בתי-משפט מינהליים - מבוא

בחודש ינואר 1997, הוגשה לכנסת, ואושרה בקריאה ראשונה, הצעת החוק המקורית לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, אך רק לאחר שלוש וחצי שנים, שבמהלכן הוגשה לכנסת שלוש פעמים, זכתה הצעת החוק לאישור סופי.

לבסוף, נחקק חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, אשר הסמיך את בית-המשפט המחוזי לישב כבית-משפט לעניינים מינהליים בהתאם למפורט בו. בהצעת החוק שב וחזר המחוקק על הנסיבות בשלן מוצע החוק. כך נכתב כי מאחר שהכל מסכימים כי העברת סמכויות בדרך של פסיקה אינה הדרך הרצויה והמועדפת, ומאחר שרצוי לרכז את השיפוט בעניינים מינהליים בבית-המשפט המחוזי, במסגרת מחלקה מיוחדת לכך, מוצע בזה חוק אשר יקבע את העקרונות, ההסדרים והמנגנון להעברת סמכויות בצורה הדרגתית ומבוקרת, ובו ייקבע, כי בתי-המשפט המחוזיים יוסמכו לדון בעניינים מינהליים שיפורטו בתוספות לחוק.

עוד נכתב כי החוק בא להבטיח כי ההעברה תיעשה בצורה הדרגתית ומבוקרת ותוך שמירת ייחודו של המשפט המינהלי, המהותי והדיוני, כפי שעוצב וגובש בדין ובפסיקה רבת השנים של בג"צ {הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, הצ"ח התש"ס, 2}.

אם-כן, החוק נועד להחליף הפרקטיקה השיפוטית בהסדר חקיקתי, כולל ושיטתי, של העברת השיפוט בעניינים מינהליים מבג"צ לבתי-המשפט המחוזיים - הסדר אשר גם יקל על העומס הכבד בבית-המשפט העליון וימנע {או לפחות יצמצם} את אי-הוודאות הגדולה שבשאלת תיחומן של סמכויות השיפוט העניינים המינהליים. כל זאת, תוך הבטחת הצורך כי העברת השיפוט בעניינים מינהליים מבג"צ לבתי-המשפט המחוזיים תיעשה בצורה שיטתית ומבוקרת ואשר לא תהיה כרוכה בפגיעה באופי הייחודי של השיפוט המינהלי והתכליות שהוא נועד לשרת.

ועוד, ברי כי בעקבות החוק, בית-המשפט העליון לא יוסיף עוד "להעביר" עניינים מינהליים לסמכות בתי-המשפט האזרחיים במתכונת כפי שנעשתה בענייני המכרזים וענייני התכנון והבניה, שכן משהתווה המחוקק דרך סטטוטורית ל"העברה" כזו, אין לנקוט עוד העברה "הלכתית" {מ' מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל - חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000" משפט וממשל (תשס"א), 233, 247}.

בחוק נקבע כי בית-המשפט המחוזי ישב כבית-משפט לעניינים מינהליים בהתאם להוראות החוק, וכי שופטי בית-משפט לעניינים מינהליים יהיו נשיא בית-המשפט המחוזי ושופטים אחרים של בית-המשפט המחוזי, שיקבע נשיא בית-המשפט המחוזי, על-פי הנחיות אשר קבע נשיא בית-המשפט העליון לעניין זה {י' בהט סמכויות (הוצאת המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ)}.

עם חקיקתו של חוק בתי-משפט מינהליים, נפתחה הדרך לפעול באופן שיטתי ומסודר על-מנת להקנות סמכות מקבילה לבתי-משפט אלה בעניינים בהם היתה נתונה סמכות ייחודית בידי בג"צ. יש לזכור כי הליכה בדרך שהיתווה חוק בתי-משפט מינהליים אינה מביאה לשלילת סמכותו של בג"צ אלא נוצר מצב של סמכות מקבילה. כמובן, שמבחינה עקרונית עדיף המסלול שסלל חוק בתי-משפט מינהליים על פני המסלול השיפוטי להכרה בסמכות המקבילה.

חקיקת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים באה להפריד בין השיפוט האזרחי לבין השיפוט המינהלי. השיפוט המינהלי נמסר לידי בית-משפט לעניינים מינהליים. חוק זה מונה במפורש ובמדוייק, כאמור בתוספות לחוק, את העניינים הספציפיים שבסמכות בית-המשפט לעניינים מינהליים.

החוק גם קובע את הדרך להוספת עניינים חדשים לעניינים שנמסרו לשיפוט בית-המשפט לעניינים מינהליים. עניין בחינת תוקפן של הפקעות מכוח פקודת הקרקעות אינו נמנה על עניינים שבסמכות בית-המשפט לעניינים מינהליים, ולכן הוא אינו בסמכותו. עובדה זו אף שוללת את האפשרות כי המחוקק התכוון שבתי-משפט אזרחיים ידונו במקביל בעניינים מינהליים מובהקים בידי שופטים אזרחיים ובהליכים אזרחיים {בש"א 527/03 שר האוצר נ' אבני דרך בע"מ, פדאור 03(8), 372 (2003)}.

מטרת הקמתו של בית-המשפט לעניינים מינהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסויימות של רשויות המינהל {בג"צ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1), 121, 131-130 (2002)}.

לא היתה שום כוונה שהעברת הסמכויות מבית-המשפט הגבוה לצדק ומבתי-משפט אחרים לבית-המשפט החדש תיעשה בבת אחת. סעיף 1 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, קובע במפורש שמטרת החוק היא "להסמיך באופן הדרגתי את בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים...". ואכן, מאז חקיקתו של החוק הוא תוקן מספר פעמים באופן שהוקנו לבית-המשפט לעניינים מינהליים סמכויות נוספות {חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 15), התשס"ה-2005, ס"ח 2020, מיום 08.08.05 וכן עם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות הרי תביעות ייצוגיות (על-פי סעיף 5ב2 לחוק זה) הינן בסמכות בית-המשפט לעניינים מינהליים}.

בין יתר סמכויות רשאי בית-המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות {פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק, וכן הוראות נוספות בתוספת הראשונה שאינן מתייחסות לזהות המחליט, אלא לנושא ההחלטה, ושלפי אופיו המחליט הוא רשות מקומית}. לפיכך, כאשר אדם מעוניין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על-ידי רשות מקומית, ובהיעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית-המשפט לעניינים מינהליים.

שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית. ניתן לראות זאת בבירור משבוחנים את התוספת השלישית לחוק. בתוספת זו {יחד עם סעיף 5(3) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים} נקבע, כי לבית-המשפט לעניינים מינהליים יש סמכות לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז.

זה המקרה היחיד בו בית-המשפט לעניינים מינהליים הוסמך, לעת הזו, לדון בהליך נגד רשות מינהלית כאשר הסעד הנתבע בו הינו סעד כספי. אף אם נבחן את העניין מן ההיבט הדיוני, נמצא שאין יסוד לטענה שבית-המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בתביעת השבה המוגשת נגד רשות מקומית.

הנושא של סדרי דין בבתי-המשפט לעניינים מינהליים מוסדר בתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. תקנה 29 לתקנון הנ"ל מורה, כי תובענה מינהלית, היינו תובענה לפי התוספת השלישית לחוק, תוגש על דרך כתב תביעה והדיון בה ייערך בהתאם לתקסד"א, "אם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה". מכאן, שכאשר מוגשת תובענה כספית שעילתה במכרז ציבורי, הרי שבאופן עקרוני היא תידון, מן הפן הדיוני, ככל תובענה כספית המובאת לפני בית-משפט אזרחי.

תקנה 3(ב) לתקנות הנ"ל קובעת, כי בהיעדר מועד בדין לעניין הגשתה של עתירה, הרי יש להגישה "בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". נתאר לעצמנו שאדם מקבל דרישה מרשות מקומית לתשלום היטל כלשהו. בדרישה נאמר, כי עליו לשלם ההיטל תוך 60 ימים מקבלת הדרישה. עוד נניח, כי מקבל הדרישה מעוניין לתקוף את הדרישה מטעמים שונים. הסעד המבוקש הינו ביטול הדרישה. ההוראות שבתקנות לעניין שיהוי יחולו במקרה זה. נשנה מעט את הנתונים ונניח, כי מקבל הדרישה משלם את הסכום שהוא נדרש לשלמו. במקרה רגיל ובהיעדר הסדר מיוחד, רשאי הוא להגיש תביעה להשבה תוך תקופת ההתיישנות (אם כי ייתכן שאורכה של התקופה שחלפה מאז התשלום ועד למועד הגשת התביעה יהא אחד השיקולים שישפיעו על ההכרעה בשאלה האם זכאי הוא להשבה רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ, פדאור 05(31) 788 (2005); ע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' שחר, פ"ד נו(2), 297, 327-331 (2001)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בתי-משפט מינהליים - מבוא