משעותרת בחרה לברר את השגותיה בדרך של עתירה מינהלית ולא בדרך של השגה, או ערר, ולכן עתירתה נדחתה

ב- עת"מ (חי') 37270-01-15 {יהודית עבדי נ' עיריית עכו, תק-מח 2015(2), 16960 (2015)} בשלהי שנת 2014 קיבלה העותרת דרישת תשלום ארנונה לשנת 2015 בגין נכס שלה המשמש למגורים שהוגדר בגודל של 475.27 מ"ר, ומאחר ובשנת 2014 הוגדר הנכס בגודל של 268 מ"ר, נזעקה העותרת והגישה עתירה מינהלית ובה ביקשה לחייבה בגין שטח של 92 מ"ר בלבד, ביקשה שלא לחייבה בגין שטחים ספציפיים מעבר לאותם 92 מ"ר ולזכותה בהנחה בשל מצבה הרפואי בשיעור של 70%, בלא הגבלת שטח, כל זאת בנוסף לדרישת השבת סכומים ששילמה לטענתה ביתר משנת 1985 ואילך.

בית-המשפט קבע, כי אם חלקה העותרת על גודל שטחים או ההחזקה בהם, היה עליה להגיש השגה, אם העותרת לא יודעת את העובדות, היה עליה לבררם ישירות מול המשיבה ולא לבררם בדרך של הגשת עתירה מינהלית וללמוד את העובדות מתשובת המשיבה, מיותר לציין, כי במקרה של מחלוקת עובדתית שכזו, אותה ניתן לברר מביקור בשטח, חובה על העותרת לשתף פעולה ולאפשר כניסה לנכס, למשל לשם מדידת הבריכה ובדיקת זהותו של המחזיק בה.

ככל שמדובר בשנת 2015, התעקשה העותרת שלא לראות את פנייתה למשיבה כהשגה, והיא ביקשה למעשה לקיים דיון בחיובים לשנת 2015 במסלול ישיר שלא בדרך השגה לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות.

בית-המשפט קבע, כי בשל טיב המחלוקת, אם בכלל קיימת מחלוקת עובדתית, אין הצדקה לכך.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי הוא התקשה להבין מה מבקשת העותרת בעתירה, כשהיא הודיעה בדיון, כי היא לא חולקת על השטחים כאמור ועל ההחזקה בהם. על-מנת לחדד את המחלוקת באם קיימת, הפנה בית-המשפט ל- עע"מ 8832/12 {עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ חברה לבניה ועבודות ציבוריות, פורסם באתר נבו (15.04.15)}, פסק-דין שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים ובו קבע בין השאר כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס כך:
"אכן, צודק היועץ בטענתו, כי ההתייחסות בפסיקתנו לחוב מס הנגבה על-ידי הרשות, היא כאל חוב פסוק וסופי. זאת, כאשר הנישום לא הגיש הליך משפטי המופנה נגד שומת הארנונה שהוצאה לו, בין אם בדרך של השגה לוועדת הערר מכוח חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, ובין אם בדרך של הגשת עתירה מינהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים (ראו, עניין נסייר, בעמודים 235-234)... נעיר, כי טרם נפסקה הלכה ברורה באשר לגבולות סמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים לדון כערכאה ראשונה בעניינים הנתונים לסמכותה של ועדת הערר מכוח סעיף 3 לחוק הערר... נישום שלא פעל במסגרת הליכי ההשגה שנקבעו בחוק, לא יוכל לפעול בדרך אחרת על-מנת לתקוף את השומה..."

בית-המשפט קבע, כי דין העתירה להידחות, בדיקה עדכנית בנכס גילתה, כי העותרת מחזיקה בשטחים גדולים מהשטחים שהיו ידועים למשיבה, בעקבות אותה בדיקה הוצאה שומת שנת 2015 שהעותרת סירבה להשיג על תוכנה ולהצביע על טעות במדידה.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי ייתכן ולו היתה מגישה העותרת השגה ומתייחסת ספציפית לגודל שטח מסויים או לטענה, כי מרפסת מקורה או מתקן מקורה לבלוני גז אינם חלק מיחידת הדיור, יכול היה הנושא להתברר בפני הרשות המינהלית לאחר בדיקה עובדתית לרבות ביקור בשטח, אלא שהעותרת בחרה שלא לעשות זאת במסלול המתאים, ולכן דין טענותיה להידחות, ככל שמדובר בהליך עתירה מינהלית, בו בחרה.

כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי צדקה המשיבה בתגובתה, כי במידה ויש מחלוקת לעניין גודל השטחים, סיווגם או מיהות המחזיק, שאלות עובדתיות אלו דינן להתברר במסגרת השגה, או ערר ולא לראשונה בעתירה מינהלית.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט דחה את העתירה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

משעותרת בחרה לברר את השגותיה בדרך של עתירה מינהלית ולא בדרך של השגה, או ערר, ולכן עתירתה נדחתה