הקודקס המקיף של דיני המיסוי המוניציפלי בישראל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הרשות המקומית והאזרח - מהות ותוכן
- נורמות ההתנהגות הנדרשות מן הרשות המקומית
- ההבטחה השלטונית-מינהלית
- פרשנות צו ארנונה
- ארנונה - נישום - נכסים וסיווג - מבוא
- החייב בתשלום ארנונה - "בעל" ו/ או "מחזיק"
- הנכס - סיווגו לצורכי תשלום הארנונה
- "נכסים" הגדרה וסיווג
- פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938
- ארנונה - פטורים והנחות - כללי
- ממשלה ואנשים המחזיקים בקרקע מטעם הממשלה יהיו פטורים ממס - סעיף 3 לפקודה
- מוסד חינוך (סעיף 4(א)(2)(ד) ו- 5(ג)(ה)(3) לפקודת הפטורים)
- מוסד מתנדב (סעיף 5י לפקודת הפטור)
- פטור מתשלום ארנונה עבור שטח "מעון היום" לקשישים - סעיף 5ג4 לפקודת הפטורים
- יישוב שיתופי - סעיף 5(ח) לפקודה
- גני ילדים - סעיף 5(ה)(3)
- מוסדות דת - בתי תפילה, ישיבה (סעיף 5גה לפקודת הפטור)
- בית אבות
- דוגמאות ותקדימים
- סעיף 330 לפקודת העיריות - נכסים ניזוקים
- הנחות ומחיקת חוב
- פטורים והנחות מכוח חקיקה מיוחדת - תאגידים סטטוטוריים
- הטלת ארנונה
- הודעת השומה
- חישוב הארנונה
- חיוב בעלי שליטה
- אגרות היטלים ותשתיות
- הדין
- הסמכה לגביית היטלים
- מימון התשתיות - השיטות השונות
- פינוי אשפה ופסולת - סמכות העיריה לחייב בעלי עסקים בפינוי עצמי
- חוק תאגידי ביוב ומים, התשס"א-2001
- היטלים מכוח חוקי העזר
- היטלים מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
- היטל השבחה
- גביית הארנונה והיטלים -הליכים - מבוא
- דרכי התקיפה של החלטות מינהליות -"תקיפה ישירה" ו-"תקיפה עקיפה"
- איזון בין הסמכויות השונות
- סמכויות הגביה - הדין - סעיף 304 לפקודת העיריות (נוסח חדש)
- דרכי הגביה
- הליך הגביה המינהלי והשפעתו על הליך הגביה המשפטי
- פקודת המיסים (גביה) והאכרזות
- תביעה אזרחית - שיפוטית
- תביעת הרשות המקומית - "תביעה ממוכנת" ו- "תובענה אלקטרונית"
- תביעת הרשות המקומית בסדר דין מהיר
- תביעת הרשות המקומית בהליך ישיר באמצעות ההוצאה לפועל
- בתי-המשפט לעניינים מקומיים
- השגה, ערעור על חיוב בתשלום הארנונה - מבוא
- הדין - חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 והתקנות
- ערר על החלטת הרשות - הליך ייחודי - נושאים ספציפיים כמיצוות החוק ותקנות הערר
- השגה על קביעת ארנונה כללית - שני מסלולים
- סמכויות ועדת ערר מול סמכויות בתי-המשפט לערכותיהם
- סמכות והתנהלות ועדת הערר
- ביקור במקום של ועדת ערר
- החלטת ועדת הערר שניתנה בטרם הושלם הדיון בפני הוועדה המקומית - העתירה התקבלה
- תגובת מנהל הארנונה להשגות - נטל ההוכחה של מסירת השגה למנהל מוטלת על המשיג על חיובי הארנונה
- הגשת ערר בחלוף למעלה משנתיים מאז פנייתו הראשונה לעיריה - הבקשה נדחתה
- האם נציגות בית המשותף רשאית לייצג את מחזיקי השטחים בבניין בכל הנוגע לחיובם בארנונה?
- תוקף מינוייהם של חברי ועדת הערר - סמכות ועדת הערר לדון בטענה לפגיעה בהנאה מהדירות עקב בניית בית-אבות בסמוך אליהן - בקשת רשות הערעור נדחתה
- השגות לוועדת הערר בשפה הערבית - הבקשה נדחתה
- פגיעה בזכויות דיוניות
- מכתבים לרשות כהשגה
- אי-מיצוי הליכי הערר הקבועים בחוק
- בחלוף המועד להגשת השגה, הפך חיוב הארנונה לחוב שאינו במחלוקת - הערעור נדחה
- אמות-המידה למתן רשות ערעור
- קיפוח הזכות לטעון
- טענות נגד עצם חוקיות צו הארנונה יידונו בפני בית-המשפט המחוזי
- החלטת ועדת ערר שניתנה בשיהוי ניכר
- הליכי גביה מינהליים ביחס לחובות ארנונה ומים שלא שולמו במשך שנים - המשיבים נכנסו בנעלי המורישות - הערעור התקבל
- פקיעת תוקף המינוי של חברי הוועדה
- הליכי השגה, ערר וסילוק על-הסף
- משעותרת בחרה לברר את השגותיה בדרך של עתירה מינהלית ולא בדרך של השגה, או ערר, ולכן עתירתה נדחתה
- המקרים בהם תינתן רשות לערער על החלטת ביניים, אם בכלל, הם מקרים חריגים - הערעור נמחק
- טענת "איני מחזיק" - בערר מינהלי
- חיוב בארנונה בגין חניות של נכס עסקי
- בעוד למערער יש שליטה, גישה נוחה ושימוש במרפסת, לדיירים האחרים אין גישה נוחה למרפסת, וממילא הם אינם משתמשים במרפסת - הערעור נדחה
- חוות החיות שהוקמה במשק החקלאי, נוהלה תחת שם עסקו של המערער כדי להימנע מתשלום דמי ארנונה - בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס - הערעור נדחה
- השגות למנהל הארנונה על חיובי הארנונה - הבקשה נדחתה
- העיריה הטילה על המשיבה חוב ארנונה, למרות שידעה, כי היא אינה המחזיקה בנכס - הבקשה נדחתה
- לא נמצאו טעמים חריגים שיצדיקו את סתירת החזקה השוללת תחולה למפרע של חיובי הארנונה - הערעור התקבל
- חיוב שטח שבמחלוקת כ"מרפסת" ולא כ"גג" - אופי השימוש בשטח לצורך סיווגו - הערעור נדחה
- סיווגו של נכס {מרתף המשמש כמחסן} שלא פורט ולא סווג בצו הארנונה - הערעור התקבל
- טענות עובדתיות המצויות בסמכות ועדת הערר - העתירה נדחתה
- סיווגו של נכס ריק לצרכי ארנונה - מבחן "השימוש האפשרי החוקי" - האם הייעוד התכנוני לצרכי סיווג נכס ריק לארנונה הינו על-פי ההיתר או על-פי התב"ע - הערעור התקבל בחלקו
- "מבחן אובייקטיבי" אל מול "מבחן כלכלי" בבחינה האם הנכס הרוס או ראוי למגורים - הערעור התקבל
- אמת-המידה לחיוב נכס ריק בארנונה היא השימוש החוקי המותר באותו נכס - הערעור התקבל
- הערר לא הוגש במועד הקבוע בחוק, ולכן רשאית היתה העיריה לנקוט בהליכי גביה מינהליים - העתירה נדחתה
- ערכאת הערעור לא חלקה על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר - הערעור נדחה
- מועדים להגשת ההשגה
- שיהוי סובייקטיבי אינו מחייב דחיית בקשה
- חוסר מעש של המבקש להשיג
- בתי-משפט מינהליים - מבוא
- הסמכות המקומית והעניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים
- העברת דיון בעתירה מינהלית
- עילות, סמכויות וסעדים
- סדרי הדין בבתי-המשפט המינהליים
- הרשות המקומית והאזרח במישור העתירה המינהלית
- תביעות ייצוגיות - מבוא
- עילת התביעה של השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין
- האם תוקפו של אישור להעלאת תעריפי הארנונה מוגבל לאותה שנת הכספים שלה הוא ניתן?
- האם חייבה המשיבה נישומים בתשלומי ארנונה בתעריף העולה על התעריף המירבי על מחזיקי "קרקע תפוסה"?
- האם יש לפסוק גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו במסגרת תובענה ייצוגית להשבת חיובי ריבית פיגורים בתשלומי הארנונה לאחר שהמבקשת הגישה הודעת חדילה?
- האם התקיימה הצדקה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית בגין חוקיות תעריף הארנונה שגבתה המשיבה?
- האם יש לעכב ביצוע פסק-דין בגדרו התקבלו תביעות במספר תובענות ייצוגיות נגד המבקשת שעניינן נגע בחישוב ההנחה מארנונה לה היו זכאים סוגים שונים של מחזיקי דירות כאשר נקבע כי על המבקשת להשיב את הפרשי הארנונה שנגבו ביתר?
- התנאים לקיום דיון נוסף לעניין אישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה?
- האם השיטה בה קבעה העיריה את חבותם של מחזיקי נכסים עסקיים קטנים בארנונה חוקית, על-מנת לבסס אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תוכרע לטובת קבוצת התובעים המיוצגת?
- התעלמות מהטבת הארנונה המגיעה למבקשים - אזרחים ותיקים?
- תשלום בפיגור והוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכומים ששולמו
- החזרת תשלומי חובה שנגבו ביתר
- גביה שלא כדין של תשלומי פיגורים
- קבלת הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק
- חוק העזר - אבחנה בין כמויות אשפה בסיסיות אשר העיריה מחוייבת לפנות בתמורה לתשלום מיסי הארנונה ובין כמויות אשפה חריגות אשר נדרש מימון נוסף לשם פינויין
- האם ההנחה {הנחה בארנונה לאזרח ותיק שמקבל קצבת זקנה לנכה} צריכה להינתן באופן אוטומטי, או שמא יש תנאים שצריך הזכאי לקיים לפני קבלת ההנחה?
- גמול ושכר-טרחה
- גביה משטחים משותפים
- סיווג מכוני קוסמטיקה, מכונים לטיפוח הציפורניים ומכוני קעקועים לצורכי ארנונה
- סיווג לא נכון של נכסים
- עיגול שטחים
- תשלום שגבתה המשיבה אשר כונה "אגרת אשפה" איננו כזה, כי אם תשלום קבוע שיש לו סממנים מובהקים של מס {או של ארנונה} ולא של אגרה
- האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כאשר השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם נעשתה גביית ארנונה שלא כדין?
- גביה רטרואקטיבית
- האם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, ולתת סעד של השבה כספית של סכומים ששולמו בארנונה אשר שטח נכסיהם לא הסתיים במ"ר שלם?
- עקרונות כלליים
- עקרונות יסוד לסעד הזמני לסוגיו השונים
- מקבץ דוגמאות
- עילות הגנה ותביעה - התיישנות
- השבת תשלומי ארנונה
- טענת התרשלות של הרשות המקומית
- טענת מניעות והשתק
- החזקת כספי ארנונה שיש להשיבם
- הרשות גבתה חוב ארנונה שלא כדין - התביעה התקבלה
- חיוב וגביית דמי ארנונה שלא כדין - התביעה נדחתה
- הנישום לא החזיק בנכס
- טענת הסתמכות המבוססת על אי-גביית ארנונה - הבקשה נדחתה
- הסכמה על הסיווג
- העדר אישור השר
- הגנת העיריה - "הגנת תקציב", "טענת שיהוי"
הסמכות המקומית והעניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים
1. הסמכות המקומיתהכלל של הסמכות המקומית במקרה של עתירה מינהלית מעוגן בסעיף 2 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 {להלן: "תקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)" או "התקנות"} ולפיו יש להגיש עתירה מינהלית לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו ניתנה החלטת הרשות.
2. הסמכות העניינית
על-פי החלופה הראשונה - סעיף 5(1) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים - הסמכות העניינית מורכבת משני נדבכים מצטברים.
א. הנדבך הראשון
מיהות המשיב לעתירה {"נגד החלטה של רשות"}. רשות מוגדרת כ"רשות מרשויות המדינה וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על-פי דין" {סעיף 2 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים}. הגדרה זו זהה בחלקה הרלבנטי לסעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, אשר מסמיך את בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק "לתת צווים לרשויות המדינה ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על-פי דין".
אכן, הדמיון במהות בעל הדין נגדו מוגשת העתירה אינו מקרי והוא נגזר מהמטרה שעמדה ביסוד הקמתו של בית-המשפט לעניינים מינהליים העברת השיפוט בעניינים מינהליים מסויימים מבית-המשפט הגבוה לצדק לבית-המשפט המחוזי {סעיף 1 לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים; מ' מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל" משפט וממשל ו (תשס"א), 233, 239; א' גורן ומ' בירנהק "בית-המשפט לעניינים מינהליים", משפט וממשל ד (תשנ"ז), 243, 247}. כמובן, אין "בהעברה" זו כדי לשלול את סמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק המעוגנת בחוק יסוד: השפיטה. יש בכוחה של "העברה" זו ליצור "סעד חלופי" לכל עותר הפונה לבית-המשפט הגבוה לצדק {בג"צ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1), 121 (2002)}.
ב. הנדבך השני במסגרת סעיף 5(1) לחוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים הוא עניינה של העתירה {"בעניין המנוי בתוספת הראשונה"}
חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים מונה רשימה של עניינים מתחום המשפט המינהלי, עליהם הוא חולש. בין עניינים אלה מצויות עתירות כנגד סירוב "רשות ציבורית" {כהגדרתה בחוק חופש המידע} למסור מידע למבקשו {ראו סעיף 2 לתוספת הראשונה של חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים}.
על-פי החלופה השניה - סעיף 5(4) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים {להלן: "החוק"} - סמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים קמה מכוחו של "חוק אחר". כך, למשל חוק חופש המידע הינו "חוק אחר", המקנה לבית-המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בסירובה של "רשות ציבורית", כהגדרתה בסעיף 2 לחוק חופש המידע, למסור מידע {ראו סעיף 17(א) לחוק חופש המידע}.
מכאן שיש חפיפה בין הנדבך השני של החלופה הראשונה {סעיף 5(1) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים} לבין מקור הסמכות שבסעיף 5(4) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים. זאת מאחר שסעיף 5(1), בדומה לסעיף 5(4) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים - מפנה לחוק חופש המידע.
נמצא, כי בין שהסמכות היא מכוח סעיף 5(1) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים ובין שהיא מכוח סעיף 5(4) לחוק זה, על המשיב לעתירה להיות "רשות ציבורית" כאמור בחוק חופש המידע. עם-זאת, החלופה השניה {סעיף 5(4) לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים} אינה מחייבת כי המשיב לעתירה יכנס להגדרת "רשות" בסעיף 2 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים {הנדבך הראשון} {עע"מ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' ליאור דץ, פדאור 05(4) 424 (2005)}.
בית-המשפט לעניינים מינהליים דן, בעיקר, בשלושה הליכים: עתירה מינהלית, ערעור מינהלי ותובענה מינהלית {סעיף 5 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000}. כן יכול הוא לדון בעניין מינהלי שנקבע בחוק אחר כי בית-משפט לעניינים מינהליים ידון בו.
מדובר איפוא, בהליכים נפרדים, הנבדלים זה מזה הן במהותם, בהיותם מוקדשים לעניינים שונים, והן בצורתם, בהיותם שונים זה מזה מבחינת סדרי הדין הנהוגים בכל אחד מהם. במקרה שמדובר בעתירה מינהלית {עניינים הנמנים בתוספת הראשונה לחוק}. מהותה של זו, מבחינה תכנית וצורנית, דומה לעתירות המוגשות לבג"צ.
ודוק: קודם לחקיקת החוק חלק ניכר מעניינים אלה אכן נדונו ב- בג"צ, וזאת להבדיל מהעניינים המנויים, למשל, בתוספת השניה, הדנה בערעור מינהלי, שחלקם נדונו בעבר בבתי-המשפט המחוזיים. כך גם עובר לחקיקת החוק, החלטות מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, שעניינן ברשיונות לישיבת קבע, נדונו ב- בג"צ.
תכליתו של בית-המשפט לעניינים מינהליים לא היתה הקמה של ערכאה דיונית שתפקידה לקבוע ממצאים עובדתיים בסכסוכים בין הפרט לרשות המינהלית. מטרתו של בית-המשפט לעניינים מינהליים היתה "להסמיך... את בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק" {סעיף 1 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים}.
הצורך בחוק והתמריץ לחקיקתו, נבע, בין היתר, מהעומס שהוטל על בית-המשפט העליון, אשר ריכז את השיפוט בעניינים מינהליים כערכאה ראשונה. עם הזמן נתברר כי בעניינים רבים לא נתקיימה הצדקה לריכוזיות זו. מלכתחילה, הסיבה לכך היתה היסטורית, ונבעה מאימוץ מודל השיפוט המינהלי הבריטי על-ידי השלטון המנדטורי בישראל שאומץ בתורו בחקיקה ישראלית {מ' מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל" משפט וממשל ו (2001) 233, 235; א' גורן, מ' ד' בירנהק "בית-המשפט לעניינים מינהליים - אגב פרק י'1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ותקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לבית-משפט לעניינים מינהליים), התשנ"ו-1996" משפט וממשל ד' (1997) 243; הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-1999, ה"ח 2821 בעמ' 2}.
בחוקקו את החוק החדש, כיוון המחוקק ל"שמירת ייחודו של המשפט המינהלי, המהותי והדיוני, כפי שעוצב וגובש בדין ובפסיקתו רבת השנים של בג"צ" {הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-1999, ה"ח 2821 בעמ' 2 (1999)}. לפיכך, נקבע כי הדיון יתנהל "בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בשינויים המחוייבים" {סעיף 8 לחוק}.
על-כן, גם סדרי הדיון והראיות שבפני בית-המשפט המינהלי הינם דומים לאלה הנהוגים ב- בג"צ, וברגיל יתמצו ההליכים בהגשת תצהירים מבלי לשמוע עדים ולנהל הליכי חקירה שכנגד {תקנה 15 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)}.
יחד-עם-זאת, רשאי בית-המשפט, לבקשת בעל דין, או מיוזמתו שלו, להתיר חקירת מצהיר של בעל הדין שכנגד, אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה ואף להרשות השמעת עד שאינו מצהיר {תקנה 15(א) ו- 15(ה) לתקנות}. בהעברת סמכויות לבית-המשפט המחוזי ביקש איפוא המחוקק לשמור על ייחודו של המשפט המינהלי, השונה באופיו מהמשפט האזרחי {סעיף 40 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984; עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2), 688, 696 (1983); בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4), 754, 766 (2004); מ' מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל - חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000" משפט וממשל (תשס"א), 250}.
בעיקרון, הדין המינהלי {המהותי והדיוני} הנוהג בבית-המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מינהלית הוא הדין המינהלי הנוהג ב- בג"צ. משמע, בית-המשפט המחוזי, בעתירות מינהליות, יפעיל את עילות הביקורת במשפט המינהלי, ולא יפעל כבית-משפט אזרחי רגיל. אכן, לא מן הנמנע כי ייתכנו מקרים בהם יידרש בית-המשפט המינהלי הדן בעתירה מינהלית לבחון באופן עצמאי את הראיות שעמדו בפני הרשות המינהלית, לשמוע עדויות ולקבוע ממצאים לגביהן.
יפים דבריה של כב' השופטת א' חיות ב- ת"א (מחוזי-ת"א) 1070/96 {אלי רוני ואבי יוזמה ופתוח בע"מ נ' עיריית ראשון-לציון, תק-על 2002(2) 5299 (2002)}:
"... מקום שבו גובה רשות מקומית תשלומי חובה ביתר, אין משתיקים את הנישום רק בשל העיקרון של סופיות השומה, ובהחלט יתכנו מקרים ראויים באם יאפשר בית-המשפט לתבוע השבה, על-מנת שלא להותיר את תשלומי היתר בידי הרשות כהתעשרות שלא כדין. בש"א 2681/05 עיריית בת ים נ' מ.מ.א.ל. מעגלים מודפסים אלקטרוניים בע"מ, פדאור 05(22) 812 (2005)."
ב- רע"א 3748/05{בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, פדאור 05(31) 230 (2005)}נפסק מפי כב' השופט א' גרוניס כי בתקיפת החלטות שרים שהפעילו סמכות שלטונית, הסמכות היא לבג"צ ולא לבית-המשפט המחוזי. כאשר בית-המשפט מעביר נושא לדיון ב- בג"צ מחוסר סמכות, עדיף למחוק את התביעה ואזי להגיש עתירה חדשה לבג"צ.
ב- עע"מ 3096/06 {אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ועדת הערר לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ואח', תק-על 2006(3) 2295 (2006)} הוגש ערעור על פסק-הדין שלעיל עת"מ 358/05. בית-המשפט דן בסמכות בית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות שעניינן תכנית מיתאר מחוזית או ארצית.
עובדות הערעור: ועדה מחוזית, הפועלת לפי חוק התכנון והבניה, המליצה בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה לאשר תכנית מיתאר מחוזית. המועצה הארצית התנתה את הפקדת התכנית באישורה של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. זו האחרונה התנתה את אישורה בכך שיתווסף תנאי כלשהו לתכנית.
ועדת ערר, המוסמכת לדון בעררים על החלטתה של הוועדה לקרקע חקלאית, החליטה לבטל את התנאי שקבעה הוועדה לקרקע חקלאית. המערערת הגישה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עתירה כנגד החלטתה של ועדת הערר. בית-המשפט המחוזי פסק, כי הסמכות לדון בעתירה אינה נתונה לו, אלא לבית-המשפט הגבוה לצדק. בית-המשפט דחה את הערעור.