האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גביית ארנונה שלא כדין?

מכוח סמכותה בסעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, המשיבה התקינה ומתקינה מדי שנה צווי ארנונה עירוניים, על-פיהם מוטלת ארנונה כללית על קרקעות ובניינים בתחום שיפוטה.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 קובע כדלקמן:

"8. ארנונה כללית (תיקון התשס"ד)
(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בניין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.
(ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לעניין הטלת ארנונה כללית.
(ג) על-אף הוראות סעיף-קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972 (בסעיף זה: "עסק"), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף-קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים; בסעיף זה:

"חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי העניין (בסעיף זה: "הליכי ערעור"), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק-דיןחלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

"חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;

"בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה."

סעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כדלקמן:

"269. הגדרות (תיקונים: התשכ"ז (מס' 2), התשכ"ח (מס' 2), התשנ"ו, התשס"ד (מס' 3))
בפרק זה ובפרק שלאחריו:

"נכסים" - בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוב;

"רחוב" - לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן דרך כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שבה עובר הכביש, שטחי השיקום הנופי בכביש ובדרך שבה הוא עובר, וכל מיתקן בתחום הכביש והדרך, למעט בניין, הדרוש במישרין לגביית האגרה, ההיטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן מסילת ברזל כמשמעותה בסעיף 2 רישה ופסקאות (1) ו- (2) לפקודת מסילות הברזל (נוסח חדש), התשל"ב-1972, וכן מיתקנים לצורך מסילת הברזל או בקשר אליה, המהווים חלק בלתי-נפרד ממנה;

"בניין" - כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו;

"אדמה חקלאית" - כל קרקע שבתחום העיריה שאינה בניין, המשמשת מטע או משתלה או משק בעלי-חיים או לגידול תוצרת חקלאית או לגידול יער או פרחים; אלא שקרקע כזאת, אם היא נמצאת באזור-מגורים או באזור מסחרי ואינה עולה בשטחה על חמישה דונם, רשאית המועצה לראותה שלא כאדמה חקלאית, בשים-לב לדרגת התפתחותו של אותו אזור;

"קרקע תפוסה" - כל קרקע שבתחום העיריה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בניין;

"אדמת-בניין" - כל קרקע שבתחום העיריה שאינה לא בניין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסה;

"מחזיק" - למעט דייר-משנה;

"דייר-משנה" - אדם הגר בחדר, או בחלק מחדר, של בניין שאחר מחזיק בו, והמשלם למחזיק דמי-שכירות בעדו."

ב- ת"צ (מחוזי-מרכז) 37321-01-11 {שגיא מייזליק נ' עיריית פתח תקווה, תק-מח 2015(3), 10662 (2015)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית להשבת ארנונה כללית שנגבתה ביתר.

המבקש טען כי שיטת ההצמדה אותה נקטה המשיבה בנוגע לתשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים, אינה תואמת את הדין ואת צו הארנונה העירוני.

המבקש הוא הבעלים של דירת מגורים המצויה בתחום שיפוטה המוניציפאלי של המשיבה.

המשיבה קבעה בצווי הארנונה שלה בשנים הרלבנטיות, שניתן לשלם את הארנונה השנתית בהסדר תשלומים, לפיו הארנונה השנתית תשולם ב- 6 תשלומים דו חודשיים ב- 1 בכל חודש אי-זוגי.

צו הארנונה בסעיף 4.5 {לא פורסם} קובע כדלקמן:

"הפרשי הצמדה - שיעורים אלה יהיו כפופים להוראות סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית הפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, בדבר עדכון הארנונה לפי שיעור השינוי של המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום החיוב, עד המדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום."

המבקש טען כי בניגוד לחוק הריבית ולצו הארנונה שלה, דחתה המשיבה את מועד הסדר התשלומים ליום ה- 16 בכל חודש אי-זוגי.

כך, לכל תשלום התווסף מדד נוסף המביא לגביית סכום גבוה יותר, לפיכך, במקום שחישוב הארנונה יעשה על-פי המדד שקדם למדד האחרון שפורסם, נעשה החישוב על-פי המדד האחרון שפורסם.

המשיבה אף הגדירה את המונח "הפרשי הצמדה" בצו הארנונה בסטיה מהקבוע בחוק הריבית. בעוד שבחוק הריבית נקבע כי ההצמדה היא "עד המדד שקדם למדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום" הרי שבצו נקבע "עד המדד שפורסם סמוך לפני יום התשלום".

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כנגד המשיבה היא כל ציבור מחזיקי הנכסים בתחום שיפוטה המוניציפאלי של המשיבה, אשר החזיקו נכסים ברי חיוב בארנונה כללית ואשר שילמו מיסי ארנונה כללית למשיבה על-פי הסדר תשלומים במהלך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה.

המשיבה טענה כי פעלה כדין בגביית תשלומי הארנונה והצמדת התשלומים למדד שקדם למדד שפורסם לפני יום התשלום. "יום התשלום" הוא יום התשלום בפועל של התשלום הדו-חודשי על-ידי הנישום.

יום התשלום המופיע על שוברי התשלום של הארנונה שמנפיקה המשיבה הוא היום האחרון בכל חודש אי-זוגי. כך למשל יכול הנישום לשלם את חשבון מרץ אפריל עד 31.03, על-כן התשלום מוצמד לחודש ינואר.

המשיבה טענה כי איפשרה לנישומים לשלם את התשלום הדו חודשי עד לסוף כל חודש אי-זוגי ועל-כן היא רשאית להצמיד תשלום זה למדד שקדם למדד שפורסם סמוך ליום התשלום, שכן לא ניתן לדעת באיזו יום תשלום יבחר הנישום.

המשיבה טענה גם כי היטיבה עם הנישומים ואיפשרה להם לשלם את התשלום הדו-חודשי עד לסוף כל חודש אי-זוגי.

המשיבה טענה כי לא מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית: סיכויי התביעה נמוכים, תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, הקבוצה הנטענת אינה אחידה והסעד הכספי שונה לגבי כל אחד מחבריה.

המשיבה טענה כי עתירה מינהלית מתאימה יותר לבירור המחלוקת, וכי קיים יסוד סביר להניח כי התובע אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של חברי הקבוצה, התובענה לוקה בחוסר תום-לב ולמשיבה סיכויים משמעותיים להפחית את גובה הסכום שייפסק כנגדה נוכח ההגנות שעומדות לה.

עוד הוסיפה המשיבה כי הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מאישור התובענה גבוה מהתועלת.

טרם קביעתו בית-המשפט ציין כי סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה". התוספת השניה בחוק מאפשרת הגשתה של "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" {ראה פרט 11 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות}.

בית-המשפט מצא כי בקשות האישור הוגשו בהתאם לפרט 11 בתוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות, שעל-כן מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות.

בית-המשפט קבע כי בעניין הנדון נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובענה מעוררת שאלה משפטית משותפת לכלל חברי הקבוצה, קרי האם נגבתה על-ידי המשיבה ארנונה ביתר מנישומים ששילמו על-פי הסדר תשלומים, עקב שיטת ההצמדה אותה נקטה המשיבה.

כמו-כן, בית-המשפט קבע כי אין מחלוקת, כי נוכח הודעת החדילה של המשיבה, הרי שיש לכאורה הסכמה לקיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה.

בית-המשפט מצא כי יש אפשרות סבירה שהשאלה שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה, מתקיים בעניין הנדון.

תכלית חוק תובענות ייצוגיות היא שבית-המשפט יבצע בשלב בקשת האישור, בחינה מקדמית של סיכויי התובענה ודי לבית-המשפט לראות האם קיימת "אפשרות סבירה" להכרעה לטובת קבוצת התובעים.

בית-המשפט סבר שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גביה שלא כדין.

לפי חוות-דעת הבודק יש כ- 80,000 נישומים ששילמו בהסדר תשלומים.

הבודק מצא כי חוות-דעת מומחה המבקש מבוססת וכי על-כן הגביה העודפת עקב שיטת ההצמדה של המשיבה עומדת על כשני מיליון ש"ח.

אשר-על-כן בית-המשפט קבע כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת, וכן כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום-לב, ועל-כן בית-המשפט אישר את הבקשה לתובענה ייצוגית.

בית-המשפט קבע כי המשיבה תשא בשכר-טרחה לבא-כוח המייצג בסכום של 30,000 ש"ח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גביית ארנונה שלא כדין?