botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל

הפרקים שבספר:

אי-מיצוי הליכי הערר הקבועים בחוק

ב- בר"מ 6072/12 {יצחק דוד נ' עיריית נצרת עילית, תק-על 2012(3), 11931 (2012)} קבע בית-המשפט, כי עיקר טענותיו של המבקש מכוונות לזהות המחזיק בנכס במועדים הרלוונטיים לחיוב הארנונה.

המבקש הגיש השגה למנהל הארנונה לפי סעיף 3(א)(3) לחוק הערר, וזו נדחתה במכתבי המשיבה. המבקש שלא השלים עם דחיית השגתו, הגיש עתירה מינהלית נגד הליכי הגביה המינהליים שננקטו נגדו. לשיטתו, בגדר הדיון בעתירה נגד הליכי הגביה תוכרענה השאלות העובדתיות ביחס לזהות המחזיק בנכס.

בית-המשפט קבע, כי אין לקבל עמדה זו. המתווה הדיוני המתאים להשגה על חיוב בארנונה הוא זה הקבוע בחוק הערר {הגשת השגה לפי סעיף 3(א) לחוק הערר; הגשת ערר לוועדת הערר לפי סעיף 6(א) לחוק הערר; ובהמשך, ככל שיש עילה לכך, ערעור מינהלי לבית-המשפט לעניינים מינהליים לפי סעיף 6(ב) לחוק הערר}.

על רקע אופי הטענות שהעלה המבקש ביחס לחיוב הארנונה שהושת עליו, קבע בית-המשפט, כי זו אכן הדרך המתאימה לבירורן, ולא הגשת עתירה מינהלית נגד הליכי הגביה המינהלית.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחתה.