האם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, ולתת סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם?

סעיף 2 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993-תשנ"ג קובע כדלקמן:

"2. כללים לחישוב שטח נכס
(א) חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים; הארנונה הכללית אשר תוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע.
(ב) יראו לצורך הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 1993 את סך כל שטחו של נכס כסך כל השטח כפי שחושב לצורך הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 1992.
(ג) על-אף האמור בתקנת-משנה (ב) יתוסף לשטחו של בניין לצורך הטלת ארנונה כללית כל שטח אשר ניתוסף לו בפועל כתוצאה מבניה במהלך תקופת השימוש בנכס."

סעיף 5 לפרק המבוא שבצו הארנונה של עיריית הרצליה לשנת 2011 קובע:

"כל חלק של מטר מרובע ייחשב לצורך המס כמטר מרובע שלם."

ב- ת"צ (ת"א) 23030-10-11 {פסיפיק מערכות מחשב (1995) בע"מ נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר נבו (02.03.14)} נדונה סוגיה בה בית-המשפט התבקש לאשר את התובענה דנן כתובענה ייצוגית, ולתת סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה, לכל הנישומים בהרצליה, אשר שטח נכסיהם אינו מסתיים במ"ר שלם.

המבקשת טענה כי אין להטיל חיוב בארנונה אלא על יחידת חיוב אשר התגבשה לכדי מטר רבוע שלם. המחוקק, קבע כי הטלת המס תבוצע רק על יחידות שטח שלמות: "לכל מטר רבוע...לכל דונם...".

המבקשת טענה כי הקביעה המשפטית לפיה ניתן לחייב בסנטימטרים רבועים, רלוונטית רק במקום בו שיטה זו היתה נהוגה בפועל לגבי כל התושבים, אחרת עומדת לחברי הקבוצה {אותם 50% מהתושבים שמהם גבתה ארנונה עבור סמ"ר באופן שרירותי} טענה ברורה של אפליה וחוסר שוויון.

הסיבה אשר לשמה נולדה נוסחת ה"עיגול", נעוצה בעובדה כי לא ניתן לחייב בתשלום עבור סמ"ר ככלל ומכאן מקור ה"פטור" שניתן לנכסים ששטחם מתחת ל- 0.5 מ"ר.

נוסחת ה"עיגול" הוסיפה למשיבה יחידות שטח שלא ניתן היה לגבות עבורו ארנונה על-ידי הוספת שטחים שלא קיימים לאותם חלקי המ"ר, עד שישלימו לכדי יחידת שטח שלמה של מ"ר אחד.

המשיבה טענה כי בהתאם לסעיף 5 לפרק המבוא שבצו הארנונה של עיריית הרצליה לשנת 2011, המשיבה פעלה במשך עשרות בשנים בדרך פעולה שבה נהגה לעגל את שטחי הנכסים לצורך חיובם בארנונה כלפי מעלה או כלפי מטה, כך שכל חלק של שטח הקטן ממ"ר אחד ואשר שווה ל- 0.5 מ"ר ומעלה - עוגל כלפי מעלה, בעוד שכל חלק של שטח הקטן ממ"ר וקטן גם מ-0.5 מ"ר עוגל - כלפי מטה.

המשיבה התנגדה לטענה אותה העלתה המבקשת אשר ביקשה כי שיטת החישוב תהיה כזו אשר לפיה יעוגל כל חלק של מ"ר כלפי מטה, כאשר טענה המשיבה כי השיטה דנן הינה בלתי-חוקית ו/או סבירה.

תוצאת שיטת העיגול כלפי מטה גורסת מתן פטור גורף באופן שרירותי, לחלק משטח ששימושו זהה לשימוש יתרת השטח המחוייב בארנונה מבלי שתהיה תכלית כלשהיא למתן פטור דנן.

בית-המשפט קבע כי על-פי תקנות ההסדרים ניתן לחייב נכס בתשלום ארנונה על חלקי מטר ואין ביחידת המידה "מטר מרובע" כדי להגביל את החיוב למטרים שלמים.

עם-זאת, על-פי לשון צו הארנונה הספציפי של המשיבה לא ניתן לחייב לפי חלקי מטר כי אם רק במטרים שלמים. שכן נוסח הצו קובע שכל חלק של מטר יחושב לצורך המס כמטר מרובע שלם. דהיינו, כל חלק של מטר מרובע יעוגל כלפי מעלה ויחשב כמטר מרובע שלם. שיטת חישוב שהיא בעליל מקפחת את התושבים ופוגעת שלא כדין בקניינם.

בית-המשפט קבע כי יש ממש בטענת המבקשת ולפיה, המשיבה איננה יכולה לחדול באופן שהיא תעגל כל שטח של 0.5 מ"ר ומעלה כלפי מעלה וכל שטח שהינו קטן מ- 0.5 מ"ר כלפי מטה, שכן שיטת חישוב ועיגול זו איננה מתיישבת עם צו הארנונה שלה. התוצאה מכך היא כי הודעת החדילה שהגישה המשיבה איננה חדילה כדין.

הכלל הינו שכאשר רשות ציבורית גובה מנישומים כספים שלא כדין, חלה עליה חובה להשיב כספים אלו
ב- ת"צ (ת"א) 9314-09-11 {אמיר עבדו - משתלת הכפר החדשה בע"מ נ' עיריית רמת גן, פורסם באתר נבו (11.06.15)} נדונה בקשה לאישור תביעה ייצוגית להשבת תשלומי ריבית פיגורים ששולמו על-ידי הנישום בגין איחור בתשלום חובה, כאשר בדיעבד הסתבר כי תשלום החובה הוטל שלא כדין. המחלוקת היתה בנוגע להסדר החוקי החל על החזר ריבית הפיגורים ומהו שיעור ההחזר.

המשיבה טענה כי יש לדחות את בקשת האישור שכן לא השתכלל רכיב ה"גביה שלא כדין", שהוא רכיב הכרחי לצורך אישור תביעה ייצוגית נגד רשות מכוח פריט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.

המשיבה טענה כי את הרכיב הזה יש להוכיח - הן ביחס למבקש האישור והן ביחס לכל חברי הקבוצה. בקשת האישור נוסחה בצורה עמומה, כאשר לא היה ברור האם מדובר בה רק על מקרה בו ריבית הפיגורים שולמה בפועל, או גם על מקרה בו הריבית חוייבה אך לא נגבתה בפועל.

לאחר הדיון בבית-המשפט העליון {עע"מ 5281/13 אמיר עבדו - משתלת הכפר החדשה בע"מ נ' עיריית רמת גן, פורסם באתר נבו (29.10.14)} הבהירה המבקשת כי הבקשה התייחסה רק למקרה בו רכיב ריבית הפיגורים הוטל ונגבה בפועל, וכאשר החיוב עיקרי בארנונה כללית בגינו הוטל רכיב ריבית הפיגורים בוטל או שונה.

בית-המשפט לעניינים מינהליים אישר את התביעה ופסק כי בהתאם להלכה, הכלל הינו שכאשר רשות ציבורית גובה מנישומים כספים שלא כדין, חלה עליה חובה להשיב כספים אלו.

בית-המשפט לעניינים מינהליים קבע כי ככלל, יש לנסות לפרש את הדין באופן שיצמצם את המקרים בהם לא תינתן לנישום השבה מלאה של הסכומים שהוא שילם שלא כדין.

בית-המשפט לעניינים מינהליים קבע כי מסקנה לפיה נישום שילם כספים שלא כדין, ונשללה ממנו האפשרות לקבל השבה של הסכומים הללו, גם כאשר לא התקיימה כל מחלוקת כי מדובר בגביה שלא כדין - היא מסקנה בעייתית שיש להשתדל להימנע ממנה.

אשר-על-כן, בית-המשפט לעניינים מינהליים קבע כי יש לפרש את סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות, שעניינו החזר תשלומי יתר, כחל על קרן החוב בלבד.

על ריבית הפיגורים שנגבתה שלא כדין, יחול הדין הכללי וההשבה היא של מלוא סכום הריבית ששולם.

עוד קבע בית-המשפט לעניינים מינהליים, כי מאחר שהמשיבה לא כפרה בכך שהיא לא השיבה לנישומים ששילמו ריבית פיגורים בגין חיוב שגוי שהוטלה עליהם - את מלוא שיעור ריבית הפיגורים ששילמו, יש לאשר את התובענה הייצוגית בעילה זו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, ולתת סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם?