חיוב שטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג" - אופי השימוש בשטח לצורך סיווגו - הערעור נדחה

ב- עמ"נ (ת"א) 25351-12-15 {מיכאל גולן נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, תק-מח 2016(1), 37418 (2016)} נדון ערעור על החלטת ועדת הערר לעניין ארנונה כללית שליד עיריית ת"א, לפיה נדחה ערר שהגיש המערער בדבר חיובו בשטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג".

המערער בעל דירה בתל אביב. הדירה משמשת למגורים ואין על כך חולק. לא היתה גם מחלוקת עובדתית על כך שדירת המערער בנויה משלושה מפלסים. המפלס העליון הוא בריכה. האמצעי הוא סלון ומקיף אותו השטח שבמחלוקת וכן קיים לדירה מפלס תחתון. השטח שבמחלוקת נמצא כאמור במפלס האמצעי בשטח של 122.63 מ"ר.

המערער טען, שאין לסווגו כ"מרפסת" כקבוע בסעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה אלא על-פי סיווג כ"שטח גג" מרוצף כמוגדר בסעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה.

המערער הגיש השגה על דרישת מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב בשני נושאים:

הנושא האחד, חיובו של חדר טכני בשטח 4 מ"ר הממוקם במפלס העליון של הדירה.

הנושא השני, חיובו בשטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג".

מנהל הארנונה קיבל את עמדתו של המערער בנוגע לסוגיה הראשונה והפחית שטח של 4 מ"ר מהמפלס העליון ודחה את ההשגה בנושא השטח שבמחלוקת.

בפני ועדת הערר העלה המערער סוגיות שונות שחלקן כלל לא בסמכותה של ועדת הערר, לרבות עצם חוקיות צו הארנונה, הצורך באישור שרים רלוונטיים לשינוי הסיווג וטענות נוספות שלא הועלו בהשגה.

ועדת הערר התייחסה בהחלטתה רק לנושא שהיה בסמכותה להידרש לו, שאלת הסיווג של השטח שבמחלוקת אשר מצוי במפלס האמצעי.

הסעיפים הרלוונטיים בצו הארנונה של עיריית תל אביב הם הסעיפים הבאים:

סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה של עיריית תל אביב קובע:

"שטח גג מרוצף בבניני מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטח הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלס אחד) למעט מרפסות."

סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה קובע:

"בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה."

סעיפים נוספים אליהם התייחסה ועדת הערר בהחלטתה הם:

סעיף 1.1 ב' לצו הארנונה אשר קובע:

"בהחלטה זו, המונחים "נכס", "בניין", "אדמה חקלאית" ו"קרקע תפוסה" כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש)."

הגדרת "בניין" בסעיף 269 לפקודת העיריות הוא:

"בניין - כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו."

היה צורך לבחון אם השטח שבמחלוקת נשוא הערר הוא בגדר "גג" או "מרפסת".

החלטת ועדת הערר היתה, כי מכיוון שאין מחלוקת על כך, שצו הארנונה אינו מגדיר מהו "גג" ומהי "מרפסת", ועדת הערר צריכה לבחון את המצב לפי הצו הקיים והיא אינה יכולה לשנותו, ועל-כן פעלה ועדת הערר לפי הוראות הדין והפסיקה הרלוונטית.

נקבע בפסיקה, כי כאשר בוחנים סיווג שטח מסויים לצרכי ארנונה, יש להביא בחשבון גם את יעוד השטח והשימוש בו.

העורר היפנה את ועדת הערר לפרשנות המונח "גג" ו"מרפסת" במילונים שונים.

ועדת הערר קבעה, כי על-פי הפסיקה יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואת השימוש שנעשה בשטח בפועל כאשר בודקים מה הוא הסיווג הנכון.ועדת הערר שוכנעה, כי השימוש שנעשה בשטח שבמחלוקת הוא שימוש כ"מרפסת" ולא כ"גג". העורר אישר, כי בשטח שבמחלוקת מוצבים כסאות, ספסלים, אדניות, צמחים ועצים. המרפסת מתוחמת במעקה מסביב. אין בה מתקנים כמזגנים, דוודים ואנטנות, המאפיינים שימושים נפוצים בגגות עליונים של בתי דירות.

נקבע, כי היציאה לשטח שבמחלוקת היא מתוך השטח הבנוי המצוי במפלס האמצעי ולא היתה מחלוקת, כי השטח שבמחלוקת לא נמצא במפלס הכי גבוה בבניין.

העורר טען, כי כל מרפסת בקומה כלשהי של הבניין שיש מתחתיה חלק בנוי אחר של הבניין היא בגדר "גג" ולא "מרפסת". ועדת הערר לא קיבלה טיעון זה.נקבע, כי ה"גג" הספיציפי בבניין הוא בחלק העליון ובו בריכה, חדר טכני ומסנן לבריכה וזאת מעל למפלס האמצעי.

ועדת הערר סברה, כי "גג" - משקף שטח המצוי בשיא גובהו של הבניין {והפנתה גם לפרשנות המונח במילון אבן שושן, שם הוגדר "גג" כ"מכסה עליון בבניין"}.

השטח שבמחלוקת הוא במפלס האמצעי.ועדת הערר שוכנעה, כי בנסיבות העניין, השימוש בשטח שבמחלוקת מוביל להגדרתו כ"מרפסת" לצרכי ארנונה.

בית-המשפט קבע, כי דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

הנימוק הראשון, בית-המשפט לעניינים מינהליים מתערב בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה רק כאשר היא חורגת מגדר הסבירות, כלל הוא שאין מקום להשיג על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר בפני ערכאת הערעור {ראה: עמ"נ 252/06 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב, פורסם באתר נבו (05.02.08) ו- עמ"נ 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה, פורסם באתר נבו (12.11.06)}.

בנסיבות אלו בהן נקבע, כי בשטח שבמחלוקת יש כיסאות, צמחיה, ספסלים וכו' והיציאה היא מתוך השטח הבנוי במפלס האמצעי, זהו המצב העובדתי, ואין מקום להתערב בממצאים.

הנימוק השני, בית-המשפט נדרש רק לבחון, אם קביעת ועדת הערר ולפיה יש להחיל על השטח שבמחלוקת דין "מרפסת" {שאז חל סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה} ולא דין "גג" {שאז חל סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה} היא סבירה, אם לאו.

עסקינן למעשה בשאלה משפטית ולא עובדתית.

הנימוק השלישי, בית-המשפט קבע, כי ועדת הערר צדקה לגופו של עניין, כאשר קבעה, כי שטח המחלוקת הוא בגדר "מרפסת", וממילא החלטתה נמצאת במתחם הסבירות ולא מצדיקה את התערבות בית-המשפט.

עניין זה הוכרע על-ידי בית-המשפט עוד ביום 15.12.11 ב- עת"מ 32754-10-11 {מרכוס נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א, פורסם באתר נבו (15.12.11)}.

ועדת הערר בהחלטתה הסתמכה אף היא על פסק-הדין בעניין מרכוס ופסקי-דין אחרים שאוזכרו על-ידי בית-המשפט בפסק-הדין בפרשת מרכוס.

הנימוק הרביעי, ההלכה הפסוקה תומכת באופן עקבי ורציף בדרך הפרשנות של מנהל הארנונה וועדת הערר.

כאשר בוחנים, כיצד לסווג שטח מסויים לצרכי ארנונה, יש להביא בחשבון גם את יעוד השטח והשימוש בו. אין מדובר רק במשמעות המילולית שמבקש המערער ליתן למונח "גג".

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת שרה ברוש ב- עת"מ 258/07 {חירון מסחר והשקעות בע"מ נ' מנהל ארנונה - עיריית ת"א- יפו, פורסם באתר נבו (17.06.10)}, בסעיף 17 לפסק-הדין:

"גישת המערערת, כי יש להבחין באופן ברור ומוחלט בין שאלת החיוב של שטח לפי ההגדרות בסעיף 1.3.1 ובין שאלת השימוש לצורך סיווג השטח, אינה מקובלת עלי. יעוד השטח והשימוש בו, הם גורמים שיש להביאם בחשבון הן לשאלת החיוב והן לשאלת הסיווג." {והיפנתה לעניין זה לפסק-דינה של כב' השופטת קובו ב- עמ"נ 217/04 חיימסון השקעות 1992 בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א, פורסם באתר נבו (15.01.06)}.

בפסק-דין חיימסון, ציינה כב' השופטת קובו בסעיף 9:

"... על-מנת לקבוע, האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בניה אחרת וכיוצא בזה האם כלול הוא בשטח המחוייב בארנונה, אם לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתיים המתייחסים לשטח הגג."

ועוד הוסיפה בסעיף 10 לפסק-הדין: "מה הופך שטח ל"מרפסת" במובחן מ- "גג"? וציינה, כי יש לבחון בין היתר את "אופי השימוש בשטח הגג לצורך סיווגו".

כלומר, הסיווג נקבע גם לפי אופי השימוש בשטח, ותוך בחינת הנתונים העובדתיים בכל מקרה ומקרה.

הנימוק החמישי, בפסק-הדין ב- עמ"נ 106/09 {יהודה טוניק ושות' - משרד עורכי-דין נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א, פורסם באתר נבו (03.08.11)}, טען המערער, כי אין לחייבו בשטח מסויים הנמצא בקומה האחרונה של הבניין כיוון שלדעתו זהו "גג פתוח" שאינו בר-חיוב לפי צו הארנונה.

המשיב טען, כי שטח זה הוא "מרפסת גג" ועל-כן יש לחייב אותו כ"מרפסת". ועדת הערר קיבלה את עמדת המשיב.

בפסק-דין זה חזר בית-המשפט על ההלכה בפסק-דין חירון ופסק-דין חיימסון בנוגע לצורך להביא בחשבון לצורך סיווג הנכס גם את יעוד השטח והשימוש בו וכן אוזכר פסק-דינו של כב' השופט ישעיה, ב- עת"מ 2810/05 {שמואל כהן, עו"ד נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א, פורסם באתר נבו (13.06.06)}.

שם נכתב בסעיף 3 לפסק-הדין:

"מלשון התקנה הנ"ל עולה, כי ברי חיוב בארנונה בעיר תל-אביב הם אף שטחים מקורים בתוך "יחידת הבניין" "וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה". לאמור: מתקין התקנות, או הצו, הבהיר במפורש את כוונתו, לפיה כל השטחים המשמשים כמרפסת, בין שהיא מקורה ובין אם לאו, ברי חיוב בארנונה המה, ולא רק מרפסות מקורות. אם לא זו היתה כוונתו וקביעתו, לא היה מציין את המרפסת בנפרד, יחד עם סוגי שטחים אחרים כמו סככות ובריכות שחיה, בהחריגו אותה, במפורש, מכלל השטחים המקורים האחרים בבניין, עליהם הטיל את החיוב.
מלשון התקנה עולה, באופן ברור, כי המשיבה קבעה חיובי ארנונה לכל שטח מקורה בתחום הבניין, אך גם לכל שטח של מרפסת (וכן לשטחי סככות ובריכות), אף אם הוא לא מקורה.
לעובדה, כי במרפסת זו לא נעשה כל שימוש, אין כל רלוונטיות, לצורך קביעת החיוב, וכך עולה מלשון הצו, ועל-כן אין אי-השימוש פוטר את המחזיקים בה, מתשלום ארנונה, כל עוד המרפסת היא חלק מיחידת הבניין, עובדה שאף העותרים אינם חולקים עליה."

בפסק-דין טוניק קיבלה כב' השופטת את מסקנת ועדת הערר לפיו השטח במחלוקת, אשר המערער רצה לסווגו כ"גג" הוא אכן "מרפסת".

ערעור שהוגש לביהמ"ש על פסק-הדין טוניק {בר"ם 7095/11 יהודה טוניק ושות' משרד עורכי-דין נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א, פורסם באתר נבו (09.11.11)} נדחה.

כב' השופט פוגלמן ציין בסעיף 13 להחלטתו:

"...קביעותיה של הוועדה בנוגע לסיווג הגג נשענו על הנתונים העובדתיים שהונחו בפניה, שהיו מפורטים דיים כדי לעמוד על טיב ייעוד הגג והשימוש שניתן לעשות בו..."

כלומר, אין חולק על כך שהמבחן, האם הנכס הוא בגדר "גג", אם לאו, איננו מבחן מילולי, כפי שמבקש המערער לייחס למונח "גג", אלא פונקציונאלי ונגזר גם משאלת השימוש בו.

גם פסק-דינו של כב' השופט ישעיה, אושר בבית-המשפט העליון ב- עע"ם 5914/06 {שמואל כהן, עו"ד נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א, פורסם באתר נבו (28.05.07)}, שם נקבע:
"דעתנו היא, כי לא נפל פגם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המרפסת הפתוחה שאינה מקורה נתונה לחיוב בארנונה. כמשרד אליו היא צמודה."

כב' השופט מודריק ב- עת"מ 166/09 {ארודב בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית ת"א, פורסם באתר נבו (21.10.11)} קבע אף הוא, כי ההבחנה היא בעיקר תפקודית-פונקציונלית ויש לבדוק לאיזה תכלית נועד חלקו המוגדר של הכיסוי העליון של הבניין. האם לצורך קירוי בלבד, שאז ייחשב "גג" או לתכלית של "מרפסת".

בית-המשפט קבע, כי העובדה שחלק מפסקי-הדין עסקו בנכס "מסחרי" {כטענת בא-כוח המערער} ולא בדירת מגורים אינה משנה כלל את ההלכה המשפטית הברורה. בא-כוח המערער אישר, כי הגדרות "מרפסת גג" יכולות להיות שונות בין תחום התכנון והבניה לבין תחום הארנונה, וציין, כי ראוי שתהיה הגדרה אחת.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי פסיקת בתי-המשפט המינהליים ופסיקת בית-המשפט העליון קובעת חד-משמעית, כי לצורך סיווג ארנונה, השאלה, אם נכס הוא "גג" או "מרפסת", היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה בין היתר על-סמך ייעוד השטח הרלוונטי והשימוש בו, ואין מקום להכיר בטענה ולפיה, אם מתחת לשטח שבמחלוקת נמצאות דירות אחרות בבניין אזי ברור, כי אין מדובר ב"מרפסת" אלא ב"גג".

כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי אין ולא היה מקום וסיבה לסווג את השטח שבמחלוקת כ"קיר חיצוני" כפי שביקש בא-כוח המערער ובדרך זו לקבל פטור מארנונה.

באשר לטענה, כי בוצע שינוי סיווג פסול, קבע בית-המשפט, כי אין חולק על כך, שרק בשנת המס 2014 תוקן החיוב בארנונה בשטח שבמחלוקת.

בא-כוח המערער לא חלק על כך, שבתנאים מסויימים רשאי מנהל הארנונה לשנות סיווג של נכס שניתן לו בעבר סיווג אחר. לטענתו, במקרה דנן, לא ניתן היה לשנות את הסיווג כיוון שמנהל הארנונה טען שהשינוי הוא עקב תוספת בניה ולא נכתב כלל, כי מדובר בתיקון טעות.

נטען על-ידי בא-כוח המערער, כי כיוון שבמקרה של שינוי סיווג, יש לנמק, מדוע בוצע השינוי {דבר שלא נעשה כאן}, אזי, כי לכל הפחות יש להחזיר התיק למנהל הארנונה על-מנת שיסביר את הנסיבות שהובילו לשינוי השומה.

בא-כוח המשיבה טענה במענה, כי במסגרת הערר, נדרשת ועדת הערר לבחון, האם סיווג נכס מסויים על-ידי המשיב תואם את הקבוע בצו הארנונה, אם לאו.

בית-המשפט קבע, כי טענות בדבר היעדר אפשרות לשנות סיווג שטח לאחר שנים, ללא מסירת מידע מתאים, היה צריך להעלות בפני ערכאה מתאימה. זאת ועוד, לגופו של עניין, ניתן לשנות סיווג גם מבלי שחל שינוי עובדתי או משפטי הנוגע לחיובו של הנכס {עע"מ 4068/10 עיריית חולון נ' קר פרי בע"מ, פורסם באתר נבו (20.12.11)}.

מה גם, שהמערער לא טרח בעניינינו לדווח למנהל הארנונה, כי לנכס שלו שהיה בעל 2 מפלסים נבנה מפלס נוסף בקומת הגג וכי הנכס מחוייב בחסר.רק כשהתברר למשיב, כי הנכס מחוייב בחסר, הוא פעל להנפקת הודעת שומה מעודכנת. בהודעה אין "שינוי" בסיווג אלא התאמת החיוב למצב עובדתי בפועל. כשהתברר שלנכס 3 מפלסים ולא רק שניים, חוייב השטח במחלוקת במפלס האמצעי.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט דחה את הערעור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חיוב שטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג" - אופי השימוש בשטח לצורך סיווגו - הערעור נדחה