התנאים לקיום דיון נוסף לעניין אישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה?

ב- דנ"מ 4469/15 {אריה יהודה גואטה נ' עיריית תל-אביב-יפו - השירות המשפטי, פורסם באתר נבו (19.11.15)} נדונה בקשה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית-משפט זה במסגרתו נדחה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בו נדחו תביעת המבקש ובקשתו לאישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה. באותה תביעה טען המבקש כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה.

המבקש טען כי הטבלה העתידית הותקנה בעקבות המלצותיה של ועדה מקצועית אותה מינה שר הפנים {משרד הפנים הוועדה לבחינת הנחות ופטורין בארנונה על-פי תקנות והסדרים במשק המדינה התשנ"ג-1993, ועל-פי פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פטורין), 1938 והעדכונים שחלו בתקנות ובפקודה (2011) (להלן: "ועדת קהת"}.

המבקש סבר כי פסק-הדין בערעור סיכל את כוונתו זו של שר הפנים, שהוא בעל הסמכות הבלעדית בעניין זה.

המבקש טען כי פסק-הדין התעלם גם מהחשיבות שיוחסה לכך שטבלת ההנחות נסמכה על המלצותיה של ועדה מקצועית שהקים שר הפנים {בג"צ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3), 673 (2001) (להלן: "עניין יקותיאלי"}.

בנוסף, טען המבקש כי פסק-הדין סותר את ההלכה הקיימת שלפיה, בראייתו, ההנחה בארנונה נקבעת לפי הטבלה העתידית בלבד. זאת, הוא למד מהערה בעניין יקותיאלי, שלפיה תקנה 2(8) לתקנות והסדרים במשק המדינה התשנ"ג-1993, עניינה בהנחות הניתנות על-פי טבלאות הבאות בתוספת הראשונה לתקנות (תוספת אשר הוחלפה מדי שנה בשנה {שם, בעמ' 708)}.

עוד טען המבקש כי אין כל קשר בין השיקול של ודאות מבחינת הרשות המקומית לבין הבחירה בטבלה העתידית, שכן בעת קבלת ההחלטה בעניין זה אין הרשות יודעת כמה הנחה תתבקש ולאילו אחוזי הנחה יהיו זכאים התושבים.

המבקש הדגיש כי הרשות אינה מוסמכת לבחור בטבלה שאינה מעודכנת, משיקולי ודאות תקציבית והעיר כי ועדת קהת הביאה בחשבון את האפשרות שאימוץ הטבלה העתידית יגרום לבעיה תקציבית ואף הציעה פתרונות לכך.

בנוגע לתושבי הרשות המקומית, המבקש טען, כי אלה ודאי יברכו על חוסר הוודאות משום שכל סטיה בטבלה המעודכנת יכולה להיות אך לטובתם, שכן, כאמור, הטבלה מתעדכנת בהתאם לעליית יוקר המחיה.

לבסוף, טען המבקש כי פסק-הדין חתר תחת התכלית של סיוע לשכבות המצוקה והזהיר כי עלולות להיות לו השפעות רוחב קשות ביותר עליהן.

הוא הסביר כי ההכנסה החודשית הממוצעת בטבלת ההנחות מחושבת לפי שלושת החודשים האחרונים של השנה החולפת {כלומר, מדובר בהכנסה העדכנית של התושב}.

לעומת-זאת, הטבלה הקיימת כוללת נתונים לא מעודכנים של הכנסה חודשית ממוצעת. כפועל יוצא מכך, נגרם עוול לשכבות החלשות, שחלקן נפלטות מרשימת הזכאים להנחות. כך, לדברי המבקש, הוא עצמו היה זכאי בשנת 2012 ל- 70% הנחה בארנונה לפי הטבלה המעודכנת, בעוד שלפי הטבלה העדכנית אין הוא זכאי להנחה.

המשיבה התנגדה לבקשה, כאשר לטענתה, בפסק-הדין בערעור לא נקבעה הלכה חדשה, ולא היה בו משום חידוש והוא לא סתר הלכה קודמת של בית-משפט זה.

המשיבה טענה כי פסק-הדין עסק באימוץ טבלת ההנחה ויישומה על-ידי המשיבה בלבד, וגם המבקש הסכים שהרשות המקומית כלל לא חייבת לתת הנחה בארנונה.

המשיבה טענה כי בבקשה לא פורט כל נימוק לקיום דיון נוסף בתיק, והבקשה כללה רק נימוקים שעלו בערעור ונדחו, נימוקים שלא הצדיקו קיום דיון נוסף בפסק-הדין.

בתגובה לתשובת המשיבה, חזר המבקש על עיקר טענותיו שנזכרו בבקשה.

המבקש הוסיף כי פסק-הדין בערעור אפשר לרשויות המקומיות לעקוף את הטבלה העתידית ולא עלה בקנה אחד עם כוונת המחוקק שהעניק לשר הפנים סמכות בלעדית לקבוע מדי שנה טבלה עם קריטריונים אחידים ושווים לכל המדינה.

המבקש טען כי פסק-הדין התערב בקריטריונים האחידים שקבע שר הפנים בטבלה העתידית ופגע בעיקרון השוויון. בכך, לטעמו, חתר פסק-הדין תחת קריאתו החוזרת ונשנית של בית-משפט זה כי המחוקק ינקוט הליכי האחדה בדיני הארנונה.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה בקבעו כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים לקיום דיון נוסף, הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט.

כידוע, דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן אשר בית-המשפט יידרש אליו רק מקום שבהלכה שנפסקה יש חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים במיוחד. תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנא. לא עלה בידי המבקש לבסס, ולוּ באופן דחוק, את טענתו כי פסק-הדין בערעור סותר הלכה קיימת.

בית-המשפט הבהיר כי בתוספת הראשונה לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) מצויה טבלה בה פורטו שיעורי ההנחות המרביים בארנונה אותם רשאית הרשות המקומית להעניק לתושביה, בהתאם למספר הנפשות ולהכנסה החודשית הממוצעת.

הנתונים הכמותיים המופיעים בכל אחד מהקריטריונים בטבלת ההנחות מתעדכנים מדי שנה, בסוף חודש דצמבר, במסגרת תיקון שעורך שר הפנים בתקנות.

מאז שהותקנו התקנות נהגה המשיבה להתבסס בחישוב ההנחה על טבלת ההנחות המתייחסת לשנת הכספים שלאחריה {הטבלה העתידית}.

משנת 2012 העניקה המשיבה הנחות לפי טבלת ההנחות שהיתה קיימת במועד בו הותקן צו הארנונה ושהתייחסה לשנת הכספים החולפת {הטבלה הקיימת}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התנאים לקיום דיון נוסף לעניין אישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה?