botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל

הפרקים שבספר:

הליכי השגה, ערר וסילוק על-הסף

חיובו של מחזיק בארנונה אינו מותנה במשלוח הודעות תשלום, אך למשלוח הודעות התשלום חשיבות רבה לצורך הליכי השגה וערר - הבקשה התקבלה
ב- עת"מ (חי') 49283-04-15 {ביצורית בע"מ נ' מ. מ. ג'דיידה מכר, תק-מח 2015(2), 39899 (2015)} נדונה מחלוקת בעניין חבותה של העותרת לשלם למועצה המקומית ארנונה בגין החזקתה בנכס אשר שימש את העותרת בפעילותה כגובת ארנונה עבור המועצה.

בא-כוח העותרת הודיע, כי הוא יסכים להעביר את הדיון בטענות בדבר חיובה של העותרת בארנונה לתביעה כספית ולחילופין הוא מבקש, כי יומצאו לעותרת הודעות שומה על-מנת שתוכל לנקוט בהליכי השגה וערר.

בא-כוח המשיבה הצהיר, כי לעותרת נשלחו הודעות שומה, אולם הן לא היו בידיו. בהודעת המשיבה נטען, כי העותרת היא שפעלה, בשם המשיבה, במשלוח ההודעות ודרישות תשלום לנישומים. כן נטען, כי לעותרת היתה הרשאה לעיין במסמכי העיריה ובחשבונותיה ולכן ניתן להסיק, כי העותרת ידעה על החיובים.

בית-המשפט קבע, כי חיובו של מחזיק בארנונה אינו מותנה במשלוח הודעות תשלום {ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2), 433, 450 (2000)}. פרסום צו הארנונה על-ידי הרשות המקומית הוא ההחלטה המקימה את חובת התשלום. משלוח הודעת התשלום לנישום אינו יוצר את החיוב. הודעת התשלום הינה חלק מהליך השומה, בגדרה נקבעים יסודות החיוב וסכום החיוב {ראה: ע"א 156/59 ועדת השומה שליד עיריית ירושלים נ' דינוביץ, פ"ד יג 1332, 1336 (1959); ע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), 773, 781 (2002)}.

עם-זאת, למשלוח הודעות התשלום חשיבות רבה לצורך הליכי השגה וערר. סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות מורה, כי "מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה לפני מנהל הארנונה" (...)". המועד להגשת השגה נמנה מיום קבלת הודעת התשלום ולא ממועד החיוב.

זאת ועוד, המועד הרלבנטי על-פי לשון סעיף 3(א) הינו מועד קבלת ההודעה ולא המועד שבו נודע לנישום, כי הוא נדרש לשלם. בעניין זה חל כלל ההמצאה ולא כלל הידיעה {ראה והשווה: בר"מ 831/14 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' עיריית תמרה, פורסם באתר נבו (07.07.14); ה' רוסטוביץ ארנונה עירונית, ספר שני (מהדורה חמישית-2007), 1317}.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי מהודעות המשיבה מתחייבת המסקנה, כי לא הוכח מועד המצאת הודעות התשלום לעותרת. כל שהוכח הינו, כי במחשבי המועצה נרשם החיוב. אין ראיה על משלוח ההודעה, לא כל שכן על המצאת ההודעה לעותרת.

לפיכך, קבע בית-המשפט, כי הטענה שהעותרת, כמי שעסקה בגביית הארנונה עבור המועצה, ידעה או היתה אמורה לדעת על החיוב, אינה מספקת, שהרי אין די בידיעה. יתרה מזו, העותרת סברה, וסוברת גם כיום, כי היא פטורה מתשלום. בנסיבות אלו ידיעה על צו הארנונה, אינה משולה לידיעה על דרישת התשלום מהעותרת עצמה. ודוקו, לא די בידיעה על החיוב אלא נדרשת גם ידיעה על פרטי החיוב.

לאור כל האמור ובשים-לב לעמדת העותרת, קבע בית-המשפט, כי ראוי ונכון לאפשר לעותרת לפנות בהליכי השגה וערר, לאחר שתקבל לידיה הודעת ארנונה מפורשת וכנדרש על-פי דין.

אשר-על-כן, בית-המשפט הורה למשיבה להמציא לעותרת, לרבות באמצעות באי-כוחה, את הודעות התשלום, שיכללו את כל פרטי החיוב כנדרש על-פי הדין, ונקבע, כי העותרת תוכל להגיש השגה על הודעות התשלום 90 יום לאחר מכן.