האם תוקפו של אישור להעלאת תעריפי הארנונה מוגבל לאותה שנת הכספים שלה הוא ניתן?

ב- ת"צ (ת"א) 13763-02-10 {לן לין אינטרנשיונל בע"מ נ' עיריית יהוד, פורסם באתר נבו (08.03.12)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית יהוד.

בתובענה המבקשת ביקשה מבית-המשפט להורות על השבת ארנונה שנגבתה על-ידי העיריה, כנטען, ביתר, ב- 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה.

המבקשת ביקשה להצהיר כי גביית הארנונה על-פי התעריפים אשר הופיעו בצו הארנונה לא היתה חוקית, ובהתאם להורות לעיריה לתקן את צווי הארנונה מטעמה.

בבקשה לאישור טענה המבקשת כי העיריה "שרשרה" שלא כדין את תוספות הארנונה החריגות שאושרו על-ידי השרים בשנים 2001 ו- 2005 לשנים הבאות, וזאת למרות שהתוספות לתשלומי הארנונה לשנים 2001 ו- 2005 היו מוגבלות לשנת כספים אחת.

אשר-על-כן, עתרה המבקשת לאשר את הסתלקותה מהבקשה לאישור בכל הנוגע להכללת התוספת לארנונה לשנת 2005 בתעריפי הארנונה בשנים 2006 ואילך, ולהורות על סיכומים בכתב לעניין הכללת התוספת לשנת 2001 בתעריפי הארנונה בשנים 2006 ואילך.

העיריה טענה כי המבקשת נהגה בחוסר תום-לב משעמדה על המשך הדיון בבקשה לאישור. העיריה טענה כי המבקשת התחייבה בהסדר הדיוני להסתלק מהבקשה לאישור עם המצאת המסמכים ממשרד הפנים, אשר העידו על אישור התוספת לשנת 2005 בתעריפי הארנונה לשנת 2006.

העיריה טענה כי כל הפגמים שנפלו, כביכול, בצווי המיסים של העיריה קודם לשנת 2006 באו על תיקונם בצו המיסים שניתן כדין בשנת 2006. העיריה הסבירה כי בשנת 2006 הגישה בקשה לאישור חריג לתעריפי הארנונה שחושבו, על-מנת ליתן פתרון למצוקותיה הכספיות של העיריה.

העיריה טענה כי אין כל משמעות לשאלה האם השרים היו מודעים לכך שבשנת 2001 אושרה לעיריה תוספת ארנונה, שהועברה לשנים מאוחרות יותר, שכן השרים בחנו את תעריפי הארנונה לשנת 2006 מתוך שיקול של גובה התעריפים למול מצבה הכלכלי של העיריה.

העיריה ציינה, בהקשר זה, כי באישור השרים אושרו תעריפים ספציפיים ושונים מאלו שהתבקשו על-ידי העיריה.

כמו-כן, טענה העיריה כי פעלה על-פי חוזר מנכ"ל מיוחד לנושא ארנונה לשנת 2006, ולכן לא ניתן לטעון שהטעתה את השרים בבקשה לאשר תעריפים חריגים לארנונה לשנת 2006.

בנוסף, טענה העיריה כי הבקשה לאישור לא עמדה בתנאים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות.

עוד טענה העיריה, כי הבקשה לא עוררה שאלות משותפות של עובדה או משפט, מאחר שלצורך סעד ההשבה יידרש בית-המשפט לחקור אחר הפרטים האינדיבידואלים של כל נישום ונישום בקבוצה.

העיריה הוסיפה בהקשר זה, כי המבקשת אינה מייצגת הולמת, שכן לא בדקה את כל המידע הרלוונטי עובר להגשת הבקשה לאישור.

בנוסף טענה העיריה כי אין למבקשת עילת תביעה אישית, והיא לא הוכיחה שסיכוייה לזכות בתביעה טובים.

בשולי הדברים טענה העיריה כי דין בקשת האישור להידחות על-הסף מאחר שעצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותי העיריה.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית יהוד.

בית-המשפט קבע כי אישור להעלאת תעריפי הארנונה לפי סעיף 11(א) לחוק ההסדרים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 {להלן: "חוק ההסדרים"}. תוקפו מוגבל לאותה שנת הכספים שלה הוא ניתן.

אלא, שלא ניתן לזהות את מרכיב התוספת בארנונה משנת 2001 בתעריפי הארנונה לשנים אליהן הסעד המבוקש. אישור השרים משנת 2006 ניתן כחלק מהסדר ההבראה של העיריה, והיווה מעין קו פרשת מים המסדיר מאותה נקודה ואילך את צווי הארנונה של העיריה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם תוקפו של אישור להעלאת תעריפי הארנונה מוגבל לאותה שנת הכספים שלה הוא ניתן?