הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הרשות המקומית והאזרח - מהות ותוכן
- נורמות ההתנהגות הנדרשות מן הרשות המקומית
- ההבטחה השלטונית-מינהלית
- פרשנות צו ארנונה
- ארנונה - נישום - נכסים וסיווג - מבוא
- החייב בתשלום ארנונה - "בעל" ו/ או "מחזיק"
- הנכס - סיווגו לצורכי תשלום הארנונה
- "נכסים" הגדרה וסיווג
- פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938
- ארנונה - פטורים והנחות - כללי
- ממשלה ואנשים המחזיקים בקרקע מטעם הממשלה יהיו פטורים ממס - סעיף 3 לפקודה
- מוסד חינוך (סעיף 4(א)(2)(ד) ו- 5(ג)(ה)(3) לפקודת הפטורים)
- מוסד מתנדב (סעיף 5י לפקודת הפטור)
- פטור מתשלום ארנונה עבור שטח "מעון היום" לקשישים - סעיף 5ג4 לפקודת הפטורים
- יישוב שיתופי - סעיף 5(ח) לפקודה
- גני ילדים - סעיף 5(ה)(3)
- מוסדות דת - בתי תפילה, ישיבה (סעיף 5גה לפקודת הפטור)
- בית אבות
- דוגמאות ותקדימים
- סעיף 330 לפקודת העיריות - נכסים ניזוקים
- הנחות ומחיקת חוב
- פטורים והנחות מכוח חקיקה מיוחדת - תאגידים סטטוטוריים
- הטלת ארנונה
- הודעת השומה
- חישוב הארנונה
- חיוב בעלי שליטה
- אגרות היטלים ותשתיות
- הדין
- הסמכה לגביית היטלים
- מימון התשתיות - השיטות השונות
- פינוי אשפה ופסולת - סמכות העיריה לחייב בעלי עסקים בפינוי עצמי
- חוק תאגידי ביוב ומים, התשס"א-2001
- היטלים מכוח חוקי העזר
- היטלים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
- היטל השבחה
- גביית הארנונה והיטלים -הליכים - מבוא
- דרכי התקיפה של החלטות מינהליות -"תקיפה ישירה" ו-"תקיפה עקיפה"
- איזון בין הסמכויות השונות
- סמכויות הגביה - הדין - סעיף 304 לפקודת העיריות (נוסח חדש)
- דרכי הגביה
- הליך הגביה המינהלי והשפעתו על הליך הגביה המשפטי
- פקודת המיסים (גביה) והאכרזות
- תביעה אזרחית - שיפוטית
- תביעת הרשות המקומית - "תביעה ממוכנת" ו- "תובענה אלקטרונית"
- תביעת הרשות המקומית בסדר דין מהיר
- תביעת הרשות המקומית בהליך ישיר באמצעות ההוצאה לפועל
- בתי-המשפט לעניינים מקומיים
- השגה, ערעור על חיוב בתשלום הארנונה - מבוא
- הדין - חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 והתקנות
- ערר על החלטת הרשות - הליך ייחודי - נושאים ספציפיים כמיצוות החוק ותקנות הערר
- השגה על קביעת ארנונה כללית - שני מסלולים
- סמכויות ועדת ערר מול סמכויות בתי-המשפט לערכותיהם
- סמכות והתנהלות ועדת הערר
- ביקור במקום של ועדת ערר
- החלטת ועדת הערר שניתנה בטרם הושלם הדיון בפני הוועדה המקומית - העתירה התקבלה
- תגובת מנהל הארנונה להשגות - נטל ההוכחה של מסירת השגה למנהל מוטלת על המשיג על חיובי הארנונה
- הגשת ערר בחלוף למעלה משנתיים מאז פנייתו הראשונה לעיריה - הבקשה נדחתה
- האם נציגות בית המשותף רשאית לייצג את מחזיקי השטחים בבניין בכל הנוגע לחיובם בארנונה?
- תוקף מינוייהם של חברי ועדת הערר - סמכות ועדת הערר לדון בטענה לפגיעה בהנאה מהדירות עקב בניית בית-אבות בסמוך אליהן - בקשת רשות הערעור נדחתה
- השגות לוועדת הערר בשפה הערבית - הבקשה נדחתה
- פגיעה בזכויות דיוניות
- מכתבים לרשות כהשגה
- אי-מיצוי הליכי הערר הקבועים בחוק
- בחלוף המועד להגשת השגה, הפך חיוב הארנונה לחוב שאינו במחלוקת - הערעור נדחה
- אמות-המידה למתן רשות ערעור
- קיפוח הזכות לטעון
- טענות נגד עצם חוקיות צו הארנונה יידונו בפני בית-המשפט המחוזי
- החלטת ועדת ערר שניתנה בשיהוי ניכר
- הליכי גביה מינהליים ביחס לחובות ארנונה ומים שלא שולמו במשך שנים - המשיבים נכנסו בנעלי המורישות - הערעור התקבל
- פקיעת תוקף המינוי של חברי הוועדה
- הליכי השגה, ערר וסילוק על-הסף
- משעותרת בחרה לברר את השגותיה בדרך של עתירה מינהלית ולא בדרך של השגה, או ערר, ולכן עתירתה נדחתה
- המקרים בהם תינתן רשות לערער על החלטת ביניים, אם בכלל, הם מקרים חריגים - הערעור נמחק
- טענת "איני מחזיק" - בערר מינהלי
- חיוב בארנונה בגין חניות של נכס עסקי
- בעוד למערער יש שליטה, גישה נוחה ושימוש במרפסת, לדיירים האחרים אין גישה נוחה למרפסת, וממילא הם אינם משתמשים במרפסת - הערעור נדחה
- חוות החיות שהוקמה במשק החקלאי, נוהלה תחת שם עסקו של המערער כדי להימנע מתשלום דמי ארנונה - בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס - הערעור נדחה
- השגות למנהל הארנונה על חיובי הארנונה - הבקשה נדחתה
- העיריה הטילה על המשיבה חוב ארנונה, למרות שידעה, כי היא אינה המחזיקה בנכס - הבקשה נדחתה
- לא נמצאו טעמים חריגים שיצדיקו את סתירת החזקה השוללת תחולה למפרע של חיובי הארנונה - הערעור התקבל
- חיוב שטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג" - אופי השימוש בשטח לצורך סיווגו - הערעור נדחה
- סיווגו של נכס {מרתף המשמש כמחסן} שלא פורט ולא סווג בצו הארנונה - הערעור התקבל
- טענות עובדתיות המצויות בסמכות ועדת הערר - העתירה נדחתה
- סיווגו של נכס ריק לצרכי ארנונה - מבחן "השימוש האפשרי החוקי" - האם הייעוד התכנוני לצרכי סיווג נכס ריק לארנונה הינו על-פי ההיתר או על-פי התב"ע - הערעור התקבל בחלקו
- "מבחן אובייקטיבי" אל מול "מבחן כלכלי" בבחינה האם הנכס הרוס או ראוי למגורים - הערעור התקבל
- אמת-המידה לחיוב נכס ריק בארנונה היא השימוש החוקי המותר באותו נכס - הערעור התקבל
- הערר לא הוגש במועד הקבוע בחוק, ולכן רשאית היתה העיריה לנקוט בהליכי גביה מינהליים - העתירה נדחתה
- ערכאת הערעור לא חלקה על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר - הערעור נדחה
- מועדים להגשת ההשגה
- שיהוי סובייקטיבי אינו מחייב דחיית בקשה
- חוסר מעש של המבקש להשיג
- בתי-משפט מינהליים - מבוא
- הסמכות המקומית והעניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים
- העברת דיון בעתירה מינהלית
- עילות, סמכויות וסעדים
- סדרי הדין בבתי-המשפט המינהליים
- הרשות המקומית והאזרח במישור העתירה המינהלית
- תביעות ייצוגיות - מבוא
- עילת התביעה של השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין
- האם תוקפו של אישור להעלאת תעריפי הארנונה מוגבל לאותה שנת הכספים שלה הוא ניתן?
- האם חייבה המשיבה נישומים בתשלומי ארנונה בתעריף העולה על התעריף המירבי על מחזיקי "קרקע תפוסה"?
- האם יש לפסוק גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו במסגרת תובענה ייצוגית להשבת חיובי ריבית פיגורים בתשלומי הארנונה לאחר שהמבקשת הגישה הודעת חדילה?
- האם התקיימה הצדקה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית בגין חוקיות תעריף הארנונה שגבתה המשיבה?
- האם יש לעכב ביצוע פסק-דין בגדרו התקבלו תביעות במספר תובענות ייצוגיות נגד המבקשת שעניינן נגע בחישוב ההנחה מארנונה לה היו זכאים סוגים שונים של מחזיקי דירות כאשר נקבע כי על המבקשת להשיב את הפרשי הארנונה שנגבו ביתר?
- התנאים לקיום דיון נוסף לעניין אישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה?
- האם השיטה בה קבעה העיריה את חבותם של מחזיקי נכסים עסקיים קטנים בארנונה חוקית, על-מנת לבסס אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תוכרע לטובת קבוצת התובעים המיוצגת?
- התעלמות מהטבת הארנונה המגיעה למבקשים - אזרחים ותיקים?
- תשלום בפיגור והוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכומים ששולמו
- החזרת תשלומי חובה שנגבו ביתר
- גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים
- קבלת הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק
- חוק העזר - אבחנה בין כמויות אשפה בסיסיות אשר העיריה מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה ובין כמויות אשפה חריגות אשר נדרש מימון נוסף לשם פינויין
- האם ההנחה {הנחה בארנונה לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה} צריכה להינתן באופן אוטומטי, או שמא יש תנאים שצריך הזכאי לקיים לפני קבלת ההנחה?
- גמול ושכר-טרחה
- גביה משטחים משותפים
- סיווג מכוני קוסמטיקה, מכונים לטיפוח הציפורניים ומכוני קעקועים לצורכי ארנונה
- סיווג לא נכון של נכסים
- עיגול שטחים
- תשלום שגבתה המשיבה אשר כונה "אגרת אשפה" איננו כזה, כי אם תשלום קבוע שיש לו סממנים מובהקים של מס {או של ארנונה} ולא של אגרה
- האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גביית ארנונה שלא כדין?
- גביה רטרואקטיבית
- האם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, ולתת סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם?
- עקרונות כלליים
- עקרונות יסוד לסעד הזמני לסוגיו השונים
- מקבץ דוגמאות
- עילות הגנה ותביעה - התיישנות
- השבת תשלומי ארנונה
- טענת התרשלות של הרשות המקומית
- טענת מניעות והשתק
- החזקת כספי ארנונה שיש להשיבם
- הרשות גבתה חוב ארנונה שלא כדין - התביעה התקבלה
- חיוב וגביית דמי ארנונה שלא כדין - התביעה נדחתה
- הנישום לא החזיק בנכס
- טענת הסתמכות המבוססת על אי-גביית ארנונה - הבקשה נדחתה
- הסכמה על הסיווג
- העדר אישור השר
- הגנת העיריה - "הגנת תקציב", "טענת שיהוי"
תשלום שגבתה המשיבה אשר כונה "אגרת אשפה" איננו כזה, כי אם תשלום קבוע שיש לו סממנים מובהקים של מס {או של ארנונה} ולא של אגרה
ב- ת"מ (חי') 580-09-09 {חזות בת שבע נ' עיריית קריית מוצקין, פורסם באתר נבו (21.08.11)} נדונה בקשה לאישור תובענה כייצוגית.עניינה של התביעה היתה השבת סכומים שהמשיבה גבתה מתושביה בתורת "אגרת אשפה" ו"כיבוי אש" בצו המיסים לשנת הכספים 2009.
המבקשת טענה כי שסכומים אלה, אף שכונו "אגרה", אינם אלא תשלומי ארנונה בעלי אופי של תשלומי מס, שהולבשו במחלצות של תשלומי אגרה, וכי אין כל סמכות חוקית המאפשרת למשיבה לגבות תשלומים אלה, ומכאן התביעה להשבתם.
המבקשת טענה שתשלומי ארנונה הם בעלי אופי של תשלומי מס, והכללת התשלומים הקרויים "אגרת אשפה" בצו המיסים הופכת גם אותם לתשלומי מס, ואת זאת, כך הטענה, אין המשיבה מוסמכת לעשות.
המבקשת טענה גם כי באופן דומה לכך, גם את התשלום הקרוי "כיבוי אש" יכולה המשיבה לגבות רק מכוח תקנות שירותי כבאות (תשלומים בעד שירותים), התשל"ה-1975, או כתוספת מיוחדת לארנונה מכוח ההסמכה המצויה בחוק שירותי כבאות, התשי"ט-1959, המסמיך רשות מקומית להטיל מעת לעת תוספת לארנונה או ארנונה מיוחדת לצורך כיסוי הוצאותיה של הרשות בקשר עם שירותי כבאות, בין שאלה ניתנים על ידה במישרין ובין מכוח היותה חברה באיגוד ערים לשירותי כבאות.
המבקשת טענה כי התשלום הקרוי "כיבוי אש" לא יכול להיחשב תוספת לארנונה, מפני שהחוק המסמיך את הטלתה של ארנונה, הלא הוא חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, מורה בסעיף 8א שלו שהארנונה הכללית שתוטל מדי שנת כספים תחושב על-פי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס.
המשיבה טענה שיש לדחות את הבקשה מפני שהיא אינה עומדת בתנאים לאישור התובענה כייצוגית כמפורט בסעיף 4(א)(1) ובסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
המשיבה טענה כי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות דורש קיומה של עילת תביעה אישית וטענות המבקשת לא גילו עילה כזו.
המשיבה טענה גם כי שאר התנאים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות לא התקיימו בעניין זה, בעיקר מפני שהסיכוי שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה אינו רב, וכן מפני שהמבקשת אינה מייצגת הולמת.
בית-המשפט לעניינים מינהליים אישר את התביעה הייצוגית בחלקה ופסק כי המשיבה גבתה מתושביה תשלום המכונה "אגרת אשפה".
בית-המשפט קבע כי לכאורה, התשלום שגבתה המשיבה והמכונה "אגרת אשפה" איננו כזה, כי אם תשלום קבוע שיש לו סממנים מובהקים של מס {או של ארנונה} ולא של אגרה.
בית-המשפט קבע כי פרט לטענה שהמשיבה הוסמכה בחוק העזר לקריית מוצקין (פינוי אשפה, פסולת וזבל), התשמ"ט-1988 {להלן: "חוק העזר"} לגבות את אגרת האשפה מדי שנה, אין טענה היכולה להצדיק את גביית התשלום באופן זה.
המשיבה גם לא יכולה להצביע על השירות הניתן על ידה בתמורה לתשלום המכונה "אגרה".
בית-המשפט מצא כי התשלום הוא חלק בלתי-נפרד מתקציב המשיבה, וככזה הוא אינו יכול להיות בעל אופי של אגרה כי אם חלק מתשלום הארנונה.
המשיבה אינה יכולה להסתייע בסמכותה לגבות את "אגרת האשפה" מכוח חוק העזר, כדי לממן חלק מתקציבה שאותו עליה לממן באמצעות תשלומי ארנונה.
בית-המשפט קבע כי העובדה שחוק העזר הסמיך את המשיבה לגבות תשלום אגרה על בסיס שנתי, אינה מרפאת את הפגם שבגביה זו, שכן חוק עזר הוא מעשה מינהלי וככזה הוא נתון לביקורת שיפוטית, ובמיוחד כאשר המשיבה אינה יכולה להצביע על קשר כלשהו בין התשלום לבין המטרה שלשמה הוא נגבה, כאמור בסעיף 2(א) לחוק העזר.
בית-המשפט פסק כי לאור האמור, טענת המבקשת שנפל פגם חוקי בגביית "אגרת האשפה" נמצאה מוצדקת במידה המאפשרת קביעה שיש בידי המבקשת עילת תביעה אישית היכולה להתאשר כתובענה ייצוגית.
בית-המשפט קבע כי המבקשת עמדה בחובת הראיה לפיה יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.
מאידך, קבע בית-המשפט כי גביית תשלום "כיבוי אש" נעשית מכוח סעיף 16(א) לחוק שירותי כבאות, התשי"ט-1959. חוק זה הוא חקיקה ראשית, וכאשר נקבע בו שהרשות המקומית יכולה להטיל תוספת לארנונה או ארנונה מיוחדת על-מנת לממן שירותי כבאות, וכאשר את זאת עשתה המשיבה, לא ניתן לומר שהיא פעלה בחוסר סמכות או שלא כדין.
בית-המשפט הבהיר כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה ועניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום-לב. לאור האמור, בית-המשפט קבע כי יש לאשר את התובענה כייצוגית ככל שהיא נוגעת לתשלום "אגרת אשפה".
יחד-עם-זאת, לאור הפגיעה הצפויה לציבור תושבי המשיבה אם תתקבל הבקשה, ומאחר שהתובענה הוגשה בשנת 2009, בית-המשפט קבע כי יש לאשר את תובענת ההשבה רק ביחס לשנים 2009 ואילך, כאשר בכל הנוגע לתשלום שנגבה בגין "כיבוי אש" החליט לדחות בית-המשפט את הבקשה.