botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל

הפרקים שבספר:

חוק העזר - אבחנה בין כמויות אשפה בסיסיות אשר העיריה מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה ובין כמויות אשפה חריגות אשר נדרש מימון נוסף לשם פינויין

ב- בר"מ 4091/15 {עיריית נצרת עילית נ' אבי סופר בע"מ, פורסם באתר נבו (20.08.15)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה נגד המבקשת {להלן: "העיריה"}, בה טענה המבקשת כנגד חוקיות אגרת פינוי האשפה שגבתה המבקשת מכוח חוק העזר לנצרת עילית (שמירת איכות הסביבה), התשס"א-2001 (להלן: "חוק העזר"}.

בית-המשפט קמא עמד על כך שבפסק-הדין שניתן ב- בג"צ 1756/10 {עיריית חולון נ' שר הפנים, פורסם באתר נבו (02.01.13) (להלן: "עניין עיריית חולון")} נקבע כי רשות מקומית רשאית לגבות אגרה מיוחדת בעבור פינוי פסולת שמייצרים מפעלים בתחומה רק בתנאי שהפסולת שבגין פינויה נגבית האגרה קשורה בתהליכי הייצור של המפעל וחורגת מכמות האשפה הבסיסית שהרשות מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה.

במקרה דנן, כך קבע בית-המשפט קמא, חוק העזר אינו עורך כל אבחנה בין כמויות אשפה בסיסיות אשר העיריה מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה ובין כמויות אשפה חריגות אשר נדרש מימון נוסף לשם פינויין, ומחייב את כל המפעלים בנצרת עילית לשלם אגרה בעבור פינוי של כל ליטר אשפה המיוצר על ידם.

עוד קבע בית-המשפט קמא כי גם לפני שניתן פסק-הדין בעניין עיריית חולון לא היתה העיריה, לכאורה, רשאית לגבות אגרה בעבור פינוי אשפה אותה היתה מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה.

עוד קבע בית-המשפט קמא כי העובדה שמשרד הפנים לא קבע אמות-מידה מנחות בנושא אגרת פינוי אשפה אין משמעותה שהעיריה היתה פטורה מחובתה לספק לבעלי עסקים ומפעלים בעיר שירותי פינוי אשפה בסיסיים בתמורה למיסי הארנונה המשולמים על ידם או שהיתה רשאית לגבות מהם אגרה בעבור כל ליטר אשפה שייצרו.
המבקשת טענה כי לבירור שאלה זו חשיבות מכרעת בעניין הנדון שכן אם אכן יקבע כי אגרת פינוי האשפה מממנת רק חלק מעלויות פינוי הפסולת התעשייתית בעיר משמעות הדבר היא שחלק מעלויות פינויה של פסולת זו ממומנות באמצעות מיסי הארנונה, ומכאן שטענת המשיבה לפיה העיריה מחייבת מפעלים בתשלום אגרה בעבור פינוי של כל ליטר אשפה המיוצרת על ידם אינה נכונה.

המשיבה טענה כי אין ממש בטענת העיריה לפיה בקבוצת התובעים נכללים גם מפעלים שלא שילמו אגרת פינוי אשפה שכן בהגדרת הקבוצה נקבע מפורשות כי היא כוללת רק מפעלים שנגבתה מהם אגרת פינוי אשפה בפועל.

עוד הוסיפה המשיבה את טענת העיריה לפיה ההלכה שנפסקה בעניין עיריית חולון אינה חלה על חוקי עזר שתוקנו לפני מתן פסק-הדין. בהקשר זה טענה המשיבה כי חובתה של רשות מקומית לספק שירותי פינוי אשפה בתמורה לתשלום מיסי הארנונה נקבעה בפסיקה לפני שניתן פסק-הדין בעניין עיריית חולון {עת"מ (חי') 7784-04-09 קריון - מרכז קניות בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק, פורסם באתר נבו (28.06.09)} ומכאן שמלכתחילה לא היתה העיריה רשאית לחייב מפעלים בתחומה לשלם אגרה בעבור פינוי כמויות פסולת רגילות.

ביום 17.07.14 הגישה המשיבה נגד העיריה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי אגרת פינוי האשפה נגבית על ידה שלא כדין, וזאת משום שאגרה זו מוטלת באופן גורף על כלל בעלי העסקים בעיר ללא קשר לכמות וסוג האשפה אותה הם מייצרים ומחייבת אותם לשלם גם בעבור פינוי אשפה "בסיסי" הממומן באמצעות מיסי הארנונה.

בית-המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית נצרת עילית, בה טענה המשיבה כנגד חוקיות אגרת פינוי האשפה שגבתה העיריה מכוח חוק העזר לנצרת עילית (שמירת איכות הסביבה), התשס"א-2001, מבלי שקבעה בחוק העזר קריטריונים אשר יבטיחו כי אגרה זו תיגבה רק ממפעלים המייצרים כמויות אשפה חריגות ורק בעבור פינוי כמויות חריגות של אשפה כאמור.