החלטת ועדת ערר שניתנה בשיהוי ניכר

מהו המשקל שיש לתת להחלטת ועד ערר בענייני ארנונה כאשר ניתנה בשיהוי ניכר?
ב- עת"מ (חי') 4514-05-14 {ט.ט. טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ נ' מנהל הארנונה,עיריית טירת הכרמל, פורסם באתר נבו (15.06.15)} נדונה עתירה אשר עסקה במשקל שיש לתת להחלטת ועדת ערר בענייני ארנונה {להלן: "ועדת הערר"} שניתנה בחלוף יותר מ- 3 שנים מהמועד בו הוחזר לה הדיון על-ידי בית-המשפט לעניינים מינהליים לשוב ולדון בעררים שהגישה העותרת.

העותרת טענה כי יש לקבוע כי השיהוי הכבד חייב את בטלות ההחלטה ובנסיבות אלו לקבל את השגות העותרת במלואן.

המשיב חלק בעיקר על אפשרות תקיפת החלטת ועדת הערר בדרך של עתירה מינהלית ולכן לא הגיב בצורת התייחסות לטענות לגופו של עניין.

בית-המשפט קבע כי העותרת העלתה בחלקים מהגרסה המלאה טיעונים שמקומן בערעור מינהלי או למצער טיעונים המועלים בשיהוי ניכר {לא ייתכן למשל להעלות בשנת 2014 טענות על גובה תעריף הארנונה משנת 2008} ולכן דן רק במחלוקות רלבנטיות.

בית-המשפט הוסיף לעניין השיהוי כי מיותר לציין כי בשאלה העיקרית המהווה את הבסיס לעתירה, השיהוי הכבד ואי-קיום לכאורה של פסק-דינו, נדרשה עמדה מפורשת מצד ועדת הערר, עמדה שלא הוצגה בפני בית-המשפט נכון לפסק-דין זה.

בית-המשפט סבר כי יש טעם בטענות העותרת כי למשך הזמן הרב שחלף ממועד הגשת הערר ועד מתן ההחלטה מיום 20.02.14, יש משמעות גם בשל השינוי שייתכן וארע במצב המשפטי לאורך השנים, שיהוי שחייב מתן אפשרות השלמת הטיעונים בשאלות המשפטיות.

בית-המשפט קבע כי ככל שמדובר בהכרעה במחלוקות בשאלת ארנונה, הוקמו מכוח חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 {להלן: "חוק הרשויות"}, שני גופים, וזאת לפי סעיפים 2 ו- 5 לחוק הרשויות:
סעיף 2 לחוק הרשויות: "המועצה תמנה אחד מעובדיה להיות מנהל הארנונה לעניין חוק זה".

סעיף 5 לחוק הרשויות: "המועצה תמנה ועדת ערר אחת או יותר, בהרכב של שלושה חברים מבין בעלי הזכות להיבחר כחברי המועצה, ואת היושב ראש שלהן".

בית-המשפט הבהיר כי מנהל הארנונה וועדת הערר הם שני גופים שונים בעלי תפקידים שונים וסמכויות שונות.

בתחילת הדרך הגישה העותרת השגה למנהל הארנונה ומשנדחתה עמדתה, הגישה ערר לוועדת הערר ובעקבותיו הוגש ערעור מינהלי {עמ"נ (חי') 37356-05-10 ט.ט. טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ נ' מנהל הארנונה, עיריית טירת הכרמל, פורסם באתר נבו (10.01.11)}.

בית-המשפט העיר כי מעיון בכותרת הערעור ניתן לראות כי הוא הוגש נגד שני משיבים, מנהל הארנונה וועדת הערר, אשר חוייבו להגיש תשובה.

תשובה הוגשה בשם "המשיבה" מבלי להבהיר מיהי המשיבה, האם ועדת הערר, האם העיריה, והאם היא מתייחסת גם למשיב-מנהל הארנונה.

ההנחה היתה כי התשובה הוגשה יחדיו בשם שני המשיבים ובהמלצת בית-המשפט בוטלה החלטת ועדת הערר והיא התבקשה לשוב ולדון בעררים.

בית-המשפט קבע כי העתירה הנוכחית, הוגשה נגד משיב אחד בלבד, מנהל הארנונה, אך בפועל כל כולה תקיפת התנהגות והחלטת ועדת ערר, המהווה גוף נפרד, די בכך כדי להביא למחיקת העתירה לכאורה, שכן כיצד ניתן לקבוע ממצאים נגד גורם מבלי שניתנה לו הזדמנות להביע עמדתו בטרם הכרעה.

בית-המשפט ציין כי בא-כוח המשיב טען כי דין העתירה להיות מסולקת על-הסף משום שכדי לתקוף החלטת ועדת ערר יש להגיש ערעור מינהלי וכי העתירה הופנתה נגד מנהל הארנונה שלו אין סמכות ליתן סעדים בשמה של ועדת הערר.

לטעמו של בית-המשפט, במקרים מתאימים ניתן לתקוף התנהגות של ועדת ערר בדרך של עתירה מינהלית, להבדיל מטענות לגופו של עניין בעקבות החלטה בערר, אותן יש לתקוף בערעור מינהלי, אלא שצדק בא-כוח המשיב בכך שהמשיב-מנהל הארנונה, אינו הצד המתאים לעתירה זו, וכי אין לעותרת בעתירה זו טענות כל שהן לגבי התנהגות המשיב ולא ניתן לתת את הסעד המבוקש בגין התנהגות לכאורה של צד אחר - ועדת הערר, שעמדתו לא נשמעה.

בית-המשפט הוסיף כי אזכור העותרת כ"עוררת סדרתית", אינו רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים הוא אינו יכול להצדיק דחיית העררים. אין במחלוקות העבר שבין העותרת לבין העיריה, כדי להוות מעשה בית-דין וככל שמדובר בחיובי מס או ארנונה, כל שנת מס עומדת בפני עצמה ובכל שנה יש לבחון טענות העותרת בפתיחות.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט פסק כי בהחלטת ועדת הערר נפלו שני פגמים, ולא נשמעה בפניו עמדת ועדת הערר באשר לשיהוי הכבד של יותר משלוש שנים, כלומר, הזמן שחלף מהמועד בו הורה בית-המשפט על מתן החלטה מנומקת חדשה ועד למתן ההחלטה האחרונה בפועל.

אלא שבמסגרת הדיונית בה בחרה העותרת - אי-צרוף ועדת הערר כמשיבה, אינו יכול בית-המשפט לקבוע מימצאים כלפי ועדת הערר וכל שנכתב בפסק-דין זה, הוא מסוייג שכן עמדת ועדת הערר לא נשמעה כאמור.

בית-המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית-משפט ולפתור את המחלוקות גם מעבר לשנות המס בהן דנה עתירה זו.

בהיעדר הסכמה כוללת, הציע בית-המשפט לצדדים להגיע להסכמה לפיה יוחזר הדיון לוועדת הערר שתשוב ותדון בטענות העותרת, בפתיחות לאחר קיום דיון ומתן אפשרות לשכנע לגבי שני נושאים: ממצאי הביקורים במקום שנעשו בהיעדרה של העותרת, ועדכון באשר למצב המשפטי כנטען בסעיף 15 לנוסח העתירה מיום 04.05.14.

עוד המליץ בית-המשפט כי בהיעדר הסכמה כל שהיא כל צד יפעל כחוכמתו.

בנסיבות אלו קבע בית-המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

החלטת ועדת ערר שניתנה בשיהוי ניכר