סיווגו של נכס {מרתף המשמש כמחסן} שלא פורט ולא סווג בצו הארנונה - הערעור התקבל

ב- עמ"נ (יר') 18967-10-15 {מנהל הארנונה של עיריית ירושלים נ' משרד החינוך, תק-מח 2016(1), 35265 (2016)} נדון ערעור על החלטת ועדת הערר, בה קיבלה ועדת הערר את עררו של המשיב ופטרה את הנכס שבמחלוקת מחיוב בתשלום ארנונה.

השאלה היתה, כיצד יש לסווג מרתף שבבניין משרדים של משרד החינוך בירושלים, המשמש כמחסן, לצורך קביעת שיעור הארנונה, בהיעדר סיווג "מחסנים" בצו הארנונה.מדובר במרתף בניין המשרדים של המשיב, המשמש כמחסן. הנכס סווג על-ידי המערער כחלק בלתי-נפרד מן המשרדים לעניין החיוב בארנונה. השגת המשיב על הסיווג האמור נדחתה.

בערר שהגיש המשיב נטען, כי השטח שבמחלוקת סווג שלא כדין שכן הוא משמש כמחסן. את טענתו תמך המשיב בפסק-הדין בעת"מ (יר') 1472/09 {משה קנר נ' עיריית ירושלים, פורסם באתר נבו (13.09.12)}, שבו נקבע, כי בהיעדר סיווג מתאים בצו הארנונה וכל עוד לא תוקן הצו, לא ניתן לגבות חיוב בגין נכס שאין לו סיווג. המערער טען מנגד, כי אין הראיה דומה לנידון וכי יש לסווג את המחסן בהתאם ליחידה כולה.

ועדת הערר קיבלה את טענות המשיב וקבעה, כי אין להותיר את סיווג השטח במתכונתו הנוכחית, משרדי ממשלה. הוועדה נשענה בהחלטתה על פסק-הדין בעניין קנר וקבעה, כי היא אינה יכולה לסטות מההכרעה באותה פרשה.

כמו-כן קבעה הוועדה, כי פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש בעניין קנר {עע"ם 8258/12 עיריית ירושלים נ' קנר, פורסם באתר נבו (30.12.13)} לא ביטל את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי שכן הוא התייחס אך להסכמות בין הצדדים באותו תיק.

המערער טען, כי החלטת הוועדה לפטור את השטח שבמחלוקת מחיוב ארנונה בהתאם לעניין קנר שגויה. פסק-הדין בעניין קנר בוטל בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ועל-כן לא היה מקום לסמוך את ההחלטה בערר על הקביעות באותו עניין. מכל מקום, אף אם פסק-הדין בעניין קנר עומד על כנו, נסיבות המקרה שם שונות מענייננו. בעוד שבעניין קנר המחסנים לא היו צמודים לעסק העיקרי ואף היו מרוחקים ממנו, שימשו לאחסון ממושך, תדירות השימוש בהם היתה נמוכה, ועוד, הרי שבענייננו השטח שבמחלוקת הוא חלק בלתי-נפרד מהנכס כולו ונמצא בשימוש יום-יומי. בנסיבות אלה, טען המערער, כי כאשר מדובר למעשה בנכס אחד של המשיב, יש לסווג את כולו באותו סיווג.

המערער אף סבר, כי הקביעה בעניין קנר לפיה בהיעדר סיווג מתאים למחסנים תת-קרקעיים שאינם צמודים לנכס לא ניתן לגבות בגינם ארנונה, שגויה מיסודה. לשיטת המערער, במקרה שהסיווג אינו מתאים יש למצוא את הסיווג הקרוב ביותר והמתאים בצו הארנונה.

בהקשר זה טען המערער, כי כל נכס מחוייב בארנונה אלא אם נקבע מפורשות בצו, כי הוא פטור. לעניין מחסנים נטען, כי סיווגם יעשה לפי סיווג הנכס העיקרי אותו הם משרתים, כאשר יש לבחון את השימוש שנעשה בהם במובן הרחב. תימוכין לטענתו מצא המערער בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), שבהן לא נמצא סיווג ספציפי למחסן.

מכאן למד המערער, כי אין חובה לכלול בצו הארנונה סיווג נפרד למחסנים, וכי היעדר סיווג כזה אינו פוגם בחיוב המחסנים לפי סיווג הנכס העיקרי. לחלופין טען המערער, כי יש לסווג את המחסנים תחת הסיווג השיורי בצו המיסים "נכסים אחרים". לטענת המערער הסיווג השיורי נועד למנוע התחמקות מתשלום ארנונה באין סיווג מתאים. לפיכך, אם היתה מניעה לסווג את הנכס לפי הסיווג העיקרי, יש לפנות לסיווג "נכסים אחרים" אשר התעריף שבצידו גבוה מן התעריף בו חוייב הנכס.

המשיב טען, כי עיריה ככלל אינה יכולה לגבות ארנונה בגין נכס שלא פורט ולא סווג בצו הארנונה. טענת המערער לפיה בהיעדר סיווג יש להחיל על הנכס את ההגדרה השיורית, מובילה לתוצאה אבסורדית שבה כל הנכסים חוסים תחת הצו. מצב כזה, לטענת המשיב, מייתר את דרישת התקנות, כי הוספת סיווג דורשת את אישור השרים.

כמו-כן נטען, כי נכס שלא פורט בצו הארנונה אינו יכול להיות מסווג תחת הסיווג הקרוב כטענת המערער. בהקשר זה הפנה המשיב להערות בית-המשפט העליון בערעור על פסק-הדין בעניין קנר, לפיהן לא תוכל העיריה לגבות ארנונה עבור מחסנים שבתחומה עד אשר יתוקן הצו על-ידי שרי הממשלה המוסמכים.

עוד טען המשיב, כי אף לשיטת המערער סיווג המחסנים כמשרדי ממשלה אינו הסיווג הקרוב. בהקשר זה, טען המשיב, כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה יש לפצל את הסיווג בין החלק העיקרי במשרדי המשיב לבין המחסנים, שכן אין זיקה ביניהם והמחסנים אינם הכרחיים למהות השימוש העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו.

בית-המשפט קבע, כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהעניין יוחזר לדיון לפני ועדת הערר על-מנת שתקיים בו דיון לגופו.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי השאלה המרכזית שיש להכריע בה היא האם בדין נסמכה ועדת הערר על החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים בעניין קנר. כאמור, הצדדים היו חלוקים בשאלה זו, כאשר לשיטת המערער פסק-הדין בוטל ואילו לשיטת המשיב פסק-הדין עומד על כנו ומחייב את ועדת הערר.

את טענתו סמך המשיב בין היתר על פסק-הדין ב- עמ"נ (מינהלי) (נצ') 52781-05-15 {מונסטרסקי נ' עיריית טבריה, פורסם באתר נבו(14.06.15)}. באותה פרשה נדונה שאלת סיווגה של אורווה לצורך חיוב בארנונה. ועדת הערר קבעה שם, כי יש לסווג את האורווה כ"מחסן לכל שימוש". בערעור על החלטת ועדת הערר קבע בית-המשפט, כי סיווג זה אינו הולם, וכי בהיעדר סיווג מתאים בצו הארנונה יופטר המחזיק בנכס מתשלום ארנונה.

עוד נקבע, כי היה ניתן לצפות מהעיריה לכלול בצו הארנונה סוג שיהלום שימוש בנכס כבאורווה, והפנה בהקשר זה לעניין קנר בציינו, כי "למען השלמות אציין, כי בהתדיינות בבית-המשפט העליון הגיעו בעלי הדין לידי הסכם, ולכן לא הוכרעה הסוגיה לגופה" {שם, בפסקה 16}.

המערער לעומת-זאת נסמך בטיעוניו על פסק-הדין בעמ"נ 32524-11-14 {מנהל הארנונה של עיריית ירושלים נ' ראם ספורט בע"מ (2015)}, בו נדונה שאלת סיווגו של מחסן. ביחס לעניין קנר, קבע בית-המשפט, כי:

"הצדדים לדיון בבית-המשפט העליון הגיעו לכלל הסכמה, כי פסק-הדין יבוטל, ובית-המשפט אף אמר דברים מפורשים אודות גורל פסק-הדין, שהסכמת הצדדים באה חלף האמור בפסק-הדין, שמשמעותו אחת, ביטול פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. אכן, בשולי פסק-הדין נאמר, כי הערעור מתייתר והוא נמחק, איך אין באמירה זו - העוסקת רק בגורל הערעור - כדי לפגוע באמור בפסק-הדין גופו לפיו פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עליו נסוב הדיון בוטל, כאמור."

במחלוקת זו, קבע בית-המשפט, כי טענת המערער מקובלת עליו והוא לא מצא סיוע לטענת המשיב בסוגיה זו בפסק-הדין בעניין מונסטרסקי הנ"ל. כפי שמובא בציטוט לעיל, בפסק-הדין בערעור צויין מפורשות, כי הסכמות הצדדים "יבואו חלף פסק-הדין, מושא הערעור". לפיכך, נקודת המוצא של ועדת הערר, כאילו היא כבולה במה שנפסק בעניין קנר, אינה נכונה {ראה גם: עת"מ 28228-02-13 בית הצעצוע בע"מ נ' עיריית ירושלים, פורסם באתר נבו (06.03.16)}.

זאת ועוד. אף אם פסק-הדין בעניין קנר עומד על כנו, היה מקום לבחון לגופה את טענות המערער, כי אין להשוות בין המחסנים שנדונו שם לבין המחסן נשוא דיוננו. כמתואר לעיל, ועדת הערר לא דנה בטענות לגופן, ועל-כן לא היה בידי בית-המשפט להכריע מהם המאפיינים של השטח נשוא המחלוקת. ממילא לא ניתן להכריע בשאלה האם יש לסווגו בנפרד מן הנכס העיקרי אם לאו {ראה והשווה: ת"מ (ת"א) 2486/05 יהודית ארד, עו"ד נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב-יפו, פורסם באתר נבו (24.12.06)}.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט קיבל את הערעור, במובן זה שהדיון הוחזר לוועדת הערר על-מנת שתכריע בו לגופם של דברים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סיווגו של נכס {מרתף המשמש כמחסן} שלא פורט ולא סווג בצו הארנונה - הערעור התקבל