גמול ושכר-טרחה

האם יש לפסוק גמול ושכר-טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, לאחר שניתן פסק-דין המאשר הודעת חדילה מגביית ארנונה ביתר?

ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 62814-03-15 {משה קסלר נ' מועצה מקומית גני תקוה, פורסם באתר נבו (17.08.15)} נדונה סוגיה בה ביום 30.03.15 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספי ארנונה שנגבו ביתר מנישומים המשלמים ארנונה בהסדר תשלומים, עקב שגיאה בהצמדת חיוב הארנונה הראשון בשנת הכספים לתקופת ינואר-פברואר בכל אחת מהשנים 2015-2013.

המבקש טען כי גביית היתר התקיימה ב- 16 השנים האחרונות והיקפה בזמן זה למעלה ממיליון ש"ח. ב- 4 השנים האחרונות חלה ירידה במדד בין חודשים אוקטובר לנובמבר ובמהלכן נגבו ביתר 350,000 ש"ח בערכים ריאליים.

התובענה דוגמת זו הוגשה נגד 11 רשויות. היא תובענה ייחודית וראשונית המתמקדת בתשלום הראשון של שנת הכספים.

המבקש טען כי המשיבה בחרה לא לציין את סכום גביית היתר במסגרת הודעת החדילה, וכי יש לפסוק למבקש סכום ריאלי בהתאם לסיכון למאמץ ולתועלת על-מנת לתמרץ הגשת תובענות ראויות גם נגד רשויות קטנות.

המבקש טען כי על-פי היחסיות לסכומים שנפסקו ב- עע"מ 9237/12 {עיריית מודיעין מכבים רעות - ב"כ עו"ד דנה חפץ טוכלר, עו"ד בליבאום יפעת נ' א. ש. ברקאי בע"מ, פורסם באתר נבו (20.01.13)} יש לפסוק למבקש גמול של 13,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 52,500 ש"ח.

המשיבה טענה כי סכומי גביית היתר אשר נטענו על-ידי המבקש היו מוגזמים וחסרי בסיס.

המשיבה התנגדה לסכומים הנטענים כבר בהודעת החדילה, כאשר טענה כי המבקש טען בחוסר תום-לב לעניין סכומי גביית היתר ב- 16 השנים האחרונות כאשר לפי החוק יש לבחון רק תקופה של 24 חודשים שקדמו לתובענה.

עוד הוסיפה המשיבה, כי הבקשה פשוטה ולא נדרשו טרחה והשקעה מיוחדים להגשתה.

המשיבה טענה כי המבקש לא נטל סיכון שכן בקשות דומות הוגשו נגד רשויות רבות.

בית-המשפט מצא כי התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת גרמה למשיבה להודיע על חדילה מהגביה בגין העילה נושא התובענה. בכך הביאה בקשת האישור תועלת לחברי הקבוצה בכל הנוגע לעילה האמורה, וכן לכלל ציבור הנישומים במשיבה, הקיימים והעתידיים שלא יחוייבו בארנונה ביתר.

התועלת לקבוצה היתה גם בכך שיש להניח שחלק מהנישומים כלל לא היו מודעים לנושא החיוב שלא כדין, ומכל מקום לא היו פועלים בדרך של פניה או השגה אישית למשיבה על-מנת לעמוד על זכותם. הגשת התובענה על-ידי המבקשת הועילה לכלל הנישומים המשלמים בהסדר תשלומים בתחומה של המשיבה.

אשר-על-כן, פסק בית-המשפט למבקש גמול בסכום של 2,500 ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום כולל של 14,000 ש"ח כולל מע"מ.

ב- ת"מ (חי') 37295-01-15 {אשרף כאיד נ' עיריית טמרה, פורסם באתר נבו (16.08.15)} המבקש טען שחובתה של רשות ציבורית לנהוג בתום-לב, אחריות, וזהירות מוגברים, אך המשיבה לא עשתה כן. זהו שיקול לחומרא שיש להביאו בחשבון בקביעת שיעורי שכר הטרחה והגמול, ומכל מקום אין המשיבה יכולה ליהנות מהיותה גוף ציבורי.

המשיבה טענה כי בנסיבות המיוחדות שבתיק זה אין לפסוק גמול למבקש כלל, וראוי לפסוק שכר-טרחת עורך-דין בשיעור סמלי, הואיל והמבקש אינו האדם "המתאים ביותר" להגשת תובענה ייצוגית, שכן הוא מתחמק באופן שיטתי מתשלום חוב ארנונה למשיבה מזה כ- 10 שנים.

בית-המשפט לא מצא צורך להכריע במחלוקת זו, הואיל ובכל מקרה לא מדובר בחיסכון כספי שממנו חברי הקבוצה מפיקים תועלת.

בית-המשפט הבהיר כי במקרים בהם מוכח שהרשות המקומית גובה ארנונה, אגרה או היטל שלא כדין, ועקב הודעת החדילה נפסקת הגביה, מדובר בתועלת כספית לחברי הקבוצה, ולפיכך יש גם חשיבות לגובה הסכום שהרשות גבתה, שהרי גביה זו נפסקה, ובכך נוצר חסכון כספי ממנו ייהנו חברי הקבוצה.

האם יש לפסוק גמול למבקשת התובענה הייצוגית ושכר-טרחה לבא-כוחה בעקבות הודעת חדילה שהגישה המשיבה?
בצו הארנונה לשנת 2014, המשיבה הוסיפה הערת הבהרה המבהירה כי תשלומים יבוצעו ב-1 לכל חודש, וזאת על-מנת להסיר כל ספק בשאלת מועדי התשלומים הדו-חודשיים {אשר לא פורטו במסגרת צו הארנונה 2013}.

ב- ת"צ (ת"א) 11738-10-13 {הילה לביא רכניץ נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר נבו (02.07.15)} נדונה בקשה לפסיקת גמול למבקשת, התובעת הייצוגית, ושכר-טרחה לבא-כוחה לפי סעיף 9, 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, בעקבות הודעת חדילה שהגישה המשיבה.

הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור הוגדרה כ"כל התושבים אשר מחוייבים בתשלום ארנונה למשיבה, אשר שילמו ארנונה ביתר, עקב אי-הצמדת התשלומים לשנת 2013 למדד השלילי".

סכום התביעה האישית הוערך על-ידי המבקשת ב- 1.74 ש"ח ואילו סכום התביעה הייצוגית לכלל חברי הקבוצה הוערך בסך של 223,324 ש"ח.

המבקשת הגישה תובענה נגד המשיבה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית להשבת כספי הארנונה, אשר נגבו ביתר מנישומים אשר שילמו ארנונה בהסדר תשלומים, עקב אי-הצמדת חיוב הארנונה הראשון {חודשים ינואר-פברואר} בשנת הכספים 2013 למדד נובמבר 2012 שהיה שלילי.

המבקשת טענה כי גביית היתר עמדה בניגוד למתחייב מהוראות סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 {להלן: "חוק הרשויות המקומיות"} הקובע כי רשות מקומית רשאית לקבוע לארנונה כללית ולמס עסקים הסדר לפרעונם בתשלומים במשך תקופה שלא תעלה על שנה ממועד החיוב בהם; כל תשלום לפי הסדר כאמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה.

עוד הוסיפה המבקשת כי גביית היתר עמדה גם בניגוד לסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות, סעיף ההגדרות המגדיר מהם "הפרשי הצמדה" באופן הבא:

"(1) לעניין ארנונה המשתלמת על-פי הסדר תשלומים- עדכון הארנונה לפי שיעור השינוי של המדד, מן המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום החיוב, עד המדד שקדם למדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום;"

המשיבה הגישה הודעה על חדילת גביה לפי סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות.

המשיבה טענה, כי פעולותיה תאמו לחלוטין את חוק הריבית, מקום בו מועד התשלום הדו-חודשי הראשון בגין חודשים ינואר-פברואר, הינו 1 לינואר ומדד הבסיס זהה למדד אליו יש להצמיד את הסכום לתשלום (מדד אוקטובר).

לפיכך, לטענת המשיבה, היא פעלה כדין, כאשר לא בוצעה הצמדה כלשהי למדד עבור התשלום הראשון, כיוון שלא נוצרו הפרשים.

אשר-על-כן, טענה המשיבה כי על הבקשה להידחות.

המשיבה ציינה כי על-מנת להסיר כל ספק בשאלת מועדי התשלומים הדו חודשיים {אשר לא פורטו במסגרת צו הארנונה 2013} היא הוסיפה הערת הבהרה בצו הארנונה לשנת 2014, המבהירה כי תשלומים יבוצעו ב- 1 לכל חודש.

על-כן, ולמען הזהירות, הודיעה המשיבה כי תחדל מלחייב ולגבות תשלומי ארנונה דו חודשיים לחודשים ינואר-פברואר 2013 ללא הצמדה למדד המחירים כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הריבית.

המשיבה טענה כי בנסיבות העניין ובעיקר לאור היעדר העילה, אין כל הצדקה לפסוק למבקשת גמול ושכר-טרחה כלשהם, ולחילופין טענה, יש לפסוק סכום סמלי בלבד.

באשר לשיקולי התשומה, טענה המשיבה, כי הבקשה הוגשה מבלי שצורפה לה חוות-דעת, והיא גילמה בחובה טעות משפטית בהבנה ופרשנות החקיקה.

זאת-ועוד, המשיבה טענה כי המבקשת לא טרחה להתייצב לדיון ומכאן שאין לפסוק לטובתה גמול כלשהוא.

כמו-כן, טענה המשיבה כי התובענה דנן הנה אחת משרשרת תובענות ייצוגיות זהות, כך שכל טרחתו של בא-כוח המבקשת הסתכם בהכנת עותקים של אותה התובענה.

עוד טענה המשיבה, כי ההליך המשפטי הסתיים כבר בשלביו הראשונים בעצם הודעת המשיבה על הודעת החדילה.

באשר לשיקולי תפוקה טענה המשיבה, כי אף לו היה מקום לקבל את טענת המבקשת והיה מקום להצמיד את תשלום הדו"ח חודשי הראשון למדד, אזי היתה מועילה לקבוצה בחודש ינואר 2013 אך מאידך, מזיקה לנישומים אחרים בשנים אחרות בעקבות עליית המדד.

באשר לשיקולי הכוונה ציבורית, טענה המשיבה כי לא היתה בבקשה כל תועלת ציבורית ולא היה בה דבר אשר קידם את שמירת החוק.

מנגד, טענה המבקשת, כי המדובר בתובענה ייצוגית ראויה שעניינה ביישום הוראות החוק והפסקת גביית היתר מן התושבים, וכי יש לתת תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות.

לא-זו-אף-זו, המבקשת טענה כי בא-כוח המבקשת עמל קשה בכדי להגישה וכי משרדו הינו פורץ דרך בהגשת תובענות ייצוגיות שעילת תביעתן ייחודית ועניינן עיריות ורשויות מקומיות שאינן מצמידות את התשלום הדו-חודשי למדד השלילי.

המבקשת טענה גם כי המשיבה חדלה מגביית היתר ובכך התובענה הביאה תועלת רבה לקבוצה, וכי אין נפקות למונח "חדילה מטעמי זהירות", כמו גם לטענות בדבר "היעדר עילה", אשר נועדו להמעיט מגובה שכר-הטרחה.

בהקשר זה ציינה המבקשת כי אילו היתה המשיבה מחייבת בתשלום ארנונה ביום 01.01.13 אזי לא היתה מחוייבת להצמיד את התשלום הראשון למדד ואולם, הוכח כי המשיבה מחייבת לאחר היום ה- 15 לחודש {31 לכל חודש אי-זוגי} ועל-כן מחוייבת בהצמדה.

סיכומו-של-דבר, המבקשת טענה כי התובענה הייצוגית חסכה לקבוצה סכום של 611,226 ש"ח {על-פי חישוב השבה למשך שנתיים} ועל-כן הצדיקה פסיקת גמול בסך של 30,000 ש"ח ושכר-טרחה על-סך 122,000 ש"ח.

בית-המשפט קבע כי כאשר מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה נגד הרשות ובגין גביית יתר, במצב בו הרשות הגישה הודעת חדילה המוסדרת, בין היתר, בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, בית-המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית-המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

בית-המשפט ציין כי ניתן לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר-טרחה לבאי-כוחו, מקום שהוא מוצא לנכון לעשות כן, על-אף שהתובענה הייצוגית לא אושרה ולא נוהלה, עקב הודעת הרשות הציבורית על הפסקת גביית התשלומים בגינם הוגשה התובענה {סעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות}.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון התקיימה עילה לבקשת האישור, ולפיכך יש להידרש לשאלת שכר-הטרחה והגמול הראויים במקרה דנא. כאמור, בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, ולפי סעיפים 22 ו- 23 אשר מתווים את השיקולים בהם יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בעת פסיקת גמול ושכר-טרחת עורך-דין.

על שיקולים אלו נמנים, הטרחה שטרח התובע המייצג ובא-כוחו והסיכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; מורכבות ההליך; מידת החשיבות הציבורית שבתובענה; האופן בו ניהל בא-כוח המייצג את ההליך; והפער בין הסעדים הנתבעים לבין אלו שנפסקו בתובענה.

מניין השיקולים הללו לא ממצה, ולא מדובר ברשימה סגורה, כי אם בקווים מנחים.

בית-המשפט הבהיר כי בעת פסיקת גמול ושכר-טרחה במצב הייחודי של דחיית הבקשה לאישור מחמת הודעת חדילה, יש לתת משקל לשאלה, אם התובענה הייצוגית היא זו שהביאה לשינוי התנהלותה של הרשות.

בית-המשפט הוסיף כי מן העבר השני יש עליו לתת את הדעת לכך שהגמול ושכר-טרחה משולמים מן הקופה הציבורית ויש לנהוג בה במשנה-זהירות.

שיקול זה קיבל ביטוי מסויים בהגנה המיוחדת שניתנה למדינה ורשויותיה בחוק {עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל-מנהל המכס ומס בולים, פורסם באתר נבו (27.12.10); עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול, פורסם באתר נבו (25.12.12)}.

בית-המשפט קבע כי ביישום שיקולים אלו בעניין הנדון, יש להפחית במידה ניכרת את הסכומים המבוקשים, אשר גבוהים מדי בנסיבות העניין.

בית-המשפט מצא כי היה מדובר בתובענה אחת מיני תובענות זהות אחרות, אשר הוגשו לאחרונה על-ידי בא-כוח המבקשת, כנגד רשויות מקומיות, כך שלא נראה כי ההשקעה המקצועית שנדרשה לצורך הגשת התובענה, היתה מן הגבוהות, שכן בבסיסה של המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלה משפטית מוגדרת וברורה אשר לא דרשה הנחת תשתית עובדתית רחבה ומורכבת.

כמו-כן, הצדדים לא נדרשו לקיים דיון מהותי בבקשה, עת הוגשה הודעת החדילה {אף בטרם שניתנה התשובה לבקשת האישור}.

בית-המשפט לא מצא כי הושקעה טרחה מיוחדת בהגשת התובענה או כי הסיכון שנטלה המבקשת ובא-כוחה היה גדול.

עוד העיר בית-המשפט כי הדרך בא נוהל ההליך על-ידי המבקשת, היתה כי היא העלתה את סכום התביעה הייצוגית לכלל חברי הקבוצה, באופן תדיר ומתגובה לתגובה.

בית-המשפט ציין כי המבקשת, ביססה את הסכום האחרון על חוות-דעת שצורפה לסיכומיה, מבלי שזכרה בא בבקשת האישור ואף לא נתבקש אישור לצירופה, וכן התבסס על השבה שחושבה לשנתיים, על-אף שבבקשת האישור הוגדרה העסקה רק בחיוב הדו"ח החודשי הראשון של שנת 2013. גם הגמול ושכר-הטרחה המבוקשים גדלו והאמירו, מבלי שנמצא לכך כל בסיס.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קיבל את הודעת החדילה ודחה את בקשת האישור ואת התביעה האישית.

עם-זאת, בית-המשפט קבע כי המשיבה תשלם גמול למבקשת על-סך של 2000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחה בסכום של 20,000 ש"ח.

נפסק גמול ושכר-טרחה למבקש לאחר שניתן פסק-דין המאשר הודעת חדילה מגביה
ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 55715-12-13 {דניאל כהן פאר נ' מועצה מקומית לב השרון, תק-מח 2015(2), 30804 (2015)} נדונה בקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, לאחר שניתן פסק-דין המאשר הודעת חדילה מגביה.

המבקש החזיק בנכס בתחומה של המשיבה. ביום 28.10.13 הפיקה המשיבה "טופס הודעה על ביצוע מדידה" ולפיו עודכנו נתוני שומת הארנונה של המבקש החל מיום 01.01.13. בהתאמה נשלחה למבקש דרישת תשלום בגין "תוספת ארנונה לשנת 2013".

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כללה את כלל הנישומים בתחום שיפוט המשיבה אשר חוייבו בחיוב רטרואקטיבי ב- 24 חודשים שטרם הגשת בקשה זו, כאשר בוצע להם תיקון שומה רטרואקטיבי {שינוי שומה ראשונית קודמת}, בין על דרך של שינוי סיווג, הגדלת שטח החיוב או ביטול פטור.

המשיבה טענה כי ביום 27.03.14 היא הגישה הודעה על חדילה מגביה לפי סעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, אשר נתמכה בתצהירו של מר מאיר שביט, גזבר המשיבה.

הגזבר הצהיר כי המשיבה לא פועלת ב"שיטת עבודה" קבועה של ביצוע סקרי נכסים והגדלת שומה רטרואקטיבית באופן גורף.

הגזבר הוסיף כי ביום 09.12.13 בטרם הגשת הבקשה, חדלה המשיבה באופן יזום ועצמאי מתיקון שומות הארנונה באופן רטרואקטיבי, וכן הוחלט כי מאחר וטרם התקבלו מלוא תוצאות הסקר ומושב משמרת היה המושב היחיד בו קיבלו התושבים הודעת חיוב, החיוב לשנת 2013 יבוטל, תוך שהשומות המתוקנות יוטלו רק החל מיום 01.01.14.

בכל הנוגע לחיובי הארנונה באזור התעשיה תנובות, הודיעה המשיבה על חדילת גביה, של שומות ארנונה שהוחלו רטרואקטיבית בגין התקופה שקדמה להודעה.

מדובר בחיובים בסך כולל של כ- 204,296.44 ש"ח שנשלחו למחזיקי הנכסים באיזור התעשיה תנובות ושנכון למועד הגשת הודעה זו, לא נגבו עדיין על-ידי המשיבה.

ביחס לנישומים אלה ההודעה היתה כי: "חשבונות הארנונה יעודכנו והמשיבה תבצע פעולת זיכוי בגין הרכיב הרטרואקטיבי במחשביה, תוך שתאריך הזיכוי יהיה למועד שלפני המועד הקובע לחדילה, קרי למועד שאינו מאוחר מיום 28.03.14."

המשיבה טענה כי המבקש נעדר עילת תביעה אישית, לרבות מכיוון שהחיובים ליישוב משמרת בוטלו באופן יזום ועצמאי עובר להגשת בקשת האישור וללא קשר אליה. המבקש לא שילם את שומת הארנונה כך שאין מדובר בתביעת השבה, לא התבקשה החלפת תובע ולא בוצעה פניה מוקדמת למשיבה.

בית-המשפט מצא כי יש להתחשב בטענות הצדדים וגם בסכומים שהמשיבה המשיכה לגבות ביתר לאחר הודעת החדילה, ורק בשל פניית המבקש ובא-כוחו שגילו עובדה זו, פעלה המשיבה על-פי הודעת החדילה שלה עצמה והשיבה את שגבתה ביתר.

התנהלות זו של המשיבה הדגישה את חשיבותה של בקשת האישור, שאלמלא כן המשיבה היתה גובה גם את הסכומים בגינם הוציאה חיובים שלא כדין ושטרם נגבו במלואם.

בית-המשפט קבע כי מאחר ויש עניין לעודד תובענות ייצוגיות ראויות גם נגד רשויות קטנות שסכומי הגביה בהן נמוכים, בתועלת שהביאה התובענה, בעובדה שהמשיבה היתה מודעת לתובענות מהסוג הנדון, ובהתחשב בהתנהלות המשיבה עד לחדילה המלאה ואף לאחר החדילה ומתן פסק-הדין, כמפורט לעיל, ועם-זאת בהתחשב בטרחה ובסיכון המופחתים נוכח קיומן של תובענות קודמות, ובכך שהמשיבה חדלה מגביית היתר ביישוב משמרת עובר להגשת התובענה, יש לפסוק גמול למבקש בסכום של 7,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 80,000 ש"ח כולל מע"מ.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

גמול ושכר-טרחה