botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל

הפרקים שבספר:

האם יש לפסוק גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו במסגרת תובענה ייצוגית להשבת חיובי ריבית פיגורים בתשלומי הארנונה לאחר שהמבקשת הגישה הודעת חדילה?

ב- ת"צ (נצ') 45963-02-13 {סלאמה חסן נ' מועצה מקומית משהד, פורסם באתר נבו (13.06.13)} נדונה בקשה לפסיקת גמול למבקש ושכר-טרחת בא-כוחו, במסגרת תובענה ייצוגית להשבת חיובי ריבית פיגורים בתשלומי הארנונה, לאחר שהמבקשת הגישה הודעת חדילה.

ברקע הדברים, ביום 27.02.13 הגיש המבקש תובענה מינהלית וכן בקשה לאישורה כתובענה כייצוגית כנגד המשיבה, להשבת חיובי יתר של ריבית בגין פיגורים בתשלומי הארנונה בשל עריכת חישוב הריבית בשיטת "ריבית דריבית", בניגוד לדין.

ביום 22.05.13 הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיה הודיעה על הפסקת חיוב הנישומים - תושבי המועצה המקומית משהד המחוייבים בתשלומי ארנונה - בריבית פיגורים על תשלומי ארנונה בשיטת "ריבית דריבית".

כן הודיעה המשיבה כי החישוב יערך לפי ריבית שנתית בשיעור 9%. המשיבה ציינה בהודעת החדילה כי החל מיום 01.01.11, תשונה שיטת החישוב ותחושב כריבית רגילה. ביום 23.05.13 אושרה הודעת החדילה של המשיבה.

המבקש טען כי המשיבה חדלה מגביית היתר בעקבות הגשת התובענה ובקשת האישור ובכך הביאה בקשת האישור לחיסכון משמעותי לתושבי המשיבה.

המבקש פירט את השיקולים שנקבע בפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר-טרחה לבא-כוחו וביניהם, המומחיות והמקצועיות שדורש תחום המיסוי המוניציפאלי, הסיכון שנוטל על עצמו התובע המייצג שיחוייב בהוצאות הליך, מורכבות וניהול ההליך, המגמה לעודד הגשת תובענות ייצוגיות ראויות ומוצדקות, האפקט ההרתעתי-חינוכי, החשיבות הציבורית, והתועלת המופקת לכלל חברי הקבוצה התובעת.

בשל כך המבקש ביקש לפסוק לו גמול בסך 20,000 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסך 54,061 ש"ח בתוספת מע"מ {בגין הסכום שנחסך בפועל בשנים 2012-2010}. כן ביקש המבקש לפסוק סך של 7,000 ש"ח עבור הוצאות שהוציא המבקש לצורך הכנת חוות-דעת חשבונאית ולצורך ניהול התביעה.

המבקש צירף לכתב טיעונו חוות-דעת רואה חשבון אשר שיכללה את הסכומים שנחסכו מחברי הקבוצה התובעת, בין השנים 2012-2010, בעקבות בקשת האישור והודעת החדילה של המשיבה, אשר עלו לכדי סך של 216,246 ש"ח.

המשיבה טענה כי אין בפני בית-המשפט סוגיה עובדתית ומשפטית מורכבת המצריכה מומחיות, השקעת זמן, טרחה או הוצאות יוצאות דופן.

בעקבות הודעת החדילה של המשיבה התשומה היתה אפסית. אשר לאופן ניהול ההליך, טענה המשיבה כי בא-כוח המבקש הזדרז להגיש את בקשת האישור מבלי שטרח לפנות תחילה במכתב התראה למשיבה.

אילו היה עושה כן היתה הטענה נבדקת והבקשה לבטח היתה מתייתרת. בירור פשוט עם חברת "אוטומציה" העורכת עבור המשיבה את חישוב תשלומי הארנונה והריבית עליהם, באמצעות מערכת אוטומטית ממוחשבת, היה מביא להפסקת הגביה ביתר ומייתר את בקשת האישור.

כמו-כן, בקשות מיני אלה הוגשו כנגד רשויות מקומיות רבות והמבקש בחר להזדרז ולהגיש בקשתו תחת הפניית המשיבה לאותם תובענות דומות. בכך פעל בחוסר תום-לב.

עוד טענה המשיבה, כי סכום התביעה כפי שחושב שגוי מיסודו. המבקש הגדיל את סכום התובענה בחוסר תום-לב ותוך שימוש לרעה בהליכי המשפט, בכדי לבסס דרישתו לגמול ושכר-טרחה גבוהים.

מאחר והודעת החדילה של המשיבה אושרה והיא לא תחוייב בהשבת כספים כלשהם לציבור, הרי שבקשת האישור לא הביאה תועלת לציבור או לחברי הקבוצה התובעת, החיסכון כספי תיאורטי בלבד.

המשיבה הוסיפה גם כי המבקש חרג מהחלטת בית-המשפט והגיש טיעוניו על פני 9 עמודים במקום שני עמודים בלבד מבלי שקיבל רשות לחריגה ממספר העמודים המותר. המשיבה הצביעה על פסיקה באותו עניין לגבי שיעור הגמול ושכר-טרחה שנפסקו לתובע מייצג ולבא-כוחו.

בית-המשפט דחה בקשה לפסיקת גמול לתובע מייצג ושכר-טרחה לבא-כוחו, בנסיבות בהן הרשות חדלה מהגביה בשלב מוקדם, התובענה הייצוגית הוגשה בחוסר תום-לב ובהיעדר פניה לרשות והשקעה ומידת הסיכון לתובע ובא-כוחו היו מועטות.

בית-המשפט סבר כי בעניין הנדון עלה בידי המשיבה להוכיח כי אילו היה המבקש מקדים ופונה אליה וטוען ביחס לגביית היתר, היתה נחסכת הגשת התובענה.

המשיבה היתה עורכת בירור אל מול חברת אוטומציה העורכת את חישובי הריבית על הארנונה עבורה, והיתה מגיעה לאותה מסקנה אליה הגיעה ואשר בשלה חדלה מגביה, בהתאם להודעת החדילה שהגישה.

אשר-על-כן, בית-המשפט הגיע לכלל למסקנה כי המבקש הזדרז להגיש תביעתו ובכך פעל בחוסר תום-לב ובניגוד לחובת תום-הלב המוטלת עליו כתובע המבקש לייצג ציבור נפגעים, שלא רק למטרותיו הפרטיות.

בסופו-של-יום, נוכח השיקולים כולם ותוך עריכת איזון מתאים וראוי של כל הנסיבות שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ובין תוצאותיה, לרבות ובפרט הסיכון המועט, אם בכלל, שנטל על עצמו התובע המייצג, השלב המוקדם בו הוגשה הודעת החדילה ובטרם החל דיון בהליך גופו והחיסכון של זמן שיפוטי יקר לבית-המשפט ולצד שכנגד, הגיע בית-המשפט לכלל מסקנה, כי אלה כולם מצדיקים שלא לפסוק גמול ושכר-טרחה למבקש ולבא-כוחו.