-ידי המוטב (העיריה) ללא תלות בעסקת היסוד. עקרון עצמאות זה משחרר את העיריה מהצורך לנהל הליכים משפטים בקשר לעסקת היסוד ומאפשר מימוש מהיר ויעיל של כספי הערבות. בהיעדר נסיבות חריגות, לא יתערב בית-המשפט בעקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית (ראה רע"א 25802/13 האחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' החזקות דירות יוקרה בע"מ, פורסם אתר נבו(14.04.2013), פסקאות 7-6 וההפניות שם).

30. למעשה העותר אינו חולק כך שמדובר בערבות אוטונומית, אלא טוען כי כשניתנה הערבות, היה ברור לצדדים שיש מחלוקת על חוקיות החיוב ומשכך יש הצדקה שתעמוד בתוקפה עד הכרעה במחלוקת, ולחילופין טען העותר כי אי-החוקיות בהחלטה מקימה נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעקרון עצמאות הערבות.

31. מהנסיבות בפניי השתכנעתי, כי העיריה ביקשה לבוא לקראת העותר כשהסכימה שיעמיד ערבות בנקאית במקום תשלום במזומן לצורך הוצאת ההיתר (ר' עמ' 1 ש' 12-11 לפרוטוקול), אך אין הכוונה בהכרח להסכמה כי הערבות תעמוד בתוקפה עד לפתרון המחלוקת כפי שטוען העותר.

מנוסח כתב הערבות עולה באופן חד-משמעי, כי עסקינן בערבות אוטונומית. הצדדים לא החריגו את עצמאותה ולא קבעו את פתרון המחלוקת כתנאי לחילוטה. לכאורה נוסח כתב הערבות מדבר בעד עצמו ומאפשר חילוט הערבות ללא תנאי וללא צורך בנימוק. העותר גם לא הציג כל ראיה להסכמה להאריך את הערבות עד הכרעה במחלוקת. לא די בטענה שהעיריה ידעה שהעותר חולק על חוקיות החיוב או בכך שהסכימה לקבל ערבות ולהאריכה מפעם לפעם, בכדי לסתור את לשונה המפורשת של הערבות ולקבוע, כי העיריה הסכימה שהערבות תחולט רק לאחר פתרון המחלוקת.

32. זאת ועוד, אף אם נלך לגישת העותר לפיה הוסכם להאריך את הערבות עד לפתרון המחלוקת, הרי שתנאי משתמע הוא שהעותר יפעל ביעילות ועקביות לפתרון זה. משלא עשה כן, רשאית הרשות לחלט את הערבות ואין מדובר בפעולה שרירותית, בפעולה בחוסר תום-לב, בהתנהגות המונעת משיקולים זרים או כיוצא באלה נסיבות חריגות הנדרשות לשם התערבות בעקרון העצמאות.

33. פסק-הדין בעניין רשות הנמלים אליו הפנה העותר (עת"מ (ב"ש) 269/01 רשות הנמלים והרכבות נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אשדוד, פורסם אתר נבו (23.11.2011)), אין בו כדי להועיל לו. באותו עניין ביקשה רשות הנמלים להפקיד ערבות כנגד קבלת היתר ואילו הוועדה המקומית דחתה את בקשתה על-הסף וטענה כי הדין מחייב תשלום בפועל לצורך קבלת היתר. בית-המשפט המחוזי ב- ב"ש (כ' השופט הנדל) קבע, כי על הרשות היה לשקול את הערובה שהוצעה, כשפרשנות סעיף 145(ד) לחוק התכנון והבניה מאפשרת הפקדת ערבות בנקאית בגובה החיוב כנגד קבלת היתר ויש לראות בהפקדתה ערובה מתאימה על-פי הסעיף.

34. סעיף 145(ד) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע כדלקמן: "אישר מוסד תכנון בקשה להיתר וקויימו התנאים המוקדמים שנקבעו על-ידי מוסד התכנון, לא יעוכב מתן ההיתר אם נתמלאו לגביו כל דרישות החוק והתקנות, ושולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיש לשלמם על-פי כל חיקוק, בגין הנכס שאליו מתייחס ההיתר או ניתנו הערבויות המתאימות להבטחת תשלום כאמור, בכפוף להוראות כל דין...".
האפשרות להחליף את תשלום האגרות וההיטלים בפועל - שהוא הכלל, בערבויות מתאימות לתשלומו - שהוא החריג, הינה סמכות שבשיקול-דעת (ר' עת"מ (חי') 59456-03-11 משאבים מתחדשים בע"מ נ' הוועדה המקומית המשותפת לתכנון ובניה מתחם בז"ן, פורסם אתר נבו (25.09.2011)).

בענייננו, הרשות הפעילה שיקול-דעת והסכימה לקבל מהכפר הירוק ערבות בנקאית כנגד הוצאת היתר ולא דחתה את בקשתו על-הסף. הרשות נתנה לו שהות להסדיר את ענייניו, אלא שלאחר מעל חצי שנה מיום הוצאת ההיתר, משהצדדים לא הגיעו להסכמות והעותר לא פעל בדרכים אחרות לביטול ההיטל, ביקשה העיריה לחלט את הערבות.

לא ניתן לקבוע שמדובר בהחלטה בלתי-סבירה, שרירותית או חסרת תום-לב בנסיבות. העותר קיבל את ההיתר וזכה לכאורה בהטבות על-פיו, וזאת מבלי ששילם את הנדרש ממנו. קבלת ערבות כתחליף לתשלום מיידי אינה תקפה לעולמי עד, ועל העותר שחולק על עצם החיוב לפעול לביטולו באופן שיצדיק את עיכוב התשלום. כזכור, מדובר בכסף שנועד לשמש את הקופה הציבורית למימון פעולות העיריה כש"הסתמכות יתרה על סכומים המופיעים על הנייר תביא לשמרנות יתרה בהוצאות או לתוהו ובוהו תקציבי" (פרשת רשות הנמלים לעיל).
במקרה דנא, על-אף שחלק על עצם החיוב, העותר לא טען שביצע כל פעולה לביטול החיוב לאחר פנייתו למשיבה ביום 20.10.2015. בנסיבות אלו, בקשת העיריה לחילוט הערבות 3 חודשים לאחר פניית העותר אליה הינה בעיני סבירה. אין די בחוסר התשובה של העיריה - שאמנם על פניו אינה התנהלות ראויה מצד רשות מינהלית - בכדי להצדיק את הארכת הערבות מקום בו העותר אינו ממשיך ופועל לביטול החיוב.

35. העותר הפנה לפסק-הדין ב- פש"ר (ת"א) 22650/03 לוי-טילר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א, פ"מ תשס"ג(2), 557 (30.11.2004), אך גם בו אין כדי לתמוך בטענתנו. באותו מקרה נקבע, כי בהתאם לראיות שהוצגו בפני בית-המשפט, הצדדים המתינו להכרעתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים בעניין משה כהן, אשר עסק בסוגיות משפטיות דומות, ותפקידה של הערבות הבנקאית היה הבטחת תשלום מידי היה ולא תצלח העתירה התוקפת את החיוב (כופר חניה). בענייננו, כמפורט לעיל, לא הוכח כי הצדדים המתינו להכרעה כלשהי, אלא להפך - לא היתה פעולה של העותר (כגון פניה לבית-המשפט או למשרד הפנים) אשר המתינה להכרעה.

כמו-כן, בפרשת לוי-טילר נוסח הערבות היה שונה מהנוסח המקובל הקובע שהערבות אוטונומית ופוטר במפורש את מוטב הערבות מכל צורך לנמק ולבסס את דרישתו, ועל-כן נקבע שם כי העיריה לא היתה רשאית לחלט את הערבות כרצונה וללא נימוק. לא כך במקרה דנא, בו קיימת ערבות אוטונומית קלאסית מובהקת לפיה העיריה פטורה מנימוק וביסוס דרישתה.

36. אשר לטענת אי-החוקיות, לא מצאתי שיש בכך כדי להוות נסיבות חריגות כנדרש בפסיקה לחריגה מעקרון הערבות. מדובר למעשה בבחינת סיכויי העתירה, אשר כידוע נבחנים בשלב המקדמי באופן לכאורי בלבד. יובהר כי לאור מעמדה המיוחד של הערבות הבנקאית האוטונומית, החריגים לאוטונומיות של הערבות יופעלו במשורה, כשהמשוכה העומדת בפני העותר גבוהה (ר' ע"א 470/14 תלתן הנדסת מערכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם אתר נבו (22.01.2014)). העותר לא עמד בנטל המוטל עליו.

בפרשת לוי-טילר אליה הפנה עותר, היה ברור וגלוי כי דרישת התשלום מצד העיריה הינה בלתי-חוקית, בעוד במקרה דנא, אי-החוקיות אינה מובהקת והיא נמצאת במחלוקת כנה.
מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי העתירה, בחינה לכאורה של טענות הצדדים מעלה שפעולות העיריה על פניהן בוצעו מכוח חוקי העזר העירוניים, וכי הכפר הירוק קיבל את ההיתר תמורתו נדרש לשלם היטלים כמקובל. טענות היעדר הנימוקים, ביצוע העבודות, ההפליה וההסתמכות מקומן בהליך העיקרי והן אינן מקימות עילה למתן צו זמני שימנע את מימוש הערבות, במיוחד כאשר אין מחלוקת כי קיים הבדל ביו הכפר הירוק ובין המוסדות העירוניים - הבדל שטיבו ומשמעותו דינו להתברר במסגרת העתירה ולא במסגרת צו הביניים.

ודוק: בסעיף 34 לפסק-הדין בענייין לוי-טילר קובעת כב' השופטת אלשיך כי "במקום בו נטושה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בתום-לב אודות שאלת אי-החוקיות, הרי שאין מקום להתערב בעקרון העצמאות, בעיקר אם הוא כולל את התניה הפוטרת את המוטב מנימוק או בסיס דרישתו, זאת עקב מהותה של הערבות כמכשיר המאפשר למוטב לערוך את הבירור המשפטי כאשר הכספים מצויים בכיסו...". דברים אלו יפים לענייננו ואין צורך להוסיף עליהם.

37. אשר למאזן הנוחות לא מצאתי שיש בו כדי להטות את הכף לכיוון העותר. העותר בעצמו טוען כי סכום החיוב דנא אינו סכום גבוה במיוחד (סעיף 10 לבקשה), ומקריאת העתירה עולה כי חששו העיקרי הוא שינוי המדיניות הנטען של העיריה כלפיו, באופן שעלול לגרור חיובים במיליוני ש"ח לאור התהליכים שמקדמת רשות החברות הציבוריות להתרת פעילות עסקית בנכסי העותר.
אמנם, העותר טענה כי על-אף שלא מדובר בחיוב בסכום גבוה מדובר במכה כלכלית קשה עבורו לאור מצבו הפיננסי, יחד-עם-זאת ועם כל הרצון לבוא לקראתו של מוסד חינוכי שאין מחלוקת בדבר תרומתו, טיעון זה משמש לו כחרב פיפיות שכן לא ברור מה יהיו מקורות המימון שלו לפיצוי המשיבה היה ותתקבל בקשתו לצו ביניים אך בסופו-של-יום עתירתו תדחה.

מהעבר השני, העותר אינו מכחיש כי נזקו הנטען מדחיית הבקשה הוא כספי גרידא, וכי לעיריה יכולת כלכלית לפצותו ככל שבסופו-של-יום תתקבל העתירה. אם-כן, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העותר, במיוחד "לאור המדיניות השיפוטית, יש לבכר את האינטרס של מוטב הערבות האוטונומית על פני הפגיעה שעלולה להיגרם לצד לעסקת היסוד" (עניין האחים שגראוי לעיל).

38. אשר לטענתו האחרונה של כל צד בדבר דרך ההתנהלות של משנהו, ראיתי לנכון להעיר כי שני הצדדים לא פעלו כמצופה מהם. מחד, נכון היה, בין היתר, שהכפר הירוק יצרף לעתירה את היתר הבניה המהווה חלק בלתי-נפרד מהבסיס לחיוב וכן יפרוש בפני בית-המשפט את מלוא התמונה באשר לפניותיו הקודמות למשרד הפנים. מאידך, דרך ההצגה של העיריה את פניות העותר למשרד הפנים יצרה רושם על פניה כאילו מדובר בפניה הנוגעת לאותו חיוב, בעוד מדובר בפניות הנוגעות לחיוב אחר, כך גם טענת העיריה כי העותר לא חשף פניות אלו התבררה כלא מדוייקת והדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו דרך ההתנהלות הנטענת של העותר עברה כחוט השני בתגובת העיריה והיוותה טיעון מרכזי מצידה לדחיית הבקשה וחלק מרכזי מתגובתה.

יצויין, כי חובת תום-הלב הדיונית מוטלת על כל המתדיינים - פרטים כציבוריים, ובמיוחד על עותר המגיש בקשה לסעד מן היושר, אך חומרה יתרה יש לייחס להתנהלות דיונית שלא בתום-לב מצד רשות ציבורית (ר' עת"מ (מרכז) 17569-03-13 אדיוסיסטמס בע"מ נ' עיריית הוד השרון, פורסם אתר נבו (13.05.2013)).

סוף דבר
39. הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן מבוטל בזאת. בנסיבות, הן לאור מצבו הכלכלי של העותר והן לאור התנהלותה הדיונית של העיריה, לא מצאתי לחייב בהוצאות."

3. סלילה - חיוב
ב- רע"א 6665/13 {שמעון בוסקילה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא, פורסם באתר נבו (13.10.15)} נדונה בר"ע על פסק-דין מחוזי אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המשיבות על פסק-דין של בית-משפט השלום.

הבקשה עסקה בחיוב המשיבות {ועדה מקומית לתכנון ובניה ועיריה}, בתשלום למבקשים, עקב סלילת כביש בקרבה יתרה לביתם - פחות מ- 3 מ', במקום 12.5 מ', כפי שהוגדר בתכנית.

בפסק-הדין נקבע כי המשיבות אכן בנו את הכביש ללא היתר כנדרש, ובכך יצרו עילות נזיקיות כלפי המבקשים - הפרת חובה חקוקה ומטרד.

אולם, בניגוד לקביעת בית-משפט השלום, בית-המשפט המחוזי קבע שלא הוכח כי המשיבות הפרו הבטחה שלטונית כלפי המבקשים, וכי לא חלה חובה על העיריה להפקיע את הקרקע ולהכריז על הנכס כעל נכס בשימוש חורג.

בנוסף, בית-המשפט המחוזי לא קיבל את גובה הפיצוי שנפסק למבקשים, בסך 1.4 מיליון ש"ח, כאשר בהתאם לדעת הרוב, נקבע פיצוי בסך 200,000 ש"ח, על דרך האומדן.

דעת המיעוט סברה כי נדרש היה להשיב את הדיון לעניין זה לערכאה הדיונית.

הבקשה נדונה כערעור.

בית-המשפט העליון {להלן: "בית-המשפט"} קיבל את הערעור וזאת מאחר ומדובר ברשות מקומית שבנתה את הכביש שלא בהתאם לתכניות המתאר שבתוקף, ללא תכנית מפורטת כפי הדרוש, ובעצם - ללא היתר בניה כדין.

בית-המשפט קבע כי בעשותה כן, ובהתנהלותה שלא בהתאם לכללי המינהל התקין - פגעה הרשות במבקשים שלא כהוגן.

כאמור, במקרה הנדון היה מדובר בבניית כביש בסמוך מאוד לביתם של המבקשים במרחק פחות מ- 3 מ', במקום 12.5 מ', כפי שהוגדר בתכנית.

כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, העוולות שגרמה הרשות למבקשים היו הפרת חובה חקוקה ומטרד וזאת נוכח הסבל שנגרם למבקשים מדי יום מהכביש.

בית-המשפט קבע כי עוולת המטרד היא עילה מתמשכת מאז נבנה הכביש וכי הסעד הנגזר מכך הוא פיצוי כספי בגין העוולות שהוכחו.

במחלוקת שנפלה בין חברי ההרכב בבית-המשפט המחוזי, בית-המשפט העדיף את עמדת הרוב לפיה יש לפסוק פיצוי על דרך האומדנא.

בית-המשפט העליון סבר כי בית-המשפט המחוזי לא היטיב עם המבקשים ועל-כן העמיד את הפיצוי על דרך האומדן על-סך של 350,000 ש"ח.

בכדי לצלוח את המשוכה הדיונית של גלגול שלישי ולהבהרת הטעם להגדלת סכום הפיצוי בית-המשפט הדגיש את ההיבט הציבורי של המקרה לצד מאפייניו הקשים והמיוחדים של תיק זה מבחינת המבקשים.

בית-המשפט סבר כי העובדה כי רשות מקומית צריכה לעמוד בנורמת התנהגות מוגברת, יחד עם חומרת המעשים שנעשו במקרה דנא, דורשות מתן דגש והבהרת מחיר אי-החוקיות המלא לרשות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

היטלים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965